מאיר דויטש לא הפעיל אלימות כלפי איש. לא תקף, לא הכה. ובכל זאת, מאז הוטלו עליו סנקציות של האיחוד האירופי, נמנע ממנו לטוס למדינות האיחוד, והתנהלותו הכלכלית נעשתה מסורבלת ומתסכלת. הוא מנותק משירותים של גוגל, נטול ג'ימייל או גוגל פיי. גם תנועת רגבים בראשותו משלמת מחיר: תורמים חוששים להעביר לה כספים, ויכולתה לגייס תרומות ולסלוק תשלומים נפגעה. דויטש הוא בחור אופטימי בסך הכול. ובכל זאת, מנכ"ל רגבים מודה השבוע: "זו מכה גדולה משחשבתי שתהיה. היא מקשה מאוד על ההתנהלות היומיומית".
מאיר דויטש | צילום: נעמה שטרן
מאחורי הסנקציות שהוטלו על דויטש ועל רגבים עומדת החלטה אירופית שהתקבלה לאחר שהיו מי שהצליחו לעכב אותה במשך חודשים. כדי להטיל עיצומים במועצת שרי החוץ של האיחוד, נדרשת הסכמה פה אחד, ובמשך תקופה ארוכה מנעה הונגריה את השגת ההסכמה הנדרשת. לאחר שתי פעימות קודמות של סנקציות כלפי גורמי התיישבות ישראליים, באפריל וביולי 2024, נשקלה הרחבת המעגל שוב ושוב, אך נדחתה. השינוי הגיע לאחר שראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן, בן בריתה של ישראל, הפסיד בבחירות. במאי 2026, בישיבה הראשונה של מועצת שרי החוץ של האיחוד בהשתתפותו של שר החוץ מטעם ממשלתו החדשה של פטר מגיאר, הוסרה ההתנגדות ההונגרית - והסנקציות אושרו. העילה להן הייתה סיוע לכאורה לאלימות מתנחלים. בשיחה עם שגריר האיחוד האירופי בישראל מייקל מאן, שעות ספורות לאחר פרסום ההחלטה, הוא ציין כי צוות מיוחד במוסדות האיחוד בוחן על מי להשית עיצומים – אולם לא הכחיש שהצעד האירופי נשען על סנקציות שהטילו קודם לכן מדינות אחרות על אותם גופים ואישים.
העוול כלפי דויטש הוא תמרור אזהרה לישראל כולה: מה שמתחיל בהגבלות על אדם או ארגון, בשל ניסיון פוליטי לשנות את המציאות בישראל, עלול, לפי החשש שמעלים מומחים, להתרחב לחברות, לבנקים, ובתרחיש קיצון לפעילות הכלכלית של כל אחד מאיתנו. התרחבות כזאת אינה עובדה מוגמרת, ובוודאי אינה גזירת גורל. אבל החשש מפניה כבר הגיע לדרגים הגבוהים ביותר. בשבוע שעבר, בימים האחרונים והסוערים של מערכת הבחירות לכנסת, אף אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בריאיון כי "צריך להבין שיכולות להיות סנקציות בנקאיות". בכירי הבנקאות בישראל הסתייגו מהאמירה וגם מהפתרון שהציע נתניהו - שימוש במטבעות קריפטו.
העיצומים שהושתו בשנים האחרונות על ישראלים הגיעו בכמה מסלולים: סנקציות אישיות נגד פעילי התיישבות וארגונים ישראליים, הגבלות על יצוא נשק לישראל, צעדים כלכליים נגד סחורות מיהודה ושומרון והליכים משפטיים בינלאומיים, כולל צווי המעצר שהוציא בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג נגד ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט. הכלים שונים מבחינה משפטית, אך כולם משתלבים בנכונות הגוברת להפעיל לחץ על ישראל ולדחוק אותה לפינה.
