כשבית המשפט העליון קנס את היועמ"שית

על מי חלה החובה לציית ללא עוררין לבית המשפט העליון? היועצת המשפטית לממשלה ומשניה נוהגים להזכיר את החובה החלה על כל הרשות המבצעת, מראש הממשלה ועד אחרון העובדים במשרדי הממשלה, לציית להחלטות בית המשפט העליון. והנה, ההחלטה שפרסם בשבוע שעבר שופט ביהמ"ש העליון נעם סולברג מגלה שדווקא מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה אינו מציית להחלטות בג"ץ.

בחורף 2016 הגישו שלושת נאמניו של הקדש יהודי היסטורי, המצוי בשכונת השילוח בירושלים, תביעה לבית משפט השלום בבקשה לפנות ערבים המתגוררים בנכס השייך להקדש. בחלוף כארבע שנים, בפברואר 2020, קיבל בית משפט השלום את התביעה, ובנובמבר דחה בית המשפט המחוזי בירושלים ערעור שהוגש על פסק הדין. בדצמבר הגישו מחזיקי הנכס הערבים בקשת רשות ערעור. בשלהי 2022 ביקש המשנה לנשיאת בית המשפט העליון דאז, השופט עוזי פוגלמן, את התייחסות היועצת המשפטית לממשלה לאחת השאלות במחלוקת, שאלת מעמד הקרקע.

הסוגיה המשפטית הסבוכה של מעמד אדמות כפר השילוח, האם הן נחשבות לקרקע "מירי" או "מולכ" על פי חוק הקרקעות העות'מאני, לא הוכרעה לבסוף, ולכן נניח אותה בצד. מה שחשוב יותר הוא מה שעלה בגורל החלטתו של פוגלמן. לפי ההחלטה נדרשה היועצת המשפטית להגיש את עמדתה בסוגיה בתוך 60 יום. עמדת היועצת לא הוגשה במועד, ובמקומה הוגשה בקשה לארכה, ואחריה עוד בקשה, ועוד בקשה. בסך הכול הוגשו 22 בקשות ארכה בשם היועמ"שית, עד פרישתו של השופט פוגלמן. לנוכח הנסיבות הועבר התיק לשולחנו של השופט יצחק עמית, שנתן ליועמ"שית ארכה נוספת להגשת עמדה. המועד האחרון חלף, ודבר לא הוגש לבית המשפט. רק חמישה ימים לאחר המועד האחרון "נזכרו" בפרקליטות לבקש ארכה נוספת.

כדי לא להלאות את הקורא נדלג על עוד כמה סבבים כאלו, שבמהלכם הועבר התיק לשופט נעם סולברג. גם אחרי שהוא הבהיר כי המועד שקצב הוא האחרון בהחלט, ואחריו יימשך הטיפול בתיק בכל מקרה, לא הוגשה כל התייחסות מטעם היועצת. בתסכולו כי רב השתמש סולברג בפסוק מתוך פרשיית אליהו ונביאי הבעל שבספר מלכים כדי לתאר את ההתנהלות המשונה: "וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב".

לנוכח היעדר שיתוף הפעולה, הכריע סולברג בבקשה בלי להכריע בשאלת מעמד הקרקע. הוא דלה את בקשת רשות הערעור, והסתפק בקביעה שאינה עומדת באמות המידה המקובלות לערעור. הוא אף ציין ששאלת סיווג הקרקע אינה חשובה מאוד - גם אם הייתה זו בעבר קרקע מירי, כפי שטענו המחזיקים הערבים, מאז הכיבוש הירדני הפכו קרקעותיו למולכ, וממילא בעלותו של ההקדש היא בעלות מלאה. לנימוקי ההחלטה הוסיף סולברג פסקת נזיפה לייעוץ המשפטי לממשלה: "התנהלות הייעוץ המשפטי בהליך, כפי שהוצגה 'על קצה המזלג' בפתח הדברים, מטרידה עד מאוד. פשיטא כי בדומה לכל בעל דין אחר, ואף מקל וחומר, על הייעוץ המשפטי לממשלה ובאי כוחו מוטלת חובה לציית לכל הוראה, קטנה כגדולה, היוצאת מפי בית המשפט. אין כל דרך להסביר – וממילא גם להצדיק – הפרות חוזרות ונשנות, בוטות, של החלטות בית המשפט. יש להצר צער רב על התנהלות זו".

סולברג "קנס" את הייעוץ המשפטי לממשלה בתשלום 20 אלף שקל בהוצאות למשיבים, כדי להבהיר עד כמה ההתנהלות חמורה בעיניו. הסכום הזה לא יצא מכיסי היועמ"שית או אחד ממשניה, כי אם מתקציב משרד המשפטים. במילים אחרות: כשהייעוץ המשפטי לממשלה מצפצף על בג"ץ - המחיר מושת על משלם המיסים, כלומר על כולנו.