אנשי הטיפול הקנדים שהגיעו במשלחת לארץ מטעם "מגבית קנדה", יודעים היטב איך להתמודד עם כאב וסיפורי אימה שונים. הם פוגשים את זה מדי יום בקליניקה שלהם ומלמדים את הפציינטים שלהם כיצד לצאת מהמשברים אליהם נקלעו. אלא שנדמה כי חמשת הימים בהם בילו בישראל ונפגשו עם אנשי מקצוע ושורדים, הצליחו למוסס את שכבת המגן שלמדו לפתח ולעטות בכל פעם שיש בכך צורך. הרגשות בהם למדו לשלוט הציפו אותם והביאו אותם לדמעות ולמסקנה אחת – את החוסן הישראלי צריך ללמד וליישם בכל העולם.
"החוסן שראיתי בישראל פתח אצלי קטגוריה חדשה לחלוטין לגבי איך בריאות, עוצמה ויכולת התמודדות, נראות באמת", מספרת הפסיכולוגית ד"ר כרמן לולנד, "את זה אני מתכוונת לקחת איתי לקליניקה. מה שמדהים הוא שבתרבות הזאת אף אחד לא עוצר לרגע לחשוב, פשוט עושים. היה מאוד חשוב לי לשמוע את העדויות באופן ישיר, כי יש כל כך הרבה מידע שגוי, כל כך הרבה חוסר שקיפות מחוץ לישראל, בקנדה זה מאוד בולט, אבל בכל העולם המצב דומה. יש אנשים שאפילו לא יודעים שה-7 באוקטובר קרה ולא יודעים למה ישראל במלחמה, לא מכירים את הזוועות שספגה ישראל, הפשעים שנעשו כלפיה. הם גם לא יודעים באיזו הומניות ישראל הגיבה למה שקרה לה. אנשים לא יודעים, לא מאמינים ולא שואלים לגבי זה. לא מנסים לחפש מידע מהימן.
"חלק מהביקור נועד לוודא שמה שקרה הוא מובן ומדויק, שהחוויות סופרו, שנוכל לקחת אותם איתנו כ"שומרי זיכרון", כמטפלים, ולוודא שאנשים לא יסיטו את המבט, כי כל כך קל לעשות את זה. הייתי פה בקיץ שעבר, ויכולתי לחוש את הטראומה. בהשוואה למה שאני רואה היום, אני ממש יכולה להשוות ולראות לנגד עיני את החוסן הישראלי. מה שחסר במדיה ובמידע שמופץ הוא הענווה והיופי של הישראלים באופן שבו הם נרפאים. זה ממש 'נעלם' מהמידע שמגישים לנו בעיתונות. אין שום הכרה באיך הישראלים שרדו ואיך הצילו אחד את השני תוך סיכון חייהם".
אתר ההנצחה לנרצחי הנובה. | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
על רקע גלי האנטישמיות הגואים, החליטה "מגבית קנדה" להביא לארץ משלחת של אנשי טיפול כגון פסיכולוגים, פסיכיאטריים ועובדים סוציאליים מהשורה הראשונה כדי להיפגש באופן לא אמצעי עם השורדים ואנשי המקצוע הישראלים המתמודדים עם הטראומה שהתפוצצה על המדינה בשבעה באוקטובר, וללמוד על אופני הטיפול השונים.
"זו הפעם הראשונה שאני מבקר בישראל. ישראל תמיד הייתה מדינה של חדשנות יוצאת דופן במושגים של פסיכולוגיה. אז באתי ללמוד, כמובן על ההשפעה של המשבר והאירועים שהתגובה המקצועית אליהם הייתה חיובית ומעצבת, ממוקדת פתרונות", אומר ד"ר חוזה מריה אלווס דה סילביירה, "כשהשבעה באוקטובר קרה, התגובה העולמית והתגובה המקומית בטורנטו, היכן שאני גר, הייתה מפתיעה. זה היה הלם", קולו רועד ודמעות בעיניו. "לראות את הרמה הזאת של הבגידה והנטישה המיידית הזו של ישראל מצד האנשים והמדינות עם כל כך הרבה שנאה רעילה וארסית, הייתה חוויה קשה. אף פעם לא הבנתי באופן מלא את ההכרח בקיום של מדינת ישראל עד שראיתי את התגובה הבינלאומית לזוועות השבעה באוקטובר".