מי שפרץ את הסכר היה נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, שבתחילת פברואר 2024 - כשישראל נתונה בעיצומה של לחימה בעזה ובצפון לאחר מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023 - חתם על צו נשיאותי 14115. הצו אִפשר להטיל סנקציות על מי שהוגדרו כפוגעים בשלום, בביטחון וביציבות ביהודה ושומרון, להקפיא נכסים הכפופים לדין האמריקני ולאסור עסקאות של אמריקנים עם גורמים שסומנו. ארבעה מתיישבים ישראלים נכנסו מיד לרשימת הסנקציות שהצו יצר. באותו חודש הטילה גם בריטניה סנקציות על ארבעה מתיישבים, כולל הגבלות פיננסיות והגבלות כניסה לתחומיה. בהמשך הצטרפו האיחוד האירופי, קנדה ומדינות נוספות בצעדים משלהן. הסנקציות האמריקניות היו משמעותיות במיוחד, בשל משקלה של ארצות הברית במערכת הפיננסית העולמית ובגלל חובתם של הבנקים הישראליים להיענות להן, מה שהצר מאוד את צעדיהם של מי שהסנקציות הושתו עליהם.
לאחר הצעד הבלתי מידתי הזה מצד בעלת הברית הקרובה של ישראל, הבחירות לנשיאות ארצות הברית בנובמבר 2024 שינו את התמונה. ביומו הראשון בקדנציה השנייה שלו בבית הלבן ביטל דונלד טראמפ את הצו הנשיאותי של ביידן, ומשרד האוצר האמריקני מחק את הסנקציות שהוטלו מכוחו. אבל באירופה המגמה לא נעצרה. ב־2025 הטילה בריטניה סנקציות אישיות על השרים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן־גביר. בספטמבר 2026 הודיעה הממלכה המאוחדת על מהלך חקיקתי שנועד להגביל בחודשים הקרובים יבוא מוצרים מיישובים שמעבר לקו הירוק. הולנד כבר חוקקה והנהיגה איסור כזה בפועל.
בארה"ב, שנתנה רוח גבית לנחשול שגאה מאז 7 באוקטובר, נותרה שאלה פתוחה: האם ממשל עתידי ישוב לנקוט מדיניות של סנקציות, או אפילו ינסה להרחיב את השימוש בהן לתחומים שההשלכות הכלכליות שלהם נרחבות הרבה יותר.
המודל האיראני מתהפך
בכניסה למשרדי מכון המחקר השמרני "הקרן להגנת הדמוקרטיות" (FDD) בוושינגטון מוכרחים לעבור שתי דלתות נפרדות. מטעמי ביטחון, השנייה נפתחת רק לאחר שהראשונה נסגרת מאחוריך. כמה מהחוקרים כאן כבר חוו סנקציות שהטילו עליהם איראן, רוסיה וצפון קוריאה, וזהירות היא עניין נדרש. מנכ"ל הקרן מארק דובוביץ' היה מאדריכלי הסנקציות האמריקניות על איראן בקדנציית הנשיאות הראשונה של טראמפ. לאחרונה דובוביץ' מודאג במיוחד. הוא מזהה כי מודל הסנקציות, מכונת הלוחמה הכלכלית ששימשה את וושינגטון נגד איראן, עלולה להפנות את תותחיה במהירות רבה גם נגד ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
נגד איראן, הוא אומר, החבל הלך והתהדק. סנקציות על יחידים הורחבו לעיצומים על חברות ועל מגזרים שלמים, עד כדי פגיעה בתשתית הפיננסית עצמה. את הצו הנשיאותי של ביידן טראמפ ביטל, אבל התקדים של סנקציות באמצעות צווים נשיאותיים נותר, ויכול להתרחב גם לתחום הפיננסי. לצד הצו הנשיאותי, יש גם תקדים אחר: שיתוף פעולה בנקאי בישראל עם הוראות הצו. אם בעוד שנתיים ייבחר בוושינגטון נשיא עוין לישראל, מימין או משמאל, הוא עלול להרחיב מאוד את בנק המטרות. "לאחר שעבדתי רבות על סנקציות נגד איראן, רוסיה וצפון קוריאה, למדתי שמשטרי סנקציות מתחילים ביעדים ממוקדים ותקדימים משפטיים לפני שהם מתפתחים ללוחמה כלכלית רחבה יותר", אומר דובוביץ'. "הסנקציות של ביידן בשנת 2024 נגד מתנחלים ישראלים יצרו תקדים מסוכן, גם אם טראמפ ביטל אותן לאחר מכן. זו הייתה הפעם הראשונה שארה"ב הקימה משטר סנקציות נפרד נגד בעלת ברית של ארה"ב.
