חמאס תקף את ישראל ב־7 באוקטובר 2023. המוני מחבלים פלשו מרצועת עזה לתוך יישובים אזרחיים בישראל, אנסו, התעללו, רצחו, שחטו ושרפו חיים זקנים וזקנות, נשים וגברים, ילדים ותינוקות בכל מקום שהגיעו אליו, וזרעו מוות וחורבן ביישובים שלווים. הם חטפו לעזה 251 גברים, נשים, קשישים וטף, רובם אזרחים, שלארגון הצלב האדום לא ניתנה גישה אליהם. ישראל הצליחה לשחרר את מרבית החטופים, אחרי שסבלו התעללות קשה. אך גם כעת, שנה וחצי לאחר תחילת המלחמה, מוחזקים בידי חמאס 59 חטופים שאין יודע מה גורלם.

אין מילים לתאר את הזוועה שחווינו בארצנו בידי אויב שעודו נחוש - אם רק תהיה בידיו האפשרות לכך - לחזור ולחולל אותה שנית. על אף המכות הקשות שספג, ממשיך חמאס לדרוש את כניעתה המוחלטת של ישראל. הקבינט המדיני־ביטחוני קיבל את ההחלטה המתבקשת לחזור למלחמה עצימה שתשחרר את מדינת ישראל מהאיום המתמיד הנשקף מארגון הטרור, ותביא לשחרור חטופינו הנותרים.

הזכות להגנה עצמית

המשפט הבינלאומי מכיר בכך שמדינה זכאית להשתמש בכוח כדי להגן על זכויותיה, ובראש ובראשונה זכותה הטבועה להגנה עצמית. מטרת המלחמה היא הכנעת האויב במהירות וביעילות ככל האפשר. ההכרעה הצבאית של האויב נועדה לקדם מטרות פוליטיות, אך מטרת המלחמה היא להבטיח ראשית כול את כניעתו. דיני המלחמה, הכוללים את עקרונות הצורך הצבאי והשימוש המוצדק בכוח בעת מלחמה, נגזרים מהמטרה הזאת.

האמנות הקיימות בדיני המלחמה נחתמו מתוך התובנה שהמלחמה מטבעה אלימה, וכי סבל והרס הם תוצאה מצערת וטרגית אך בלתי נמנעת. יש לצמצם אותם כשאינם הכרחיים, אך לזכור שבעת המלחמה מתקיים "ערפל קרב".

צורך צבאי הוא העיקרון המצדיק שימוש בכל האמצעים הנחוצים כדי להביס את האויב במהירות וביעילות ככל האפשר, לרבות השמדה ותפיסה של אנשים ורכוש, ככל שאלה לא נאסרו בדיני המלחמה. האופי הכאוטי של המלחמה ומאמצי הצדדים לרמות זה את זה, שלא נאסרו בדיני המלחמה, משפיעים על הגדרת הצורך בשימוש בכוח בעת הלחימה.

הצורך חייב להיבחן מנקודת הראות של הלוחם ויכולתו להעריך את המידע שיש בידיו בשעת הקרב. אין מקום לבחון אותו לפי מידע שהתגלה מאוחר יותר. הוא גם חייב להיבחן לפי האסטרטגיה הכללית, התובעת הכרעה מהירה. בחינה נקודתית עלולה להביא להארכת המלחמה, וכך דווקא להגדיל את הסבל שהיא גורמת.

מצור וסיוע הומניטרי

בראשית המלחמה הטילה ישראל מצור על רצועת עזה. המצור היה צעד חיוני, חוקי ומוסרי. בזכותו הגענו לעסקת החטופים הראשונה, ששוחררו בה כמאה חטופים. לחץ בינלאומי, בעיקר מצד ארה"ב, שמנעה מישראל נשק חיוני במהלך המלחמה, הביא להסרת המצור ולהעברת משאיות עמוסות בסיוע הומניטרי נדיב - בניגוד גמור למה שהדין הבינלאומי דורש ממדינה הנלחמת על קיומה.

