המלחמה שהצילה את דוד: הטיסה בוטלה וחייו ניצלו אחרי התקף לב

לפני כחודש, דוד צדיקוב (72) ואשתו ריקי הגיעו מקליפורניה לביקור בישראל, ולא האמינו שהוא יסתיים בהתקף לב מסכן חיים וצנתור. עם תחילת מבצע "שאגת הארי" וסגירת המרחב האווירי של ישראל, בוטלה טיסתם של דוד וריקי חזרה לקליפורניה. הרופא שביצע את הצנתור בישר להם שלו היו עולים על הטיסה שבוטלה ומקבל התקף לב במהלכה, קרוב לוודאי שהיה מת.

"אנחנו מגיעים לישראל לעיתים קרובות ככל האפשר", אומרת ריקי. "אמנם אין לנו משפחה ביולוגית כאן אבל יש לנו הרבה 'בנות' שבאו לגור איתנו במשך שנה במסגרת השירות הלאומי. כיום יש לנו בישראל יותר מ-14 'בנות', שהן משפחה שלנו לכל דבר ועניין. הגענו לחתונות שלהן, פגשנו את ההורים שלהן וראינו את התינוקות שלהן גדלים. אנחנו מרגישים מבורכים לקרוא להן משפחה".

למרות המצב הביטחוני הנפיץ, הזוג צדיקוב דווקא רצו להאריך את שהותם בארץ הקודש. "ככל שזה נשמע מוזר, רצינו להישאר כאן ולהיות חלק מהמצב, אבל לא ציפינו למה שיקרה", מספר דוד. לאחר ביטול טיסתם, בזמן שהמתינו בתחנת האוטובוס בירושלים, החל דוד להרגיש ברע. "הרגשתי כאב חד בצד הפנימי של כף היד השמאלית. הכאב התקדם  ללחץ בכתף השמאלית ואז לכאב בין השכמות, ברמה שמעולם לא חוויתי קודם. הבנתי שהמצב לא טוב ושאני חווה את כל התסמינים של התקף לב. בלעתי אספירין שאני תמיד נושא איתי בדיוק למקרה חירום כזה", מספר דוד.

כיוון שלדוד יש היסטוריה רפואית של אירועים לבביים והוא עבר צנתור לב לפני מספר שנים, התקשרה ריקי לחברים שלהם, עולים ותיקים מארה"ב, שמתגוררים בסמוך לתחנת האוטובוס. "היה לנו מזל שהחברים הטובים שלנו גרים כל כך קרוב", אומרת ריקי. "הם באו לאסוף אותנו ונסענו לטר"ם, שם ביצעו לדוד בדיקת אק"ג ובשל הממצאים, הזמינו לנו אמבולנס לבית החולים", מוסיפה ריקי.

דוד הועבר לאשפוז במחלקה הקרדיולוגית, בהובלתו של ד"ר זיו דאדון, שממוקמת בבית חולים התת-קרקעי לשעת חירום בשערי צדק. "היינו לחוצים ולא האמנו שזה קורה לנו", מספרים דוד וריקי. "למרות כל הלחץ, כשהגענו למלר"ד בשערי צדק וראינו את עמדת האחיות – נצרבה לי תמונה מרגשת שיכולה להתרחש רק בארץ: מאחורי דלפק האחיות היה שלט על הקיר עליו היה כתוב האחיות 'עם ישראל חי' ולאחר מכן שני מתנדבים הביאו לי סידור ותהילים כיוון שראו שאני אדם דתי. זה מילא אותי בתקווה ואמונה גדולה", מספר דוד בהתרגשות.

"זמן קצר אחרי שהגענו למלר"ד נשמעה אזעקה", ולמרות הדאגה מהמצב הביטחוני והרפואי, ד"ר אשר שנור, המתמחה בקרדיולוגיה, הקדיש לנו את הזמן, הסביר וענה על השאלות הרבות שלנו ובכך הרגיע אותנו מאוד", מספרת ריקי. לאחר סדרת בדיקות במלר"ד ולאור הדחיפות – הוכנס דוד באופן מיידי לצנתור לב בחדר הצנתורים הממוגן לשעת חירום אליו הועתקה הפעילות עם תחילת מבצע 'שאגת הארי'.

"חייל מילואים מיחידת יהל"ם שנלחם בעזה עזר להעביר אותי למחלקה הקרדיולוגית בחניון, זו סיטואציה לא נתפסת", מספר דוד. "הוא סיפר לי שהוא עומד להישלח בקרוב ללבנון ובנתיים עוזר בשערי צדק עד שיקראו לו. אני מהנדס במקצועי, אז בדרך לתת-קרקע דיברנו על סוגי מנהרות. דמיינתי מה עבר הגיבור הזה, שרק בשנות ה-20 לחייו – גם נלחם בעזה וגם מפגין מחויבות בתפקיד בשערי צדק. כיהודי אמריקני הרגשתי בטוח וגאה מאוד לצידו".

"דוד היה בסכנת חיים כשהוא הגיע אלינו" מספר ד"ר מוחמד כרמי, מצנתר לב וקרדיולוג בכיר ביחידת הצנתורים בשערי צדק. "לכן פעלנו מיידית במיוחד בהתחשב בעובדה שיש לדוד היסטוריה לבבית. בעבר, הושתלו לו סטנטים (תומכנים) בלב במהלך צנתור שעשה בארה"ב, ובמהלך הצנתור ראינו שקריש דם גדול חסם לחלוטין את זרימת הדם אל הלב. הצנתור עבר בהצלחה וזרימת הדם התחדשה באופן תקין. לדוד היה הרבה מזל – אם הוא היה לוקה בהתקף לב בזמן שהוא על טיסה ארוכה לקליפורניה – קרוב לוודאי שהוא היה מת", מסכם ד"ר כרמי.

"לא האמנתי שאגיע לישראל, תתבטל לי הטיסה בגלל המלחמה, שאקבל התקף לב מסכן חיים ושאהיה מאושפז בבית חולים תת-קרקעי", אומר דוד. "אמרנו לכל החברים שלנו בארצות הברית שזה פשוט מדהים – להעביר את כל הפעילות למתחמים תת-קרקעיים. אמנם יש אתגרים רבים באשפוז מהסוג הזה, אבל כלל הצוות הקרדיולוגי – האחיות והרופאים, היו פשוט מצויינים", אומרת ריקי.