מדיניות שמּונעת גם מלחץ פוליטי. מוחים נגד ישראל חוסמים גשר בגבול ספרד־צרפת, 2025 | צילום: גטי אימג'ס
"ממשל דמוקרטי עתידי יוכל להחיות את המסגרת הזו ולהרחיב אותה לחברות ישראליות, לבנקים ולמוסדות זרים שעושים עסקים עם ישויות שהוטלו עליהן סנקציות. נשיא עתידי יוכל להקים תוכנית דומה ללא אישור הקונגרס, שחשוב לסנקציות מחייבות או סנקציות שניוניות, אך הרשות המבצעת כבר מחזיקה בסמכויות רבות".
האם ממשל עתידי יוכל להשתמש ברשימה השחורה של האו"ם, הכוללת חברות המקיימות פעילות עסקית ביו"ש, כולל בנקים ישראליים?
"כן. מסד הנתונים של האו"ם אינו מפעיל אוטומטית סנקציות אמריקניות, אך ממשל עתידי יוכל להשתמש בסמכויות הביצוע הקיימות וברשימה הזו של האו"ם כדי לכוון לחברות רשומות ומוסדות פיננסיים אם הם תואמים להגדרות של תוכנית סנקציות אמריקנית. אבל הסכנה הגדולה יותר היא מה שמכונה במערכת הבנקאית 'הפחתת סיכונים פיננסיים': בנקים ברחבי העולם עלולים לנתק קשרים עם מוסדות ישראליים מחשש לעונשים אמריקניים, גם אם לא יידרשו לעשות זאת על פי חוק. כפי שלמדנו מאיראן, וושינגטון אינה חייבת להטיל סנקציות על מערכת בנקאית שלמה כדי לגרום נזק כלכלי גדול".
עוד כתבות בנושא
כיצד על ישראל להיערך?
"ישראל צריכה להתייחס לכך כאיום ביטחוני לאומי. עליה להקים צוות משימה לסנקציות פיננסיות, לערוך בדיקות מאמץ למערכת הבנקאות שלה כנגד הגבלות פוטנציאליות על עסקאות דולר, ולפתח תוכניות מגירה עם שותפים פיננסיים בינלאומיים. עליה לחתור לשיקום התמיכה הדו־מפלגתית בוושינגטון ולהעמקת האינטגרציה הכלכלית, הטכנולוגית והביטחונית של ישראל עם ארצות הברית. היא צריכה להיערך כעת, לפני שממשל עתידי יכשיר את המערכת הפיננסית של אמריקה כנשק נגד בעלת ברית".
האם מהלך הסנקציות על המתנחלים התקדם מהר יותר מהסנקציות נגד איראן?
"המהירות שבה וושינגטון הכשירה סנקציות על אזרחים וארגונים של בעלת ברית קרובה שלה חושפת מהות פוליטית. מדיניות הסנקציות מוּנעת לא רק משיקולי ביטחון לאומי אלא גם מאידיאולוגיה, מלחץ פוליטי ומסדרי עדיפויות בירוקרטיים. הסכנה היא שסנקציות שהוצדקו במעשי אלימות ספציפיים עלולות להתרחב ללחץ כלכלי רחב יותר שנועד לכפות ויתורים טריטוריאליים ופוליטיים של ישראל".
דובוביץ' מתנגד למדינה פלסטינית, אך לא הסתיר בשבועות האחרונים את גישתו ששינוי ממשל בישראל יסייע לה להרחיק מעליה סנקציות. "ממשלה ישראלית אחרת לא תהפוך את הירידה הדורית בתמיכה האמריקנית בישראל, או תבטל את העוינות הגוברת בקרב דמוקרטים שמאלניים רדיקליים", הוא מודה. "אפילו ממשלת מרכז בישראל צפויה לדחות מדינה פלסטינית בתנאים הנוכחיים. המחלוקת הזו תישאר, ופקידים דמוקרטים עשויים לתמוך בסנקציות ממוקדות. אך אם דמויות שנויות במחלוקת יעזבו את הקואליציה, הדבר עשוי להקשות על תומכי הסנקציות לזכות בתמיכת הדמוקרטים המתונים. ממשלה אחרת עשויה לקנות לישראל זמן ולסייע בבנייה מחדש של התמיכה הדו־מפלגתית. היא לא תבטל את האיום הבסיסי, אך היא עשויה למתן אותו".
מדינה פלסטינית מסוכנת לישראל לא פחות מסנקציות, ואולי יותר.
