בית המשפט למשרד הבריאות: החוק לא מבדיל בין מידע מעובד לגולמי

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל בחלקה עתירה שהגיש מר דוד שולדמן בשם העמותה הקהילתית גבעת מרדכי, לאחר שמשרד הבריאות סירב למסור נתונים על תחלואה, מצב חיסוני ודיווחים על תופעות לוואי.

השופט ארנון דראל, בפסק דינו מה-9 ביולי, קבע כי הסעיף שעליו הסתמך המשרד אינו עילה עצמאית למניעת מידע, והורה לו לקבל החלטה חדשה ומנומקת בתוך 60 יום. המשרד חויב גם בהוצאות בסך 10,000 שקלים ובהשבת אגרת המשפט.

העתירה הוגשה בידי העמותה הקהילתית גבעת מרדכי ודוד שולדמן, בעקבות בקשות שהוגשו למשרד הבריאות מכוח חוק חופש המידע. בין היתר ביקשו העותרים נתונים על מצבם החיסוני של חולי דלקת קרום המוח בשנים 2022 ו־2023, נתונים על חיסון נגד צהבת מסוג בי בקרב ילדים שאובחנו במחלה, וכן טבלה של דיווחים על תופעות לוואי לחיסון נגד צהבת מסוג בי בין השנים 2012 ל-2024.

משרד הבריאות מסר חלק מהמידע, אך דחה כמה מסעיפי הבקשה בטענה שהנתונים אינם זמינים בתצורה המבוקשת וכי הפקתם מחייבת עיבוד מורכב, הצלבה בין מערכות, כתיבת שאילתות, טיוב נתונים והסרת פרטים מזהים. לטענת המשרד, פעולות אלה דורשות שעות עבודה רבות וכוח אדם מיומן, ולכן המידע אינו נחשב ל"מידע המצוי בידי הרשות".

העותרים טענו מנגד כי לאחר שבקשתם המקורית נדחתה הם צמצמו אותה, ואף הציעו לקבל את המידע הגולמי ולעבד אותו בעצמם. לדבריהם, משרד הבריאות לא הסביר כמה שעות עבודה יידרשו למסירת הנתונים, לא הראה שהטיפול בבקשה יכביד באופן בלתי סביר על פעילותו, ולא בחן כראוי את העניין הציבורי שבחשיפת המידע. עוד טענו העותרים כי מדובר במידע הנוגע לשמונה חולים בלבד, כך שלא סביר כי העיבוד עשוי לקחת זמן רב.

עוד לפני הגשת העתירה קבעה היחידה הממשלתית לחופש המידע כי משרד הבריאות חרג מלוחות הזמנים הקבועים בחוק. היחידה גם הבהירה למשרד כי אי אפשר לדחות בקשה רק בהסתמך על הסעיף הקובע שרשות אינה חייבת לעבד מידע עבור המבקש, וכי עליו לבסס את הסירוב על עילות הדחייה המפורשות בחוק. למרות זאת, גם לאחר פנייה נוספת לא נמסרו לעותרים הנתונים הגולמיים שביקשו.

"המידע שייך לציבור"

בפסק הדין הדגיש השופט דראל כי חוק חופש המידע מבוסס על ההנחה שהמידע הציבורי שייך לציבור, והרשות מחזיקה בו בנאמנות. מסירת מידע, כתב, מאפשרת לציבור לגבש עמדה מושכלת, לקיים דיון ציבורי ולחזק את האמון ברשויות ובתהליכי קבלת ההחלטות שלהן. השופט הבהיר כי החוק אינו מחייב רשות לבצע עבור מבקש המידע ניתוחים סטטיסטיים או ליצור מאגר חדש שלא היה קיים קודם לכן. עם זאת, כאשר המידע הגולמי כבר נמצא בידי הרשות, היא אינה רשאית לסרב למסור אותו רק משום שנדרשות פעולות מסוימות כדי לאתרו, לשלוף אותו או להסיר ממנו פרטים מזהים.