דיני המלחמה, כמו המשפט הבינלאומי בכללותו, מבטאים את הכללים שמדינות הסכימו עליהם, שמגלמים את התובנה שמלחמה צריך להכריע בניצחון. ואכן, בהתאם לכך, מבטאים דיני המלחמה את התובנה שהמצור - שהגדרתו היא כיתור שטח ומניעת הגישה אליו והיציאה ממנו, במטרה להביא לכניעת הנצור באמצעות מחסור ובידוד - הוא אמצעי לחימה לגיטימי. למצור יש יתרון על פני כלים אחרים, מפני שביכולתו לחסוך תקיפה קרקעית בשטח עירוני שתוצאותיה איטיות, יקרות ומדממות הרבה יותר. המצור מקטין את מספר הנפגעים, ומאפשר את הפניית הכוחות הצבאיים לאזורים נוספים שנוכחותם נדרשת בהם. כדי שהמצור יהיה יעיל, עליו להיות מוחלט. הניסיון ההיסטורי מלמד שסדקים במצור עלולים להביא לקריסתו.

אין הוראה בדין הבינלאומי המחייבת מדינה לדאוג לאספקה כלשהי לאויב. החלטה 1373 של מועצת הביטחון, שהתקבלה בספטמבר 2001 בעקבות מתקפת אל־קאעידה על ארה"ב, מחייבת את כל המדינות החברות לאסור על אזרחיהן או על כל ישות בשטחן להעמיד כספים, נכסים פיננסיים, משאבים כלכליים, שירותים פיננסיים או שירותים אחרים לרשות ארגוני טרור.

אמנת ז'נבה הרביעית בדבר ההגנה על אזרחים בזמן מלחמה קובעת כי סיוע הומניטרי מוגבל יינתן לאזרחים הנצורים, ולהם בלבד: ציוד רפואי, ציוד למטרות פולחן דתי, וכן אוכל וביגוד לילדים מתחת לגיל 15. האמנה מסייגת את הסיוע בכך שאין חשש רציני שהמשלוחים לא יועברו למי שאינם אזרחים תמימים, ושהפיקוח על ההעברה לא יהיה יעיל, ובכך שהעברת הסיוע ההומניטרי לא תייצר למאמצים הצבאיים או הכלכליים של האויב יתרון בכל אופן שהוא. גם הפרוטוקול הראשון לאמנת ז'נבה הרביעית, שישראל אינה חתומה עליו והוא מרחיב במידה מסוימת את האפשרות להעברת סיוע הומניטרי, מסייג את הוראתו בכך שהוא כפוף להסכמת הצדדים הלוחמים.

המדריך לדיני המלחמה של משרד ההגנה האמריקני, המשקף את הפרקטיקה של דיני המלחמה, קובע במפורש שאין חובה על המפקד הצבאי להתיר העברת סיוע הומניטרי אלא אם נחה דעתו שאין חשש רציני שהמשלוחים יוסטו מהיעד שהם אמורים להגיע אליו, שהפיקוח על העברת הסיוע לאזרחים הנצורים בלבד לא יהיה יעיל, ושהעברת הסיוע ההומניטרי תעניק יתרון מובהק לכוחות הלוחמים או לכלכלת האויב. ודאי שאין צורך לספק מקורות אנרגיה לאויב. בשל חשיבותן של תחנות כוח חשמליות לסיפוק צורכי המלחמה המגוונים של האויב, הן נחשבות מטרות צבאיות שמותר לפגוע בהן. כך המצב גם לגבי מקורות אנרגיה אחרים.

הפרוטוקול הראשון לאמנת ז'נבה הרביעית אוסר על הרעבת אוכלוסייה אזרחית. הפרשנות המקובלת של הסעיף, כפי שהתקבלה במדריך האמריקני לדיני המלחמה, היא שהרעבת האויב היא שיטת לוחמה לגיטימית באופן עקרוני. האיסור חל על הרעבה מכוונת של האוכלוסייה האזרחית בלבד. ככל שהרעבת האוכלוסייה האזרחית היא אגבית למטרה של הרעבת כוחות האויב, אסור שהיא תהיה למעלה מן המידה ביחס ליתרון הצבאי המצופה עקב ההרעבה. ההוראה אינה חלה היכן שאי הפגיעה בתזונה תסייע ישירות לכוחות האויב. לפי המדריך, אין מקום לפירוש רחב יותר של האיסור על ההרעבה, מאחר שפירוש כזה היה עושה את המצור חסר ערך, על אף היותו מותר בדיני המלחמה.