"היא עלולה להפוך למדינת טרור בשליטת חמאס שנתמכת בידי איראן, והיא תהיה מוכת שחיתות וכישלון מוסדי, ואכן תוכל להציב איום קיומי. עזה לאחר נסיגת ישראל ב־2005 צריכה להיות תמרור אזהרה. תשתית טרור דומה בגדה המערבית, המשקיפה על מרכזי האוכלוסייה של ישראל ועל נמל התעופה בן־גוריון, תהיה מסוכנת עוד יותר. אבל לדעתי, על ישראל להימנע מסגירה מוחלטת של הדלת למדינה פלסטינית.
"נתניהו כבר אישר את תוכנית השלום של טראמפ, ועל ישראל לאמץ את הדגש שלה על פירוק נשק, פירוז, דה־רדיקליזציה ורפורמה יסודית בממשל. כל משא ומתן על מדינה צריך להיות מותנה בפירוק מוחלט של ארגוני טרור מנשקם, בדה־רדיקליזציה מתמשכת, בסיום השחיתות וההסתה, בהכרה בישראל ובערבויות ביטחון מברזל. את התנאים האלה יש להוכיח לאורך דורות. ישראל צריכה לשמור על הדלת הדיפלומטית פתוחה באופן עקרוני תוך קביעת סף גבוה במיוחד בפועל. אם אין פירוק נשק, דה־רדיקליזציה ורפורמה אמינה - אין משא ומתן על מדינה. זהו ריאליזם אסטרטגי".
תבהלה היא לא תוכנית
פרופ' עמיחי כהן, מומחה למשפט בינלאומי מהקריה האקדמית אונו וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מזכיר כי כרגע, במידה רבה, המצב בארצות הברית הפוך. "ברבות ממדינות ארה"ב יש ממש איסור על אנשים פרטיים, קל וחומר על גופים רשמיים, להפעיל סנקציות נגד ישראל", הוא מציין. "אי אפשר לגשת למכרזים, למשל, אם אתה לא מצהיר שאינך מחרים". בסך הכול, ב־38 ממדינות הברית חלים חוקים, בדרגות חומרה משתנות, שאוסרים על החרמת ישראל. "מה שביידן עשה בסנקציות שהטיל על מתנחלים אלימים היה פתרון ביניים, מבחינתו, להפעלת לחץ על ממשלת ישראל בלי לשבור את הכלים", הוא אומר. "קשה להאמין שנשיא דמוקרט ילך לכיוון סנקציות שכולנו נרגיש ביומיום".
עמדה דומה, מבחינה מסוימת, מציג ריץ' גולדברג, יועץ בכיר בקרן להגנת הדמוקרטיות שעבד בעבר במועצה לביטחון לאומי של ארה"ב והיה שותף לקמפיין "לחץ מקסימלי" של סנקציות מול איראן. גולדברג היה גם ראש לשכת מושל אילינוי, והוביל שם חקיקה שנועדה למנוע השקעת כספי פנסיה ציבוריים בחברות המחרימות את ישראל. לטענתו, הדיון על סנקציות אמריקניות עתידיות על ישראל הוא "כמובן, שיח סוריאליסטי ואבסורדי, שראוי שיישאר בגדר השערה תיאורטית בלבד. ארה"ב אינה אמורה להטיל סנקציות על בעלות ברית דמוקרטיות קרובות – ובפרט לא על בעלות ברית דמוקרטיות החיוניות לביטחונה הלאומי של ארה"ב וליתרונה הטכנולוגי על פני יריביה". הוא גם מזכיר כי פגיעה כלכלית בבעלת ברית כזאת תהיה מהלך נטול היגיון, שרק יחליש את יכולת העמידה של ארה"ב מול יריבותיה האמיתיות.
אולם אחרי כל ההסתייגויות הללו של גולדברג, הוא מודה שהתמודדות עם מדיניות כזו, אם אכן תיושם, תהיה לא פשוטה. "אני סבור שאפשר להקים 'חומת מגן' מפני סנקציות אירופיות – בתמיכת ארה"ב – אך אי אפשר להקים חומת מגן מפני סנקציות אמריקניות", הוא קובע. "אין דרך לעקוף סנקציות אמריקניות בלי לפגוע אנושות בתפקוד המדינה או הכלכלה. הרעיון העומד בבסיס מערך הסנקציות שלנו הוא שימוש בגישה לדולר ולשוק האמריקני כמנוף לחץ נגד יריב – תוך ניתוקו המוחלט משירותי בנקאות, ביטוח, לוגיסטיקה וספנות ושירותים אחרים המקובלים במערכת הבינלאומית. כאשר נמנעת האפשרות לבצע פעולות בנקאיות פשוטות, לגייס הון או לנהל עסקים מחוץ לגבולות המדינה – וכל זאת בהנחה שהמדינה פועלת בכלכלה העולמית דרך ערוצים חוקיים – אין שום דרך להתגונן מפני סנקציות אמריקניות".
