לידת בית שהסתיימה במות התינוקת: "סיבוכים יכולים לקרות גם בתוך המערכת"

הכול היה ערוך ומוכן ללידת הבית הטבעית בתחילת השבוע באליכין: בריכת המים הקטנה והאווירה הנינוחה, שתי המיילדות המוסמכות שנבחרו בקפידה בטרם עת, האם הנרגשת לקראת בתה הבכורה. זמן קצר לאחר מכן הפסטורליה נגדעה, כאשר הלידה הסתבכה והמיילדות נאלצו לערוך פעולות החייאה ביילודה עד להגעת צוותי הרפואה.

האם ובתה פונו לבית החולים אך למרבה הצער שם נאלצו לקבוע את מותה של התינוקת. האם אושפזה במצב קל. אף שהלידה כולה התקיימה בהתאם להנחיות של משרד הבריאות ותגובת המיילדות הייתה מיטבית, שוב נצבע הליך הלידה הביתית באופן שאינו מחמיא ושלא מעודד נשים לבחור באפשרות זו.

לפני כחודש הסתיים מקרה אחר של לידת בית בטרגדיה. מערכות גופה של יולדת קרסו במהלך ניסיון הלידה והיא הובהלה במצב קשה לבית חולים, שם נאלצו לקבוע את מותו של התינוק. במקרה הזה הלידה התקיימה בניגוד להנחיות משרד הבריאות, מכיוון שהיולדת עברה לידה קודמת בניתוח קיסרי.

"אני לא יודע מה קרה בלידה באליכין, אבל אני גם לא יכול להגיד בוודאות שאם הלידה הזאת הייתה מתרחשת בבית חולים זה לא היה קורה, או שהתוצאה בהכרח הייתה אחרת", אומר ד"ר מתן אלעמי, רופא בכיר בחדרי לידה בבית החולים לניאדו. כל אמירה כזאת, בלי לבדוק לעומק את המקרה ומה קרה שם, היא לא אחראית. לא נכון להטיל דופי בלידות בית באופן מוחלט.

"אני לא עושה לידות בית, וסיבוכים יכולים לקרות גם בתוך המערכת. הם לא בהכרח אשמה של מישהו. גם כשאתה עושה הכול נכון, אי אפשר להבטיח מאה אחוזי הצלחה. במהלך היריון תקין העובר יכול למות ברחם, סתם ככה פתאום. זה קורה. אנחנו מערכות ביולוגיות, ולא כל ההריונות מסתיימים בטוב".

לדבריו, הראיות מוכיחות שיש קצת יותר סיכון בלידות בית, גם לנשים בסיכון נמוך - אבל העלייה בסיכון מזערית. "הסיכוי לנזקים חמורים ביילוד עולה מעט - במקום שלושה מקרים לאלף, משהו כמו שמונה לאלף", אומר ד"ר אלעמי. "מצד שני, זה אומר ש־992 מתוך אלף לא ישלמו את המחיר הזה. יכול להיות שבחלק מהמקרים אפשר להציל את התינוק בבית החולים, אבל גם בבית החולים יכולים להתרחש סיבוכים בלידה ולא באשמת מישהו.

"מהיכרותי עם מחקרים, תמיד אנשים יבחרו להסתכל על המחקרים שהם מאמינים בהם יותר, והרבה פעמים קשה לשכנע אנשים. לידות בית, אם עושים אותן נכון, הן לא הרבה יותר מסוכנות, ויש אוכלוסיות מסוימות שבהן הן אפילו פחות מסוכנות.

"כשמסתכלים על לידות שהן לא לידות ראשונות, לידות בסיכון נמוך, יש מחקרים שמראים שמבחינת האימהות יהיו פחות התערבויות בלידות בית כאלה, וגם ליילודים זה די בטוח".