הכי מעניין
עזרה מהפסיכולוג של אסון התאומים
כנוצרי, הוא טוען שרק אחרי החשיפה לתרבות היהודית, הצליח להבין מה עומד בבסיס האמונה ומה מאפשר לישראלים לצמוח למרות המכות החוזרות ונשנות "מעבר לחדשנות, לצורך והרצון להשתפר ולהעלות סטנדרטים אחרי השבעה באוקטובר, אני חושב שיש לזה שורשים עמוקים של אלפי שנים אחורה, בישראל יש תרבות של החלמה – אין זמן לבזבז, או לפחות, זמן מועט מאוד מתבזבז על שנאה, על תכנון נקמה, על תלונות. הזמן מושקע בדאגה אחד לשני תוך התמקדות בהתקדמות הלאה לעבר העתיד. אני מבין שהעיקרון של להיות 'אור לגויים' הוא מרכיב מרכזי של האמונה היהודית, לא ידעתי מה המשמעות של זה עד אחרי השבעה באוקטובר", הוא אומר בקול רועד, משפיל עיניים מוצפות בדמעות התרגשות. "זה כל כך יפה וממלא השראה, ובא לידי ביטוי על בסיס יום-יומי. זו לא רק אידיאולוגיה, זה קשר לעולם באופן כל כך מיוחד וכל כך לא רגיל".
כפסיכולוגית שנחשפה לזוועות שקרו בישראל מחד ובד בבד חזתה באנטישמיות הגואה בטורונטו, עיר מגוריה, אחת השאלות שהטרידו אותה היתה מי דואג לישראלים ולמדינת ישראל. "כשהגעתי לכאן ראיתי איך הם דואגים אחד לשני. שלא משנה מה, יעמדו לצידך. אין הרבה מדינות והרבה אנשים שיעשו זאת", מתרגשת ד"ר לולנד ודמעות בעיניה, "למה שלא תרצה לתמוך בזה, כשאתה נפגש באנשים האלה, איך אתה יכול לראות את זה אחרת? כל כך לא צודק שהעולם מפרסם על ישראל מידע שגוי, שמעודדים שנאה, סטריאוטיפים, אנטישמיות, זו כאילו מציאות מקבילה לחלוטין. כאישה גאה, לא יהודיה, ציונית, שנשואה לאישה ישראלית, אני יודעת שאהיה בטוחה פה אם משהו מסוג הזה יקרה. לעומת זאת לא אוכל להבטיח שזה יהיה המצב אם משהו כזה יקרה בטורונטו. גרתי בניו יורק, ולצערי לא אוכל להבטיח גם שביטחון כזה אוכל לקבל בניו יורק. העמידה הזו של הישראלים אחד למען השני לא הפסיקה לרגע, כבר שנה וחצי. הם ממשיכים להתייצב, לא משנה מה".
אנשי הטיפול הקנדיים שהגיעו במשלחת לארץ | צילום: מגבית קנדה
ד"ר סטיבן שטיין הוא פסיכולוג קליני יהודי בעל שם עולמי, סופר רב מכר בינלאומי, ומייסד ויו"ר מנהל של Multi Health Systems. הוא מומחה מוביל להערכות פסיכולוגיות ואינטיליגנציה רגשית, ומומחה מוביל להערכות פסיכולוגיות ואינטיליגנציה רגשית. בין היתר ייעץ לסוכנויות צבא וממשל, כולל לכוחות הקנדיים, חיל האוויר האמריקאי, הצבא האמריקאי, יחידות מיוחדות של הפנטגון ועוד.