לטענתו, החלופה היחידה – שמדינות רודניות נקטו בעבר - היא פנייה לערוצים לא חוקיים, ובהם שיתוף פעולה עם סין להקמת מערכות בנקאות צללים וספנות צללים, ומציאת שותפים שיסכימו לקיים הסדרי סחר חליפין (ברטר) חשאיים. "כל גוף – בנק, חברת ביטוח, חברת תקשורת, חברת בנייה או כל ספק שירות אחר – יציית לסנקציות האמריקניות באופן מיידי", אומר גולדברג. "למעשה, הם ינקטו גישה מחמירה אף מעבר לדרישות, כדי להבטיח שלא תהיה כל הפרה. לפיכך, השאלה המרכזית היא עד כמה יורחבו הסנקציות האמריקניות, וכיצד יגיבו לכך המוסדות הישראליים".
גם הוא מסכים שהסנקציות שהוטלו ב־2024 בגין "קיצוניות ביהודה ושומרון" היו מקרה בוחן. "היקף הסנקציות היה במובנים מסוימים מצומצם, אך במובנים אחרים הוא היה רחב יתר על המידה", מסביר גולדברג. "הן לא כפו ניתוק מוחלט של הפעילות הבנקאית ביהודה ושומרון, אך הטילו צל של חשד לפעילות בלתי חוקית על כל עסקה באזור. כך נוצר אפקט מצנן שהקשה על קיום קשרים עסקיים עם כל חברה ישראלית שפעלה ביהודה ושומרון. הצעת החוק שיזמו לאחרונה הדמוקרטים בקונגרס רחבה יותר ובעלת תוצאה בינארית: היא מאיימת בסנקציות על כל חברה שתמשיך לפעול או לבצע עסקאות כלשהן ביהודה ושומרון. אם הייתם בנק ישראלי, ופתאום מתן שירות בנקאי כלשהו למי שמתגורר מעבר לקווי 67' היה הופך להפרה של הסנקציות – סביר להניח שהבנק היה מקפיא את כל החשבונות ומצהיר על ציות מלא, בלי להתחשב במדיניותה של ממשלת ישראל ובלי לתת את הדעת על האופי המפלה של צעד כזה. אם הממשלה הייתה כופה על הבנק להמשיך במתן השירותים, הבנק היה מוצא את עצמו ברשימת הסנקציות האמריקניות, מנותק מהדולר ומהשוק האמריקני – וכל הבנקים הבינלאומיים האחרים היו מנתקים עמו את קשריהם".
כאמור, לדעת גולדברג הצעת הסנקציות הזאת היא אבסורד אנטי־ישראלי. "מדובר ב־BDS ותו לא. אין שום הבדל בין ההצעה הזאת ובין קמפיינים אחרים של BDS המוכרים לנו כבר עשרים שנה. המטרה היא נסיגה ישראלית חד־צדדית לקווי 67', ללא הסכם שלום עם הפלסטינים וללא כל ערובה לביטחונה או לעתידה של ישראל".
התשובה, בעיניו, אינה שינוי פוליטי בישראל, אלא הסברה. "ישראל אינה יכולה לסגת לקווי 67', הניסיון לכפות על ישראל מהלך כזה באופן חד־צדדי פסול מיסודו, ולכן סנקציות החותרות לכך הן מהלך פסול שאין לקבלו", הוא אומר. "עלינו, האמריקנים, לפעול מול מובילי המגזר הפרטי שלנו – שמעריכים את הפעילות בישראל ורואים את עתיד חברותיהם בשותפות איתה, בהשקעות בה, בפעילות בתוכה ובגישה לחדשנות ולטכנולוגיה שלה. עלינו לרתום אותם להשמיע את קולם בבירור ולומר שזהו מהלך שגוי, אנטי־אמריקני, שיפגע בכלכלה, בחדשנות ובביטחון הלאומי שלנו.