"החוק אינו מבחין בין מידע מעובד למידע גולמי", קבע בית המשפט. הסעיף שעליו הסתמך משרד הבריאות עוסק באופן שבו יימסר המידע ואינו מהווה עילת סירוב עצמאית, כך שמדובר בפרשנות ש"בטעות יסודה". רק כאשר המבקש דורש מהרשות לעבד עבורו נתונים שאינם קיימים בתצורה המבוקשת, רשאית הרשות שלא לבצע את העיבוד. לעומת זאת, כאשר מדובר במידע גולמי שכבר נמצא ברשותה, עליה למסור אותו או לנמק את הסירוב באמצעות הסייגים הקבועים בחוק. כך שדחיית בקשה על בסיס סעיף של "השקעת משאבים בלתי סבירה", חייבת להיות מפורטת ולהיבחן באופן מידתי מול האינטרס הציבורי במידע וכן לשקול מסירת מידע מצומצם יותר או המידע הגולמי.

בית המשפט דחה גם את טענת המשרד שלפיה עצם הצורך לבצע פעולות אקטיביות לשליפת הנתונים הופך אותן ל"עיבוד מידע". השופט קבע כי חוק חופש מידע מחייב לעיתים את הרשות לפעול באופן אקטיבי לצורך איתור המידע, שליפתו ומסירתו, כל עוד אין בכך הקצאת משאבים בלתי סבירה.

המשרד נדרש לקבל החלטה חדשה

לצד זאת, בית המשפט לא הורה למשרד הבריאות למסור מיד את כל הנתונים שהתבקשו, ולא הכריע בטענות הרפואיות שהעלו העותרים בנוגע לחיסונים ולתחלואה. ההכרעה עסקה באופן הטיפול בבקשת חופש המידע ובהנמקות שסיפק המשרד. השופט קבע כי משרד הבריאות רשאי לבחון מחדש אם קיימות עילות חוקיות לאי מסירת המידע, ובהן פגיעה בפרטיות או הקצאת משאבים בלתי סבירה. אולם במקרה כזה יהיה עליו להציג תשתית עובדתית מפורטת, להסביר מהו היקף העבודה הנדרש ולבחון אם אפשר למסור את המידע באופן חלקי, לאחר השמטת פרטים מזהים או בכפוף לתנאים.

לדברי בית המשפט, הטענה הכללית של משרד הבריאות שלפיה מסירת הנתונים דורשת "עבודה רבה" ושעות כוח אדם רבות לא הספיקה. גם חוות הדעת שהציג המשרד נותרה אנונימית ולא היה אפשר לאמת אותה, והוא לא פירט אילו צעדים ננקטו כדי לבדוק אפשרות למסירה חלקית של המידע. בהתאם לכך התקבלה העתירה בחלקה, ומשרד הבריאות נדרש להשיב מחדש על הסעיפים שטרם נענו. עליו לפרט אם החליט למסור את המידע או לסרב למסירתו, לבסס את החלטתו על הסייגים הקבועים בחוק ולהסביר כיצד נשקלו עקרונות הסבירות והמידתיות. ההחלטה החדשה צריכה להינתן בתוך 60 יום.

בית המשפט מתח ביקורת גם על העיכובים בטיפול בבקשות. הבקשה הראשונה, שהוגשה ביוני 2024, נענתה רק בינואר 2025, לאחר שחלפו יותר מ־120 הימים המרביים הקבועים בחוק. תשובה משלימה לבקשה המצומצמת נמסרה רק באפריל 2026, יותר משנה לאחר הגשתה וכשלושה וחצי חודשים לאחר שהוגשה העתירה.

בשל התנהלות זו, חויב משרד הבריאות לשלם לעותרים הוצאות בסך 10,000 שקלים, וכן להשיב להם את האגרה ששולמה בעת פתיחת ההליך, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

ממשרד הבריאות נמסר כי "העתירה המנהלית התקבלה במשרד הבריאות. תגובת המשרד תינתן לבית המשפט כמקובל".