בלב העתירה שהגישה הסנגוריה הצבאית נגד ביקורת מבקר המדינה מתניהו אנגלמן בנושא מחדלי 7 באוקטובר עומדת הטענה שהמבקר חרג מסמכותו ופגע בזכויותיהם המשפטיות של מפקדים בצה"ל. אך האם רק המבקר הוא מי שחרג מסמכות?

ימי הסנגוריה הצבאית הם כימי השיפוט הצבאי במדינת ישראל. כבר ב"חוקת השיפוט - תש"ח", המסמך המכונן של מערכת השיפוט הצבאית, יוחד פרק שלם, פרק ט', להגנה על חיילים נאשמים. לפי התקנות נדרשה הקמה של חבר סנגורים צבאיים בכל אחד ממחוזות השיפוט הצבאי, לצד חבר סנגורים נוסף שיפעל במטה הכללי.

תפקידם של הסנגורים הוגדר באופן ברור בסעיף 55 לחוקת השיפוט: "תפקידו של סנגור הוא להגן בנאמנות על הנאשם, אבל ביחד עם זה מחובתו של כל סנגור המופיע לפני בתי הדין של הצבא לעזור לבתי הדין בקיום משפט וצדק".

בשנת 1955 חוקקה הכנסת את חוק השיפוט הצבאי שהחליף את חוקת השיפוט, ומאז ועד היום זה המסד חוקי למערכת השיפוט של צה"ל. חוק השיפוט הצבאי נותן לראשונה מעמד לסנגור הצבאי הראשי, ומעגן באופן נרחב את מעמדם של הסנגורים במערכת השיפוט הצבאית. אלא שהן חוקת תש"ח והן חוק השיפוט ממקדים את עשייתה של הסנגוריה הצבאית בשדה הפלילי. הם אינם מפקידים בידי הסנגורים הצבאיים שום סמכות מלבד ייצוג חיילים נאשמים.

חשוב לומר שעתירת הסנגוריה הצבאית נגד מבקר המדינה כוללת טענות כבדות משקל נגד תוכנית הביקורת שהכריז עליה המבקר אנגלמן. קריאתם של סעיפי חוק יסוד מבקר המדינה מעוררת ספק לא מבוטל בשאלה אם נושאים של מדיניות ביטחון ואסטרטגיה, ואפילו התפקוד בפועל של יחידות צבא ושל גופי ביטחון אחרים, באמת מסורים לביקורת המבקר.

אכן, סעיף 2(ב) קובע שהמבקר רשאי לבחון "כל עניין אחר שיראה בו צורך", אך קשה לראות בכך צ'ק פתוח לביקורת בכל תחום, בלי קשר לקווים המנחים המופיעים בסעיף 2(א) הקודם לו. לכאורה, הטענה שמבקר המדינה מסיג כעת את גבולה של ועדה ממלכתית שעשויה לקום אינה משוללת יסוד. גם טענות נוספות שעולות בעתירה, למשל בכל הנוגע לזכויותיהם של נפגעים אפשריים מבדיקת המבקר, דורשות מענה רציני ואסור לדחותן בקש.

המחוקק והפסיקה פיתחו את זכויותיהם של נפגעים ממסקנותיהן של ועדות חקירה. יש שיטענו שהזכויות הללו, כמו החובה להוציא מכתבי אזהרה והזכות הניתנת למוזהרים לייצוג משפטי, הפכו כבר לאבן נגף המקשה באופן לא סביר על מלאכתן של הוועדות הללו. מנגד, למבוקרים על ידי מבקר המדינה לא הוענקו זכויות דומות. מסירת חקירת האירועים והסקת המסקנות לידיו עלולה לפגוע בהם באופן לא מידתי. ובכל זאת, גם הטענות הטובות ביותר לא יחפו על השאלה היסודית: מה פתאום הסנגוריה הצבאית עוסקת בנושא שכלל לא מסור לאחריותה על פי חוק?

הסנגוריה הצבאית כבר הגישה בעבר כמה עתירות לבג"ץ, אך כפי שפסק בית המשפט לא פעם, עצם העובדה שרשות מנהלית חרגה מסמכותה בעבר אינה מכשירה את החריגה לעתיד. מעבר לכך, גם העתירות המעטות שהוגשו בעבר נגעו פעמים רבות ישירות לזכויותיהם של חיילים בהליך הפלילי ובהליכים משיקים - מעצרים, חקירות, דין משמעתי וכדומה.

העובדה שחלק מהנפגעים הפוטנציאליים של ביקורת המבקר הם חיילים וקצינים בצה"ל אינה הופכת את ההליך לכזה שבו לסנגוריה הצבאית יש מעמד. אם הסנגורית הצבאית הראשית מוטרדת מסוגיות של חריגה מסמכות, מן הראוי שתביט קודם כול במראה.