אם הממשלה תכפה על בנק שיציית למדיניות הסקנציות לספק שירותים, הוא ימצא את עצמו בניתוק בינלאומי. כספומט בתל אביב | צילום: אבישג שאר־ישוב
"גם אם אתם נמנים עם מבקריה של ממשלת ישראל או מדיניותה ביהודה ושומרון, אנו, כאמריקנים, לא ננקוט צעד שיפגע בנו עצמנו – הטלת סנקציות על אחת מבעלות הברית האסטרטגיות החשובות ביותר שלנו - דווקא בשעה שאנו מתקרבים למועד שבו סין עלולה לפלוש לטאיוואן. זה טירוף מוחלט".
צילום:
ערכה של הברית עם ישראל הוא שיקול מוביל בשאלת הסנקציות, אומרת גם עו"ד לבנת דימון־אבני, ראש אסטרטגיה וביטחון לאומי במכון תכלית, ולשעבר ראש המטה במל״ל ומי שהובילה את תחום הלוחמה הכלכלית במערכת הביטחון. "תבהלה היא לא תוכנית עבודה", היא מבקשת לשרטט נתיב מעשי אפשרי. "צריך להיות מוטרדים, וצריך לפעול: להפחית סיכונים ולחזק חוסן כלכלי. ישראל יודעת להתמודד עם מהלכים מורכבים שקורים מולה ונגדה, ולנהל מחלוקות בתוך החדר ולא מחוצה לו. אומנם הסנקציות על ישראל הן לא תרחיש תיאורטי, אבל יש מה לעשות. אפשר לפעול למניעת פגיעה במערכת הכלכלית. סנקציות אינן גזירת גורל שיורדת משמיים. אנחנו יכולים להשפיע על הטריגרים להפעלת הסנקציות.
"ישראל צריכה למפות את הסיכון, לבחון את תרחישי הייחוס, להתחיל להכניס לשיקולי הביטחון הלאומי את השיקול הפיננסי, לחפש תמריצים חיוביים ולא רק איומים, ולבחון התאמה של המדיניות במקום שלא סותר את צורכי הביטחון של המדינה". להשקפתה, "התאמה של המדיניות" פירושה, בין היתר, אכיפה קשה יותר נגד מעשי אלימות מצד יהודים ביו"ש, אולם לא צעדים מדיניים.
במשרד האוצר, יש לציין, לא השיבו לשאלתנו אם מתקיימת שם היערכות כמו זו שמתארת דימון־אבני. היא דווקא מבינה את הרצון לשמור על שתיקה בנוגע להכנות לאיום הסנקציות: "כשאני הייתי במערכת, לא היה גוף שהיה אחראי על כלל עולם הסנקציות, אבל היו צוותי עבודה", היא אומרת. "בתחום המשפטי־מדיני, למשל, הוקמו צוותי משימה בשילוב נציגים ממשרדי הממשלה הרלוונטיים. ישראל יודעת לנהל מערכה שהיא לא רק מערכת־נגד אלא גם קמפיין חיובי, כדי להקטין סיכונים משפטיים ומדיניים. עכשיו נוסף לזה הפן הכלכלי, אבל הוא לא לגמרי חדש. כבר שנים פועלים ארגוני חרם או גורמים כמו קרן העושר הנורווגית, שמשכה מדי פעם השקעות, למשל מחברת בזק שעובדת גם מעבר לקו הירוק. מול אלו ישראל יודעת לתת מענה.
"אנחנו לא איראן ולא רוסיה, והכלכלה שלנו היא לא כמו שלהן: היא פתוחה, משתלבת, היא חלק מהמערכת הכלכלית הבינלאומית. לא צריך לאמץ את המודלים הכלכליים של רוסיה ואיראן. האיראנים, למשל, בנו במשך הרבה שנים תיק צללים עם ערוצים פיננסיים מקבילים, ובהם גם קריפטו וזהב. כל הדברים האלה לא נותנים מענה לאחזקת כלכלה תקינה, אלא לכאוס של משמרות המהפכה. אנחנו לא רוצים ולא צריכים להיות שם. ולכן הכיוון הוא לא לבנות תחליפים, אלא לבנות חוסן, שהכלכלה שלנו תהיה נתונה לפחות לחץ ולהשפעה.