נשים בוחרות בלידה ביתית בגלל תחושת האוטונומיה ותחושת הביטחון, אומר ד"ר אלעמי. "גם אם בית החולים מנסה להתגמש ומדבר על זכויות היולדת, בתי החולים וחדרי הלידה עדיין מחויבים להתנהל לפי כללים או פרוטוקולים מסוימים, והרבה יולדות מרגישות שלא מתאפשר להן לעשות דברים שהיו רוצות לעשות בלידה", הוא מסביר. "מאז המהפכה התעשייתית הלידות עברו לבתי החולים, והניתוק הזה גורם לכך שיולדת מגיעה למקום זר וצריכה להשליך את כל יהבה על צוות שהיא לא מכירה.

"יש הרבה מחקרים שמוכיחים שבלידות של נשים שההריונות שלהן תקינים, והן מלוות לאורך כל הדרך, יש הרבה פחות סיבוכים - גם לאם וגם לתינוק. כלומר, מודל לידות הבית הוא סוג של רפואה מונעת".

ההתנגדות ללידות בית, הוא אומר, נובע מהתרבות הישראלית: "אנחנו דורשים תשובות מוחלטות שהמנגנון הרפואי לא תמיד יכול לספק. קשה לאנשים להתמודד עם מורכבויות". בבית החולים מתערבים יותר בהליך הלידה הטבעי, אומר ד"ר אלעמי, בשל החשש המתמיד מפני נזק ליילוד או ליולדת שעשוי לגרור תביעה בגין רשלנות רפואית.

"כשאני מציע בבית החולים התערבות שמזרזת את ההליך הטבעי של הלידה באמצעות מכשור רפואי, תרופות או טיפול של הצוות", הוא מסביר, "אני מציע זאת על סמך סטטיסטיקה מסוימת, כי אני חושב שהסיכון יפחת בשל כך, לפעמים בעשיריות האחוז".

אינטרס כלכלי

בשנת 1996 פרסם ארגון הבריאות העולמי סקירה מקיפה שקבעה שבמדינות מפותחות, בהיריון תקין ללא גורמי סיכון, לידת בית עבור אישה בלידה ראשונה בטוחה במידה שווה ללידה בבית חולים. אצל נשים שכבר ילדו בעבר, היא בטוחה באופן ניכר אפילו יותר מאשר בבית חולים.

בניירות עמדה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שהוגשו במהלך השנים לוועדה למעמד האישה בכנסת, ערכו סקירה על לידות בית במדינות מערביות שבהן הן מקובלות מאוד ואף זוכות לעידוד מצד המדינה, ולעיתים אף לכיסוי כלכלי מלא.

החוק בישראל אינו אוסר לידות בית, אך גם אינו מעודד אותן. הגישה של משרד הבריאות התמתנה עם השנים ונתנה מקום רב יותר להכרה בזכות הבחירה של היולדת, אך ההמלצה המקצועית של משרד הבריאות נשארה: עדיף ללדת בחדר הלידה.

הסדרת התחום נעשית באמצעות חוזרי מנכ"ל משרד הבריאות, הדורשים מהמיילדת מומחיות במתן טיפול בטוח ויעיל בהליך, וכן הכשרה בזיהוי סיבוכים פוטנציאליים ובקבלת החלטות בזמן אמת בנוגע להעברה לבית החולים. ההנחיות מגדירות גם את המצב הבריאותי של הוולד והיולדת כתנאי מקדים הכרחי ללידת בית, כאשר היריון בסיכון מחייב לידה בבית חולים.

העלות המשוערת של לידת בית נעה בין 7,000 ל־12,000 שקלים, והיא מוטלת כולה על היולדת. הלידה נעשית בליווי מיילדת מוסמכת ולעיתים גם רופא, שמגיעים אל הבית עם ציוד רפואי מלא, כולל ציוד החייאה וניטור עוברי.