"מאוד מרשים איך שהישראלים מתמודדים במהלך זמן קצר עם משבר גדול. הלכנו לכיכר החטופים ודיברנו עם אחד המארגנים בכיכר, ומה שהדהים אותי היה מה שסיפר על ארגון המשפחות והבחינה האם יש צורך בטיפול נפשי עבורן על מנת להעניק להן שירות טוב יותר", הוא מתרגש, "זה הזכיר לי את התקופה שאחרי ה-11 בספטמבר בה הייתי מעורב בטיפול במשפחות ועזרנו בחלק מהמחקרים והטיפולים שניתנו למשפחות שאיבדו את בן משפחתן באסון התאומים. אבא של אחד מהקולגות שלי נהרג והוא ביקש ממנו לעזור להם. הוא ביקש ממני להיפגש עם המשפחות ולבדוק איך הן מתמודדות. הוא הזמין אותי כדי לבדוק האם יש משהו שנוכל להבין באמצעות סקר לגבי מהן החוזקות ומה הכלים שאיתם הן יכולות לעבוד. הוא פתח ארגון ללא מטרת רווח לסיוע עבור אותן משפחות. כשהלכתי לבקר בכיכר החטופים, זה הזכיר לי את כל זה, וחשבתי על כך ועל העבודה שעשינו ב-11 בספטמבר. הצעתי שאם הם רוצים, אנחנו יכולים לתרום לבנות תוכנית דומה עבורן. אם יש צורך והמשפחות מעוניינות, יותר מאשמח לסייע. יש לנו כלי הערכה שיכולים לסייע למשפחות להבין מה החוזקות שלהן, מהם התחומים בהם הם מאותגרים, אנחנו מוכנים לממן את הסקר, את ניהול הסקר, את איסוף הנתונים, נחזיר אותו לאנשים בישראל שעובדים עם המשפחות, כדי לעזור להם ולמשפחות להבין איך לטפל. יכול להיות שהם מאמינים שהם מצליחים להתמודד בתחומים שבהם הם דווקא צריכים להתבונן בהם בתשומת לב כי ייתכן שיהיו להם השלכות בעתיד. אני מקווה שהסקר הזה יסייע להן לצאת מהמצב שאליו הן נקלעו באופן טוב יותר. מאוד אשמח אם יהיה בזה עניין".
קיבוץ בארי | צילום: אריק סולטן
ד"ר שטיין מסתייג וטוען שאי אפשר להשוות בין אירועי השבעה באוקטובר ואסון התאומים, אם כי המעורבות הרגשית שלו באירועים בישראל גדולה יותר, מסיבות מובנות "היום אני כאן בכובע המקצועי שלי. אני רוצה לתרום מהניסיון שלי, ואם יש צורך בכך אשמח לעזור. אבל באתי גם כדי ללמוד, אני לא כאן כדי ללמד אנשים מה לעשות, אנחנו רוצים ללמוד כי יש כאן תוצאות מדהימות ואנחנו נחשפים לאנשים שעושים עבודה יוצאת דופן. בהשוואה לאחד עשר בספטמבר האירוע זה עבורי הוא יותר גדול כיוון שאני רגיש לישראל כיהודי. מבחינה מקצועית, אני לא יודע להכריע מה יותר נורא. לאבד בן משפחה הוא לא פשוט עבור אף אחד. אבל אנחנו יודעים שיכולות להיות הצלחות - ראינו בארה"ב משפחות שגדלות ואפילו כאן פגשתי אנשים שסבלו המון אבל מצאו משמעות בחיים שלהם. דיברנו עם מספר אנשים שהיו בנובה והיו באירועים טרגיים ב-7 באוקטובר, אבל הם מצאו עוצמות מאוחר יותר. זה מה שאני אוהב בישראל – אנשי המקצוע מדברים על חוסן וכושר התאוששות, באמריקה עיקר הפוקוס הוא על הטראומה. בישראל, כשהגעתי ביוני 2024 ורצו להראות לי את מרכזי החוסן שאלתי מה זה. אמרו לי שאלה היו מרכזי טראומה אבל עכשיו קוראים להם מרכזי חוסן, זה מסגור מחדש, ואני חושב שזה מה שחשוב כל כך. כיוון שבישראל חיים עם המצב הזה כל כך הרבה זמן, ההבנה של אנשי המקצועה עמוקה יותר. יש כאן גישה יותר ריאליסטית, ולא משנה כמה נעשה את זה מצידנו, לעולם לא נוכל להיות באותה הרמה של ישראל. אז אין לנו את הניסיון שיש לישראלים, והיה נראה שהפסיכולוגים שנפגשנו איתם היו מאוד מתקדמים בהתמודדות עם הנושאים הללו".