"מול סנקציות, צריך לדעת להתמודד בשני צירים. כלפי חוץ יש לחזק את ערכה של ישראל במגרש כולו, משרשראות אספקה ועד תחומים טכנולוגיים מתפתחים, כך שישראל תהיה חלק מהמערך הבינלאומי ואי אפשר יהיה להטיל עליה סנקציות בלי להינזק. כלפי פנים, יש למפות את הצמתים הקריטיים בכלכלה הישראלית ולבחון איך לגדר את הנזק במקרה שיקרה. כל זה צריך להיות דרך אמון של המערכת הכלכלית הבינלאומית בישראל, ולא באמצעות שבירת אמון ושימוש בכלים עוקפים".
מה בנוגע לסיוע לגורמים פרטיים שכבר הושתו עליהם סנקציות?
"מדינת ישראל יודעת לסייע מאחורי הקלעים, ככל שזה מוצדק. בנוסף, יש גורמים שהצליחו להסיר הכרזת סנקציות מצד האיחוד האירופי, יש כלים לעשות את זה".
האיחוד מממן ומעניש
מנכ"ל רגבים מאיר דויטש חש שלו ולתנועה בראשותו לא ניתן שום סיוע מצד המדינה, אבל הוא ורגבים לא נותרו שותקים מול העיצומים שהוטלו עליהם. באוגוסט הגישה רגבים ערעור תקדימי נגד הסנקציות בבית הדין של האיחוד האירופי בלוקסמבורג. כתב הערעור מותח ביקורת על תיק הראיות, וטוען כי הוא סובל מחוסר מקצועיות ומסתמך על פרסומים של גופי תקשורת ושל ארגונים המזוהים עם השמאל הקיצוני.
כשדויטש קיבל לידיו במסגרת ההליך המשפטי את קובץ ההוכחות המהוות את התשתית העובדתית לסנקציות, הוא פשוט שפשף את העיניים בתדהמה. אסור לו לחשוף מה בדיוק נכלל בתיק, אולם לדבריו המידע הוא ברובו פרסומים ברשתות החברתיות וכתבות שלקוחות מאתרי אינטרנט של ארגוני שמאל ישראליים. אין חומר מודיעיני של גוף ביטחוני, אין דו"ח מקצועי - "כלום. באמת, שום דבר", הוא אומר. "אין שום תמונה שלי מפעיל אלימות, כי אין כזו. לא של צעקות, לא של נגיעה במאן דהוא בצורה אלימה. מה שאני עשיתי הוא ללכת לבית המשפט. הכול פשוט בלוף", הוא מוסיף בתסכול.
עו"ד לבנת דימון־אבני | צילום: ברונו שרביט
ברגבים הדגישו, בעת הגשת הערעור, כי מעבר לביקורת השיפוטית על הראיות, הם מערערים גם על עצם השימוש בסנקציות באופן אנטי־דמוקרטי ודורסני, ללא כל שימוע או הליך הוגן, שמטיל אימה על כל אזרח, מכיוון שאינו יכול לצפות אם, מתי ובאיזו עילה יוטלו גם עליו סנקציות. "רגבים פעלה דרך בתי המשפט בישראל כדי להרוס מבנים לא חוקיים שנבנו במימון האיחוד האירופי – ומבחינת האיחוד, זאת 'אלימות המתנחלים'", אומר דויטש. "הם מענישים ארגון חברה אזרחית הפועל כחוק רק כי מימש את זכותו לעתור לערכאות ולהשתתף בהליכים דמוקרטיים. הערעור שהגשנו נועד לא רק להגן על פעילותה של רגבים ולבטל את הנזק הכלכלי הכבד שנגרם לה בעקבות הסנקציות, אלא גם לעמוד בנחישות מול הניסיון האירופי להלך אימים על החברה האזרחית ועל הציבור בישראל, כחלק ממאמציו הרחבים לקדם את הקמתה של מדינת טרור פלסטינית, שתסכן את עתידה של מדינת ישראל".
השבוע, ביום שלישי בערב, התקבלה אצלו תשובתו המטרידה של האיחוד על הערעור. בתשובה האיחוד עומד על דרישתו להטיל סנקציות, ולדברי דויטש גם נטען שם שהוא אינו תושב ישראל כפי שהוא מצהיר, שכן הוא מתגורר באפרת; ולמועצות האזוריות ביו"ש מתייחס המסמך כאל "בלתי חוקיות". "זה תמרור אזהרה", הוא אומר. "ברור לי שמה שקורה כאן הוא פעולה להקמת מדינה פלסטינית - ושיהיו עוד סנקציות, עד שזה יקרה. לא אופתע אם נגיע למצב שבו כל מי שגר מעבר לקו הירוק לא יוכל לבקר באירופה. הם עושים לנו מה שעשו לדרום אפריקה. היום רק האמריקנים עומדים בפרץ".