המיילדות תומכות בלידת בית, מתוך תפיסה שמציבה במרכז את חופש הבחירה של היולדת: לגישתן, מי ששולט במקום התרחשות הלידה עשוי גם לשלוט בהגדרתה ובמשמעותה. המיילדות מתייחסות אל ההיריון והלידה כתהליכים טבעיים שיש לאפשר להם להתרחש בקצב טבעי. מנגד, הגישה הרפואית מתמקדת בהליך הפתולוגי: את מצב הלידה יש "לרפא" באמצעות טכנולוגיות והתערבויות רפואית.

המתח הזה מתבטא גם במדיניות המוסד לביטוח לאומי. עד 2017 רק יולדות שהתאשפזו בבית החולים היו זכאיות למענק לידה, אך לאחר שתוקן החוק גם יולדת בבית זכאית למענק. מענק אשפוז יולדת נותר על כנו: מתחילת אוגוסט 2025, סכום מענק האשפוז שמועבר לבתי החולים עומד על 17,762 שקלים, ואם הילד נולד פג בית החולים יקבל סכום נוסף בסך 281,860 שקלים על אשפוזו. הסכומים האלה מתמרצים את בתי החולים לעודד לידות בין כותליהם. לכן, אומרים אנשי מקצוע, יש מי שמנסים להתייחס ללידות הבית באופן שלילי.

במרץ 2017 אסר משרד הבריאות הפעלת מרכזי לידה מחוץ לכותלי בתי החולים, מכיוון שלטענתו הם נעדרים רישוי להפעלת בית חולים. מיילדות שהיה בבעלותן מרכז לידה ניהלו מאבק משפטי ופנו לבג"ץ, וזה קבע בשנת 2021 פסק דין תקדימי שלפיו משרד הבריאות סגר את מרכזי הלידה בהיעדר סמכות, מכיוון שהם אינם בתי חולים.

בג"ץ הוא אף הורה למשרד הבריאות לגבש הנחיות קונקרטיות לאסדרה של מרכזי לידה טבעית. השופטת דפנה ברק־ארז קבעה אז בפסק דינה: "החלטתו של משרד הבריאות לא לאפשר לנשים ללדת במרכזי לידה טבעית מביאה, הלכה למעשה, לצמצום אפשרויות הבחירה העומדות בפני אישה בהיריון בכל הנוגע לתהליך הלידה, תוך השפעה ממשית על אפשרות השליטה באשר לתהליך המתרחש בגופה שלה. היא משפיעה על יכולתן לספר את סיפור חייהן, ובאופן ספציפי יותר את סיפור לידתן. אין זו השפעה שולית, אלא הגבלת יכולת הבחירה ביחס לאירוע מכונן, לעיתים חד־פעמי, בחייה של אישה".

להוריד עומס מהמערכת

"התקשורת מהדהדת את הטרגדיות בלידות בית. כשקורה משהו דומה בבית חולים, אף אחד לא מדבר על זה. כותבים רק כשלידת בית מסתבכת", אומרת רוני לוי־שדה, יו"ר אימה"י - ארגון מיילדות הבית בישראל. "ראיתי גם תינוקות שנולדו פגועים או עם נזקים בבתי חולים, את המקרים הכי קשים ראיתי בבית חולים.

"אנחנו עובדות ברישיון ועברנו הכשרה מטעם משרד הבריאות. ההכשרה נעשית במרכזים מתקדמים לאחיות, וכולנו אחיות מורשות שעברו לימודי סיעוד, עם תואר אקדמי אחד לפחות והכשרה מתקדמת למיילדות. כל מיילדת עומדת בדרישות חוזר מנכ״ל משרד הבריאות: שלוש שנים בחדר לידה מורשה ועשר לידות עם מיילדת ותיקה".

