אם הדבר היה תלוי בפרופ’ עידית מאיה, משפחות יהודיות רבות בישראל ובעולם היו נמנעות ממידע מבלבל ומקבלת החלטות קשות על הפסקת הריון בשל חשש ממחלות תורשתיות.
בריאיון בלעדי ל־JNS ממשרדה ומעבדתה במרכז הרפואי רבין - בית החולים בילינסון המסונף לרשת "כללית", מסבירה פרופ' מאיה, מנהלת שירות נפרוגנטיקה בבלינסון, כי בסטנדרטים העולמיים קיימת הערכת יתר לסיכון לפגמים גנטיים בצאצאי זוגות יהודיים.
הדבר מעורר חששות מיותרים בקרב הורים שעוברים בדיקות גנטיות טרום־לידה. ממצאי המחקר, לדברי הצוות, הם בעלי “השלכות משמעותיות, במיוחד עבור יהודים בישראל ובתפוצות”.
הכי מעניין
מאיה וצוותה, יחד עם פרופ’ לנה סאגי־דיין, מנהלת השירות הגנטי הטרום־לידתי במרכז הרפואי כרמל, ניתחו כמויות גדולות של נתונים גנטיים מתתי־קבוצות אתניות יהודיות, במטרה לאמוד את הסיכון למחלות גנטיות באוכלוסיות יהודיות.
המחקר הביא לפיתוח מודל חדש להערכת סיכון גנטי, שאומץ לאחרונה על ידי האגודה הגנטית בישראל. המודל מספק הערכות מדויקות לפי קהילה, שעשויות לסייע ליועצים גנטיים ולרופאים ברחבי העולם בייעוץ למטופלים.
בעזרת דפי נייר לבנים, תריסר מרקרים צבעוניים ותרשימים מפורטים, מסבירה מאיה מושגים גנטיים בסיסיים ואת פרטי המודל החדש.
“לכל אחד יש שני עותקים של כל החומר הגנטי. אנו מקבלים חלק אחד מאמא וחלק אחד מאבא. רק במקטעים קטנים של ה־DNA שלך - שלושה מיליון מתוך המיליארדים - הרצף הגנטי יהיה זהה בשני החלקים, אותו DNA שהתקבל מהאם ומהאב".
היא המשיכה והסבירה שמקטעים זהים אלה, המכונים רצפים הומוזיגוטיות (ROH), עשויים להתגלות כאשר רופאים מבצעים בדיקה גנטית בשם מיקרומערך כרומוזומלי (Chromosomal Microarray Analysis – CMA). בדיקה זו בוחנת וריאציות ב־DNA כדי לזהות דפוסים.
אזורים של הומוזיגוטיות - מקטעי DNA זהים שהתקבלו משני ההורים - עשויים להעיד שההורים קרובי משפחה או חולקים אב קדמון משותף.
הרופאים משתמשים בבדיקה ככלי לאבחון מחלות גנטיות נדירות ולייעוץ גנטי.
עם זאת, אין הסכמה בינלאומית לגבי מהו הרף בו יש לדווח על רצפים זהים גנטית לרופאים או למטופלים. מעבדות גנטיות צריכות לדווח על רצפים זהים כשיש חשש אמיתי למחלה, אך לא לעורר דאגה מיותרת כשאין לכך הצדקה.
לדברי מאיה, כמות הרצפים הזהים בגנום של אדם יכולה להשתנות בהתאם למוצאו האתני, וחשוב להתחשב בכך בעת פירוש הבדיקות - במיוחד לגבי יהודים. היא טוענת שהכללים העולמיים לדיווח על הרצפים הזהים שעשויים לרמז על סיכון בריאותי, מחמירים מדי עבור אוכלוסיות יהודיות אתניות.
בקהילות יהודיות קטנות רבות ברחבי העולם הייתה נטייה להינשא בתוך המשפחה המורחבת ובין חברי הקהילה, ועדות לכך נמצאת ב־DNA שלנו כיום.