גם הם לא הגיבו בחומרה המצופה לצעדים האירופיים או הבריטיים.
"נכון. אבל הכי מאכזב שממשלת הימין כאן אצלנו לא עשתה שום דבר".
מה היית מצפה שיעשו?
"למשל, שימנו פרויקטור במשרד ראש הממשלה שיתעסק בנושא. שיפתחו חשבונות בבנק ישראל כדרך לתת שירות ישירות לאזרח שנפגע. שיסבסדו את ההליכים המשפטיים היקרים בחו"ל. שישפו אותנו על הנזק הכלכלי שנוצר לארגון. אפילו שראש הממשלה יקרא לנו לפגישה ויעמוד לצידנו. שיעשו משהו. נכון להיום מבחינת העולם, מאיר דויטש הוא מתנחל אלים - ואין שום אמירה רשמית של מדינת ישראל שזה לא כך".
ברגבים מנסים לפרק לגורמים, כבר תקופה, את מגדל עלילת "אלימות המתנחלים", שעל גבו נערמות הסנקציות. למשל, התנועה ניתחה את נתוני סוכנות האו"ם OCHA, המנהלת לכאורה מעקב אחר מקרי אלימות כאלה: "הנתונים שהם מדווחים לעולם, שמעבירים להם בצלם ושוברים שתיקה, הם מנופחים ולא קשורים לאלימות או למתנחלים. מדובר במעקב לא מקצועי, לא חשוף לציבור ולא חשוף לביקורת. סופרים שם עלייה להר הבית כמקרה אלימות. סופרים נפגעים בתאונות דרכים. סופרים טיולים לתל שילה. ברור שיש גם מתנחלים אלימים, אבל אין שום פרופורציות. כמה אנשים נרצחים בלונדון? בפריז? יש שם סנקציות על אלימות?"
דויטש מבין את מי שמנסים לסייע לישראל מעבר לים שמבקשים שהאכיפה על אלימות מתנחלים תהיה קשה יותר, כדי שלא יתפרסמו תמונות של אלימות כזאת בכלי תקשורת בינלאומיים, "אבל גם אם יכלאו 500 נערי גבעות יהיו תמונות כאלה", הוא טוען. "יהיו פרובוקטורים שיתקרבו לחוות, עד שבעל החווה יצא להגן על עצמו ועל משפחתו, וזה מה שיתועד".
במכון המחקר NGO מוניטור מוצאים בשנים האחרונות סמיכות מטרידה בין מענקים גדולים שמגיעים אל ארגוני שמאל קיצוני בישראל ובין הטלת סנקציות. על פי הנתונים שנאספו אצלם, בשנים 2025־2026, בצלם ושוברים שתיקה קיבלו מהאיחוד האירופי 410 אלף אירו שנועדו "לחזק את האחריות ואת הכבוד למשפט הבינלאומי ההומניטרי ולזכויות האדם בשטחים הפלסטיניים הכבושים; זאת באמצעות קידום פעולה בינלאומית ודרישה לאחריות בגין אלימות מתנחלים – הנתמכת על ידי מדינת ישראל – אשר תורמת להמשך העברתם הכפויה של פלסטינים". פרופ' ג'ראלד שטיינברג, נשיא מכון המחקר, אומר כי "האיחוד האירופי, בריטניה, הולנד וגם קנדה לא פרסמו פרטים לגבי מקורות ההאשמות שהובילו לסנקציות. סביר להניח שחלק מההאשמות של האיחוד האירופי, שנועדו להצדיק את הסנקציות, נובעות מהדו"חות האלו. אין דבר דומה לזה בעולם: מדינות שמקדמות פעילות פוליטית נגד ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי - זה חסר תקדים. ישראל צריכה לדרוש להפסיק את הפעילויות האלו, שהן מעורבות זרה בהליכים פנימיים של מדינת ישראל".
ועד אז, אתה צופה התרחבות של העיצומים?
"זו השאיפה של הארגונים הלא ממשלתיים שאנחנו עוקבים אחריהם - להפוך כל ישראלי למנודה. הפעילות של משפחת דויטש מוגבלת מבחינת נסיעות ומבחינת שירותים פיננסיים, ואני חושב שהרצון הוא בהחלט לגרום להרחבת המעגל הזה".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
עוד כתבות בנושא