למרות הנהלים שמטרתם להסדיר את המקצוע, לוי־שדה אומרת שיש עוד עבודה שמשרד הבריאות צריך לעשות בנושא, "יש הרבה ענייני תשתית שגם אם הם קבועים בנוהל רשמי, הם לא יכולים להתקיים בצורה טובה", היא אומרת. "כדי לעבוד באופן בטוח עבור היולדות שלנו, אנחנו יוצרות את התשתית בעצמנו: קשר עם בתי החולים, נגישות והשגה של תרופות, שיתוף מידע ועוד. אלה עקרונות חשובים שאנחנו לא מוותרות עליהם, אבל גם אין לנו תמיכה של משרד הבריאות בהם.

"ארגון המיילדות הארצי הוא ארגון חזק שתומך במיילדות הבית, אבל אין לנו מסגרת מטעם משרד הבריאות, גוף שמפקח ונמצא בקשר איתנו. רק כשחלילה קורה אסון, משרד הבריאות פונה למיילדות ורוצה לדעת מה קרה, ומבקש מהן טפסים וחומרים. באופן שוטף אנחנו עובדות בצורה עצמאית, בלי גג מלבד הגג שיצרנו לעצמנו, שנותן לנו מענה לתמיכה מקצועית ותקן שאנחנו פחות או יותר קובעות לעצמנו לפי הנוהל של משרד הבריאות".

נכון להיום אין בישראל נתונים רשמיים ומדויקים על מספר לידות הבית. לפי ההערכות מתקיימות כמה מאות לידות כאלה בכל שנה, כשליש אחוז מכלל הלידות בישראל. "אחת הבעיות מבחינת הנתונים היא שמשרד הבריאות לא משחרר אותם", אומרת לוי־שדה. "כל מיילדת עצמאית יכולה להגיד לך כמה לידות היא מקבלת בשנה, אבל אין גוף שמרכז את זה. ניסינו לפנות אל משרד הבריאות כמה פעמים גם דרך בקשות לחופש המידע, אבל אף אחד לא מעביר לנו נתונים".

שיעור הילודה בישראל הוא הגבוה ביותר במדינות ה־OECD, אך שיעור המיילדות נמוך יחסית למספר היולדות. "ברוב בתי החולים יש תת־תקינה של מיילדות: במקום מיילדת אחת לאישה או לשתיים, הן עובדות במתכונת של אחת לשלוש או ארבע", אומרת יובל יפה־מושקוביץ, מנכ"לית ארגון המיילדות בישראל. "היחס האישי והמקצועיות נפגעים. כשהמדינה לא משקיעה משאבים כדי להעלות את התקינה בתוך כותלי בתי החולים, היא יוצרת מנגנון שדוחף את הנשים לקבל מענה חיצוני.

"אני חושבת שהעובדים בתוך מערכת הבריאות מבינים היום שיש להתאים לכל אישה את חוויית הלידה הטובה ביותר מבחינתה, גם ברמה הרגשית וגם ברמה הבריאותית, הפיזית. אבל משרד האוצר צריך להשקיע משאבים. בסוף מדובר על כמחצית מהאוכלוסייה והבטן הכי רכה של כולנו, שרוצים שאישה והיילוד יצאו בריאים מהלידה. בשביל זה צריך להכניס כסף למערכת.

"כרגע המחלקות הכי רווחיות בבתי החולים הן מחלקות היולדות. ביטוח לאומי מתקצב את בתי החולים על כל לידה, ולא משנה כמה זמן האישה שהתה בבית החולים, אבל התקציבים האלו לא תמיד מופנים לשיפור השירות ליולדות, וזאת אחת הסיבות לכך שנשים בוחרות לצאת החוצה. זה עולה לא מעט למדינה, לכן אנחנו צריכים למצוא את האיזון.

"המדינה צריכה להבין שהשקעה בלידות בית היא השקעה ארוכת טווח, עם השפעות על החברה העתידית בישראל. המדינה צריכה לתמוך בבוחרות באפשרות הזאת, כלומר להנגיש להן שירות של נשות מקצוע שהוא הסמיך, וגם לתמוך בכך כלכלית כדי שלא יהיו פערים של אי־שוויון".