בית משפט השלום בתל אביב קיבל תביעת לשון הרע והגנת הפרטיות שהגישו ארבעה ממנהיגי מחאת השמאל נגד רונית לוי, המכונה ברשתות החברתיות "רונית הביביסטית". התובעים - שקמה ברסלר-שוורצמן, סא"ל (מיל') אורן שביל, משה רדמן אבוטבול ועמי דרור - טענו כי לוי פרסמה ברשת X את מספרי הטלפון הנייד של שלהם, בשלוש פעמים שונות. לוי, כך נטען, דרבנה את קוראיה ליצור קשר בשיחות ובהודעות עם ברסלר, שביל, רדמן ודרור ולרכוש מהם מצרכים או שירותי אבטחה, ניקיון ותחזוקה.
לוי אף הפליגה בשבחם של המוצרים הללו וציינה כי הם טריים מאוד, מוצעים במבצע ומחיריהם זולים. לטענת הארבעה, שלא עוסקים באספקה של מוצרים ושירותים, הם מצאו את עצמם מוטרדים קשות, וגם מבוזים, בעשרות ואולי יותר שיחות-טלפון והודעות שקיבלו.
הציוצים של לוי | צילום: צילום מסך
את תביעת הפיצוי הכספי הם ביססו על חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות, שמאפשרים לבית המשפט לפסוק פיצוי, ללא הוכחה של פרטי הנזק ושיעורו. הם אף ביקשו מבית המשפט להורות בצווים על הסרת הפרסומים ומניעתם בעתיד.
הכי מעניין
בפסק הדין נקבע: "הפרסומים פגעו בזכויות מן המעלה הראשונה – הזכות לפרטיות והזכות לשם טוב. הם עשו כן ללא כל צידוק ומתוך כוונה לפגוע בתובעים על רקע עמדותיהם. הם לא שירתו ענין לגיטימי כלשהו של הנתבעת או אינטרס של הציבור. הם לא העשירו את השיח הציבורי כי אם להפך. כל מהותם הייתה ליבּוים של מדון איבה וגרימתה של הטרדה. באיזון, שמחייב המשפט הפרטי, יש לבכר הגנה על זכויות התובעים על פניו של חופש-הביטוי, הזה, של הנתבעת".
אולם, על אף קבלת התביעה באופן מלא, השופט פסק פיצוי נמוך משמעותית מזה שאותו תבעו הארבעה. "סכומה של התביעה גבוה מדי ואינו הולם את אמות המידה שבפסיקה", אמר השופט. "על הנתבעת לפצות כל אחד מהתובעים בגין הפגיעה בו ובגין הוצאות ההליך בסך של כ-35 אלף שקלים".
השופט דחה במקביל את טענת לוי, לפיה התובעים הם אנשי ציבור, ובשל כך יש לראותם מי שוויתרו על זכויותיהם לפרטיות ולשם טוב. "התובעים, ודאי, אינם אנשי ציבור יותר מן הנתבעת. גם אם מי מהם נתן פומבי, במקומות אחרים, את מספר הטלפון שלו, הוא לא עשה כן במטרה לחשוף את עצמו להודעות של לעג ושל בוז, אף לא להטרדתו בדל"ת אמותיו".
עוד דחה השופט את הטענה שהתביעה נגועה בחוסר תום לב משום שהארבעה קראו בעבר למפגיני השמאל להגיע לבתיהם של נבחרי ציבור מן הימין ולהטריד אותם, "אין התביעה נגועה בהיעדרו של תום-לב. יש מקום להבחין בין התנהלותה של הנתבעת, שפגעה בפרטיותם של התובעים שלא בקשר לעשייתם הפומבית, לבין קריאות של מי מהתובעים לפקוד את מעונותיהם של נבחרי ציבור ופרנסיו ולמחות לפניהם על עמדותיהם. ממילא, מיישם הדין כלים מן המשפט הציבורי להגנה על אנשי הציבור הללו".