"הגורם השכיח ביותר לנזק מוחי – ועם זאת הקל ביותר למניעה"

כאשר ד"ר דיוויד מנהיים עלה לישראל מארצות הברית בשנת 2018, הוא הופתע לגלות שהמלח שעל מדף המכולת שלו חסר רכיב חשוב במיוחד.

"בתור מישהו שעוסק בבריאות הציבור, אני מודע לכך שחיזוק מזון במיקרו-נוטריאנטים הוא מהדברים הבסיסיים", הסביר ד"ר מנהיים. "כשהגעתי לארץ, ממש הופתעתי לגלות שאין יידוד מלח אוניברסלי בישראל".

ישראל היא אחת מהמדינות היחידות בעולם שאינן מחייבות העשרת מלח ביוד – מיקרו-נוטריאנט חיוני לתפקוד מוחי תקין ולהתפתחות נוירולוגית. כתוצאה מכך, 85% מהנשים ההרות בישראל ו-62% מהילדים בישראל סובלים ממחסור ביוד. מצב זה עלול לגרום לאובדן של כמה נקודות IQ במקרים של חוסר ברמה בינונית, ובמקרים קיצוניים יותר אף לנכות שכלית קשה.

למזלם של תושבי ישראל, הפתרון יחסית פשוט: לחייב שבמלח שנמכר בישראל יהיה יוד. בשבוע הבא, ד"ר מנהיים יעיד בדיון של ועדת הבריאות בנושא "המחסור ביוד באוכלוסייה בישראל ועידוד השימוש במלח מועשר ביוד". אם הוועדה תבחר לקדם חוק שיחייב יידוד מלח בישראל, מיליוני ילדים, כולל ילדיו של ד"ר מנהיים, יוכלו ליהנות מתזונה תומכת-מוח.

"הגורם השכיח ביותר לנזק מוחי – ועם זאת הקל ביותר למניעה"

יוד הוא מיקרו-נוטריאנט הנמצא באופן טבעי במאכלים כמו אצות ופירות ים. הוא חיוני לייצור הורמוני בלוטת התריס, השחקנים המרכזיים בהתפתחות מוחית. ילד שלא מקבל מספיק יוד לפני הלידה ובמהלך ילדותו המוקדמת עלול לסבול מירידה ביכולת השכלית. מחסור קיצוני ביוד עלול להוביל גם להתפתחות זפקת – נפיחות בצוואר הנגרמת מדלקת בבלוטת התריס.

המדע מכיר בחשיבותו של היוד כבר מאות שנים. בשנות ה-30 של המאה ה-19, הכימאי הצרפתי ז’אן-בטיסט בוסינגו הציע לחלק מלח עשיר ביוד כדי למנוע זפקת באזורים הסובלים ממחסור ביוד. בשנות ה-20 של המאה ה-20, ארצות הברית ושווייץ החלו ביוזמות כלל-ארציות ליידוד מלח. מחקר מ-2017 מצא כי החדרת מלח מיודד בארצות הברית באותה תקופה הביאה, ככל הנראה, לעלייה ממוצעת של 3.5 נקודות IQ באוכלוסייה הכללית – ובאזורים שסבלו ממחסור חריף, ייתכן שהעלייה הגיעה אף ל-15 נקודות IQ.

בשנות ה-90, ארגוני בריאות עולמיים החלו במאמץ נרחב ליידוד מלח ב-113 מדינות שסווגו כסובלות ממחסור ביוד. את המהלך הוביל ארגון הבריאות העולמי כינה אותו כ-"גורם השכיח ביותר לנזק מוחי – ועם זאת הקל ביותר למניעה". בזכות הקמפיין המתמשך בעשורים האחרונים, כ-88% מאוכלוסיית העולם צורכת כיום מלח מיודד, 124 מדינות מחייבות יידוד מלח, ורק 19 מדינות עדיין מסווגות כמחוסרות יוד.

ישראל היא אחת מאותן 19 מדינות.

איך זה קרה?

