תנים, כלבים משוטטים - וזבל בחופים: מחלת הכלבת מאיימת על ישראל

תקיפות התנים בחוף הכנרת בסוף השבוע (שישי) עוררו מחדש את הפחד מפני אחת המחלות הקטלניות ביותר המוכרות לאדם. אף שעדיין לא ברור אם התקרית קשורה לכלבת, ד"ר תמיר גשן, מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות וביטחון המזון, מבקש להזכיר כי מדובר באיום ממשי ומתמשך - כזה שאינו שייך לעבר.

"הכלבת רלוונטית מאוד גם בימינו", אומר ד"ר גשן. "מדובר במחלה נגיפית שמועברת באמצעות נשיכה או מגע עם רוק של יונק נגוע. מדי שנה מתים ברחבי העולם כ-60 אלף בני אדם מכלבת. רובם המכריע ננשכים על ידי כלבים נגועים שאינם מחוסנים, ורוב המתים הם ילדים". בישראל ובמזרח התיכון, מסביר גשן, המאגר הטבעי העיקרי של המחלה הוא התן הזהוב, אך "משם המחלה יכולה לעבור לכל יונק אחר, כולל בני אדם".

נגיף הכלבת מתרבה תחילה באזור הנשיכה, ובהמשך נע לאורך מערכת העצבים עד למוח. האדם שחלה משנה התנהגות, נעשה עצבני, מפתח פחד ממים ומאור. לבסוף מופיע אצלו שיתוק בכל הגוף, כולל שרירי הנשימה, דבר שלבסוף מוביל למוות. חלון הזמן שבין החשיפה לנגיף לבין הופעת המחלה הוא ההזדמנות היחידה למנוע מוות, ולאחר שנגיף הכלבת מגיע למוח האדם - כבר אין דרך מעשית להציל את החולה. 

"אין תרופה למחלה", מדגיש גשן, "ולכן הסכנה גדולה מאוד. עם זאת, יש בידינו מענה חיסוני יעיל. בתקופת הדגירה, לפני שהנגיף מגיע למערכת העצבים המרכזית, ניתן למנוע את התפתחות המחלה באמצעות מתן נוגדנים או חיסון פעיל שמעודד את הגוף לייצר נוגדנים בעצמו".

למרות הבהלה הציבורית, גשן מדגיש כי נכון לעכשיו אין עדות לכך שהאירוע בכנרת אכן נגרם בשל תן או תנים חולי כלבת. "אנחנו יודעים שהיו תקיפות של אנשים, אבל לא ברור אם מדובר בתן אחד או בכמה תנים", הוא אומר. "אם אכן מדובר בלהקת תנים, כפי שתואר בתקשורת, זה דווקא פחות מתאים לכלבת. כלבת היא מחלה שפוגעת בבעל חיים פרטני וגורמת לשינוי התנהגות. בעל החיים הנגוע מתרחק ונעשה תוקפני, ובדרך כלל בעלי חיים אחרים לא יהיו בסביבתו. כך שהתיאור של להקת תנים שתקפה אנשים אינו אופייני למחלה. לעומת זאת, אם מדובר בתן אחד שתקף מספר אנשים, הסבירות לכלבת עולה".

בכל מקרה, מדגיש גשן, אי אפשר לקבוע אם מדובר בכלבת ללא בדיקה של בעל החיים עצמו. "אנחנו יכולים לאבחן כלבת רק באמצעות בדיקת מוח של בעל חיים נגוע". למרות זאת, הנפגעים בתקרית קיבלו טיפול מונע לאחר החשיפה, כפי שמקובל בכל מקרה של מגע אלים עם בעל חיים זר. "הילדה שננשכה בפנים, האישה שננשכה ברגליים ונפגעים נוספים הופנו למשרד הבריאות וקיבלו טיפול שמונע כמעט באופן מוחלט את התפתחות המחלה".

לדבריו, נקבת תן מניקה נלכדה בחוף סמוך, יום לאחר האירוע, ונשלחה לבדיקה במכון הווטרינרי. "אנשי המקצוע של רשות הטבע והגנים סבורים שייתכן שמדובר בנקבה שהגנה על גוריה ותקפה מסיבות טריטוריאליות ולא בתנה חולת כלבת".

חיסונים מהאוויר - והבעיה שלא נפתרה

בשנים האחרונות ניכרת מגמה של עלייה במקרי הכלבת בישראל. בחצי השנה האחרונה לבדה כבר היו בישראל 68 מקרי כלבת; בשנת 2025 - 102; בשנת 2024 - 57; 2023 - 45; 2022 - 29. איך סופרים את מקרי הכלבת בישראל? גשן מבהיר כי הנתונים מתייחסים לבעלי חיים שאובחנו כחולים, ולא למספר החשיפות או הנפגעים. "אנחנו מונים את המקרים בבעלי החיים. כך זה נעשה בישראל מאז 1980, וכך זה מקובל בעולם כולו". לדבריו, ההנחה היא שהמקרים המאובחנים משקפים את היקף התחלואה הכללי. ברוב המקרים המחלה התגלתה בתנים, אך גם היו מקרי כלבת בצאן, חמורים, גיריות, שפני סלע ואפילו דלק סלעים אחד.