מאיה וצוותה בחנו את היקף הרצפים הזהים באנשים מרקעים אתניים שונים ובחנו האם בחלק מהקבוצות יש אחוזים גבוהים יותר או רצפים זהים ארוכים יותר.
המטרה הייתה לסייע בקביעה מתי יש לרצפים הזהים משמעות רפואית, בהתאם למוצאו של האדם.
החוקרים ניתחו כ־15 אלף דגימות גנטיות בבלינסון. על בסיס המחקר המקיף פיתחו אלגוריתם חדש שמתאים את הערכת הסיכון לפרופיל הגנטי של כל אוכלוסייה.
ערכת בדיקת DNA של 23andMe . | צילום: קייס קליפורד, בלומברג
חשוב לציין שהנבדקים במחקר סווגו לפי מוצא אתני. מאיה אמרה: "בישראל יש לנו בערך 16 רקעים אתניים שונים". לדוגמא מוצאם של היהודים בישראל, אשכנזים וספרדים, הוא ממקומות כגון “בוכרה, איראן, כורדיסטן, עיראק, סוריה, לבנון, לוב, אפגניסטן, תימן ואתיופיה”.
הצוות חישב את אחוז הרצפים זהים הכולל ב־DNA של כל נבדק ומדד את גודל הרצפים הזהים. הם מצאו הבדלים גדולים והבחנות ברורות בגודל ובאחוזים בין הקבוצות האתניות.
"מה שמצאנו - וזה הדבר המדהים במחקר - הוא שהגודל של הרצפים הללו פרופורציונלי לאחוז בלבד מכלל הדגימה", אמרה.
בסך הכול, המחקר הראה שפירוש הרצפים זהים מורכב, וששימוש בסטנדרט העולמי הקיים אינו מתאים לקהילה היהודית. מאיה אמרה: “ההנחיות האמריקאיות והאירופיות מבוססות על 300 מיליון אנשים שמגיעים מרקעים אתניים שונים.”
היא הוסיפה: “אם לא הייתה לנו הנורמה בישראל וברקע האתני הספציפי, לא היינו יודעים מה הנורמה באחוזים, והיינו נאלצים לומר לרופא ולזוג שהתוצאה חריגה".
לדברי הצוות, להשלכות המחקר יש משמעות מעבר לאוכלוסייה הישראלית והיהודית, והן רלוונטיות לכל הקהילה הרפואית. המודל החדש מראה שמה שלעתים מוגדר כ”חריג“ באוכלוסייה אחת, עשוי להיות נורמלי לחלוטין באחרת.
“הרף האוניברסלי שבו משתמשים כיום, פותח במקור עבור אוכלוסיות מעורבות גנטית, כמו בארצות הברית. החלת אותו סף על קהילות עם מוצא משותף – כמו יהודים, דרוזים, צ’רקסים או קהילות אתניות אחרות – עלולה להוביל לתוצאות מטעות”, אמרה מאיה.
במקום להשתמש ברף עולמי אחיד, המודל החדש מאפשר לקבוע “סף סיכון אמיתי” מותאם אישית. הבחנה זו מאפשרת להבדיל בין דמיון גנטי רגיל – למשל אצל זוגות אשכנזים, בוכרים או ערבים נוצרים – לבין קרבה מדאיגה באמת שיכולה להצביע על תסמונות תורשתיות ומחלות הקשורות ל“החתמה גנטית”.
מאיה המליצה שמעבדות גנטיות ישתמשו בהנחיות מותאמות לאוכלוסייה עמה הן עובדות. כך ניתן יהיה להפוך את דיווחי הבדיקות הגנטיות למדויקים ומשמעותיים יותר עבור המטופלים.
היא סיכמה: "המודל שלנו יפחית חששות מיותרים, ימנע אזעקות שווא ובחלק מהמקרים אף יציל הריונות שהיו מופסקים אחרת. מדובר בשינוי משמעותי לטובת המטופלים שלנו".