אמנת ז'נבה הרביעית קובעת עוד כי "הצדדים לסכסוך מחויבים להתאמץ להגיע להסכמות מקומיות לגבי פינוי פצועים וחולים בנפשם או בגופם עקב גיל או מחלה, ילדים ונשים הרות מהשטח הנצור, וכן לגבי מעבר אנשי דת מכל הדתות, צוות טיפול רפואי וציוד רפואי שנשלחו לאזורים אלה".

גם כאן הדרישה מסויגת הן לגבי המאמצים הנדרשים משני הצדדים וההסכמות ביניהם, הן לגבי קבוצות האנשים שיש לפנות. אין דרישה כללית המחייבת את מטיל המצור להתיר פינוי של כלל האוכלוסיה האזרחית. לפי המדריך האמריקני, אמנת ז'נבה אינה מחייבת את המפקד הצבאי לאפשר פינוי כזה אם יש לו טעמים צבאיים לגיטימיים, כגון שמניעת המעבר תגדיל את הסיכוי לכניעת כוחות האויב שנמצאים בתוך השטח הנצור. על האויב, גם אם הוא ארגון טרור, החובה להפריד את הלוחמים מהאזרחים, ולא להשתמש באזרחים כמגן אנושי.

כך ננצח

ישראל מתייחדת במאמצים שהיא משקיעה בהעברת האוכלוסייה האזרחית בעזה לאזורים בטוחים בתוך הרצועה. על ישראל לכבוש מחדש את רצועת עזה. בכל שטח שמחוץ לאזור הבטוח יש להטיל מצור עד לכניעה המוחלטת של האויב. ממשל צבאי ישראלי חייב לפקח על מתן הסיוע ההומניטרי באזור הבטוח, כדי שיענה אך ורק על הצרכים ההומניטריים החיוניים של האזרחים התמימים, ולא יקנה לחמאס יתרון צבאי או כלכלי. ידוע שעד כה השתלט חמאס על כל משלוח סיוע שהועבר לעזה, ומחבליו הרגו אנשים שניסו לקבל סיוע. ארגונים בינלאומיים אף סייעו לחמאס, ועובדי אונר"א היו פעילי חמאס בעצמם. חמאס התכונן למלחמה, בין השאר בהתקנת לוחות סולריים המספקים את צורכי המלחמה שלו עד היום. כאמור, מקורות אנרגיה המשמשים לצורכי הלחימה הם מטרות צבאיות לגיטימיות.

על ישראל לפעול למימוש תוכניתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ להעברת תושבי עזה מחוץ לרצועה. על מהלך דומה קיבל פריטיוף ננסן, חוקר הקוטב הנורווגי, את פרס נובל לשלום. בתום מלחמת העולם הראשונה ביקשה יוון לממש את הזכות שהבטיחו לה מדינות הברית להשתלט על חבלי טורקיה שנכללו ביוון העתיקה. אטאטורק, שהחליף את השולטן העות'מני, הביס את הצבא היווני ובנוסף גירש יותר מחצי מיליון יוונים שישבו באזור זה מדורי־דורות ושרף את בתיהם. ננסן ארגן את השלמת חילופי האוכלוסין בגירושם של כחצי מיליון טורקים שחיו ביוון.

תושבי עזה אינם מוכנים לחיות בשלום ובביטחון לצידנו. הם מכריזים שאינם רואים בעצמם תושבי הרצועה, והם דורשים לחיות במדינה משלהם מהירדן עד לים התיכון לאחר שישמידו את ישראל. הגיעה העת להשלים את חילופי האוכלוסין גם כאן. הנשיא טראמפ יהיה ראוי לקבל על כך את פרס נובל לשלום.