לצפייה בלוח מקרי מחלת הכלבת בישראל - לחצו כאן.

כשבוחנים את התמונה הכללית של הכלבת בישראל, מתגלות שתי זירות פעילות: בצפון ובמרכז. "הראשונה היא אוכלוסיית הכלבים בשומרון", אומר גשן, "מדובר בכלבים משוטטים, שמקורם כנראה ברשות הפלסטינית. הם אינם מחוסנים ואינם מסומנים, והכלבת נמצאת שם בסירקולציה בתוך אוכלוסיית הכלבים". הזירה השנייה היא זירת הגליל והגולן, שם עיקר התחלואה הוא של חיות בר - בעיקר תנים, אך גם שועלים - וכלבים משוטטים ולעיתים גם חיות משק שנחשפות למחלה.

לדברי גשן, בשנים האחרונות חלה עלייה מדאיגה במספר המקרים, בעיקר בשל הכלבים המשוטטים. "מאז אמצע 2024 אנחנו רואים עלייה משמעותית. גם 2024 הייתה גבוהה מ-2023, והשנים 2025 ו-2026 גבוהות משמעותית עוד יותר". והשיא עוד לפנינו, כי מתברר שלכלבת בישראל יש גם דפוס עונתי. "אנחנו רואים גלים עונתיים. בדרך כלל יש פחות מקרים בקיץ, ויותר בסתיו ובחורף", מסביר גשן. "רוב ההמלטות של התנים מתרחשות באביב. בסתיו הצעירים כבר מאבדים את החסינות שקיבלו מאמם, ואז אנחנו רואים עלייה בתחלואה". אף שהעלייה בכלבים משוטטים מטשטשת מעט את הדפוס, הוא עדיין קיים.

כדי להתמודד עם התחלואה, משרד החקלאות מפעיל תוכנית לחיסון חיות הבר באמצעות פיזור פתיונות מהאוויר. "מאז 2018 אנחנו מפזרים 650 אלף פתיונות בשנה. לפני כן פוזרו 350 אלף. הגדלנו את הכמות ונגדיל אותה עוד יותר", אומר גשן. אלא שהפתרון הזה אינו מתאים לכלבים. "הפתיונות קטנים מדי עבורם, והם אינם יעילים ביצירת חיסון מספק. לכן קשה מאוד להתמודד באמצעותם עם אוכלוסיית הכלבים המשוטטים".

לצד הגבולות הפרוצים בשל המלחמה והיעדר שיתוף הפעולה האזורי עם מדינות שכנות שהן מקור לכלבת, גשן מצביע גם על גורם נוסף: בני האדם עצמם. "בעלי חיים חודרים לישראל משום שיש כאן שפע של מזון זמין ברחובות ובאתרי בילוי", הוא אומר, "וגם בכנרת דובר על בעיות סניטציה שגרמו לתנים לחפש מזון בחופים". המזון הזה, לדבריו, הוא לא רק מקור משיכה אלא גם מקור להתרבות. "זבל שנזרק בצורה לא אחראית, האכלה מכוונת של חיות בר ואפילו פינות האכלה לחתולים שבהן נשאר מזון חשוף - כל אלה מושכים בעלי חיים משוטטים ומגבירים את הסיכון. הציבור חייב לסגל לעצמו דרכים לשמירה על סניטציה, בוודאי בקרבת מגורי האדם".

גשן סבור שהציבור עדיין אינו מפנים את חומרת האיום, למרות המאמץ שמושקע בכך. "כל עוד לא תהיה שליטה באוכלוסיית בעלי החיים המשוטטים ובגודל אוכלוסיית התנים, הסיכון יישאר גדול מאוד. התופעה הזאת גורמת נזק לא רק בגלל הכלבת. היו תקיפות של תנים בפארק הירקון ושל כלבים משוטטים במקומות נוספים. הגישה שלפיה אפשר פשוט לחסן ולהשאיר את כל אוכלוסיית בעלי החיים בסביבה לא תיתן מענה. נידרש לקבל החלטות קשות על שליטה בגודל האוכלוסיות - בדיוק כפי שנעשה בסופו של דבר בחיפה עם החזירים". "הכלבת", מסכם גשן, "היא אירוע שלדאבוני הרב עדיין לא מאחורינו".