מדוע, בעצם, ישראל היא בין הבודדות שלא מיידדת את המלח שלה, כאשר אפילו ירדן, מצרים והרשות הפלסטינית (שלא לדבר על קואלה לומפור, קנדה ולסוטו) כן מבטיחות לתושביהן אספקה מספקת של יוד?

נראה שבמקור, אנשי מקצוע בתחום בריאות הציבור העריכו כי הקרבה לים התיכון תספק את צורכי היוד של האוכלוסייה. בפועל, לא זו בלבד שההערכה נכשלה, אלא שהמצב אף הורע. מאחר וחלק גדול מהמים שישראלים שותים כיום מותפלים, תהליך שמסיר גם את היוד מהמים, ישראלים מקבלים פחות יוד ולא יותר.

בנוסף, כמדינה בעלת הכנסה גבוהה, ישראל לא הייתה זכאית להשתתף ביוזמות של יוניסף (UNICEF) ליידוד מלח במדינות עניות. בהתחשב בכך שיידוד מלח היא אחת הפעולות הזולות ביותר במאבק למען בריאות הציבור, כשארגון הבריאות העולמי מעריך את עלותה בין 2 ל-5 סנט לאדם לשנה, יוניסף כנראה הניחה שישראל יכולה לממן זאת בעצמה. ואכן, היא יכולה.

בשנת 2018, התקיים דיון בוועדת המחירים של משרד הכלכלה והתעשייה, ובו נמצא כי "עלות תוספת היוד במוצר בודד היא זניחה לפי הגורם העסקי הרלוונטי לייצורו". מכאן ניתן להבין שמחיר מלח מיודד יהיה זהה לזה של המלח רגיל, וכי דבר זה לא היה מוסיף ליוקר המחיה.

יש הסבורים שהמלח בישראל אינו מועשר ביוד בגלל חששות כשרות, משום שהוא נתפס בטעות כ-"טרפה", אך אין בכך אמת. בקבוקי המלח הסגולים המיודדים שנמכרים בחלק מהחנויות כשרים לפסח ולכל ימות השנה. בנוסף, לא מדובר בחומר שנוי במחלוקת כמו פלואור במים, ואין ראיות לכך שיוד רעיל עצבית. כדי להגיע לרמת סיכון כתוצאה מצריכה של מלח מיודד יש לצרוך כמויות עצומות.

הגורם האמיתי, כך נראה, הוא אינרציה בירוקרטית. משרד הבריאות ממליץ לישראל לחייב יידוד מלח לפחות מאז 1996, אך עד כה דבר לא קרה. מאמר שפורסם ב-2023 על ידי אנשי מקצוע בתחום (כולל כאלה מתוך משרד הבריאות עצמו) קבע כי "החסמים העיקריים לחיוב יידוד אינם מדעיים או טכנולוגיים. האתגר הוא השגת מוטיבציה פוליטית לנסח ולקדם חקיקה שתאפשר רגולציה, אכיפה ומימון של היוזמה". או, במילותיו של ד"ר מנהיים: "אין מישהו שאחראי ואין מי שידחוף את זה".

הדיון הקרוב: "אין לקבל את המצב"

הדיון שיתקיים מחר בוועדת הבריאות יהיה ההזדמנות של המדינה לדחוף את המהלך הזה קדימה. סגן יו"ר הכנסת, ח"כ ניסים ואטורי, הגיש דרישה לדיון בנושא יחד עם חמישה מחברי ועדת הבריאות: ח"כ אושר שקלים, אחמד טיבי, לימור סון הר-מלך, טטיאנה מזרסקי וקטי שטרית. במכתב כתב ואטורי על חומרת המחסור ביוד בישראל, וסיכם כי "אין לקבל את המצב שבו מדינת ישראל נשכרת הרחק מאחור בעניין זה ויש לדון בדרכים לתת מענה למחסור ביוד בקרב האוכלוסייה, בין אם הטלת חובה של העשרת מלח ביוד ובין אם בדרך של פיקוח על מחירו".

אולי, אחרי כמעט שלושה עשורים של התרעות, הגיע הזמן שישראל תתחיל סוף סוף ליידד את המלח שלה.