נפילת מגדלי התאומים בניו יורק. | צילום: AP
טראומה של נאמנות
ד"ר אנה בראנובסקי, ממארגנות המשלחת, מספרת על החשיבות של הביקור המקצועי בישראל "אני חושבת שבקנדה, אירופה וארה"ב, בכל מקום שבהם נמצאת הקהילה היהודית, אנחנו רואים 'טראומה של נאמנות'. זו התחושה הנוראית של אבל, אובדן וכאב שאנו אוצרים בתוכנו כשאנחנו עומדים בסולידריות עם ישראל. יש רעיון שמאוד מתפשט עכשיו של התנגדות לישראל, שיש לגיטימיות להיות אנטי-ציוני, וזו לא אנטישמיות, כי לכאורה אתה מתנגד למדינה ולא ליהודים. אבל אנחנו יודעים שזה בלתי אפשרי להיות יהודי ולהיות אנטי-ציוני. בכל מקום בעולם שבו אנחנו רואים מחאות גדולות שקוראות נגד זכותה של ישראל להתקיים, יש מה שאנחנו קוראים לה 'טראומה של נאמנות' בקהילה היהודית המקומית.
הפסיכולוגית ד"ר יפעת קורמן מסכימה איתה "אני חושבת שמאוד קשה לישראלים להבין את זה, התקשורת הישראלית לא מכסה את התחום הזה. יש המון פוקוס בתקשורת הישראלית על הממשלה, השב"כ, ועוד. זו לא הפרספקטיבה שאנחנו כיהודים רואים בחו"ל. יש כל כך הרבה שנאה כלפי ישראל, ולאף אחד בכלל לא משנה מי ראש הממשלה שעומד בראשה. ד"ר קטי קרוזנר מוסיפה: "הרעיון הראשוני שהיה לי היה להגיע לכאן כדי לתמוך בקולגות כאן בישראל. כי כשקורה משהו כזה, אנחנו לא רוצים 'להחלים' לבד בעולם. כולנו גדלנו על הסיפורים של השואה על האנשים באירופה שהרגישו כל כך בודדים, אז היה לי הרעיון של לתמוך באנשים כאן ובקולגות שלנו. בדיעבד אני מבינה שהיה צורך של מטפלי בריאות הנפש בקנדה לתמוך במה שאנחנו עוברים בשל האנטישמיות שהולכת ומתגברת, אז ההתכנסות הזו יחד עזרה גם בתחומים אחרים של קישור בין הקהילות היהודיות השונות וגם לשמוע מהמומחים בישראל על איך הם מתמודדים עם המצב ואולי ליישם טכנולוגיות ושיטות חדשות במדינות מהן אנחנו מגיעים".
כוחות הביטחון סורקים את כפר עזה אחרי הטבח שבוצע שם. | צילום: חיים גולדברג/פלאש 90
"אנחנו שואבים השראה מישראל", אומרת ד"ר בירלנסקי’ "כי בישראל לא מוכנים לשבת ולהתאים את עצמם למצב. הם יוצאים החוצה ו'שוברים את הראש' כדי לפתור את הבעיה. הנכונות ליצור משהו חדש בתחומים שעומדים בפני הרס מוחלט, ולא להיכנע למצב, מרגש אותי מאוד". ד"ר קרוזנר מסכימה ומוסיפה "אנשים חשבו שנפגוש בחשיכה, אבל אנחנו פוגשים בחיים. יש לי ניסיון בעבודה מול טראומה, והתחושה בישראל היא שאפשר להתמודד מול כל סוג של אובדן אם נהיה מוכנים להכיר בעובדה שאחנו "אנשים עתיקים", ולא משנה מה יהיה נמשיך לחיות כאן לנצח".
שרה מאלי, מנכ”לית מגבית קנדה: "משלחת אנשי הטיפול מקנדה מנתה פסיכולוגים, פסיכיאטרים ועובדים סוציאליים מהשורה הראשונה שהגיעו ארצה על מנת להיחשף לאמצעים ושיטות הטיפול החדשניות ביותר בתחומי טראומה ודרך הפיתוחים - להיחשף לסיפורים האנושיים שהובילו לפיתוח טכנולוגיות וכלים שקיבלו תנופה בנסיבות השבעה באוקטובר. המשתתפים פגשו אנשי מקצוע מובילים בתחום החוסן והטראומה תוך מפגש אנושים בלי אמצעי עם האנשים שמרכיבים את החברה הישראלית. תחושת החוסן אליה נחשפו תהווה עוגן בשביל מטפלים כאנשי מקצוע יהודים, ולא יהודים וכבעלי ברית של הקהילה היהודית בהמשך הדרך שלהם בקנדה. מאחורי משלחת ייחודית זו עומד החזון החדש של מגבית קנדה בייזום משלחות מתחומים מקצועיים מגוונים שמגיעים אחצה כדי למשוע ולראות מקרוב את מה שקורה בישראל לאחר השבעה באוקטובר".