קונספציה היא מה שלכל הדעות הוביל לאסון של שמחת תורה תשפ"ד. קונספציה גם עומדת בגרעין הסיפור על השיחה שכאילו הייתה בין מנהיג איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד אאל־נהיאן (מב"ז) ובין ראש הממשלה בנימין נתניהו עשרה ימים לפני הטבח. ומהי הקונספציה הזאת? "ביבי אשם עד שתוכח חפותו".

כלומר, לא היה ליקוי מאורות כללי. לא הייתה אשליה שחמאס והערבים רק רוצים להיטיב את מצבם הכלכלי. לא היה עיוורון מוחלט של כלל זרועות המודיעין על הכוונות של יחיא סנוואר. לא היה היעדר ידיעה מוחלט בדבר תוכנית הפשיטה הענקית של חמאס. לא הייתה הערכת חסר קיצונית של יכולות הארגון. לא היו ההתנתקות והסכם אוסלו, וגם לא היו זלזול והשתקה של התצפיתניות, החיילים בשטח והנגדת ו' המפורסמת.

שום דבר מכל אלה לא קרה. זה רק ביבי, שנוא נפשנו. הוא אשם בכול. ראש ממשלת ישראל קיבל כביכול מנשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד את תוכנית הפשיטה המפורטת של חמאס. בכוונת מכוון, נתניהו העלים את ההתראה המדויקת הזו מכוחות הביטחון, והצעיד את העם היהודי אל האסון הנורא ביותר מאז השואה. כל זה קרה כי הוא, כמובן, רודן מרושע שרוצה ברעת עמו.

זה הסיפור שהגדולים בכלי התקשורת בישראל סיפרו בימים האחרונים לעם היושב בציון.

האומנם? עוד לפני שנכנסים לשאלה אם הייתה בכלל שיחה, ברור שהתרחיש לעיל, ששודר ונכתב במלוא הרצינות, לא קרה ולא יכול היה לקרות. ממה נפשך: אם מב"ז סיפק התראה, ברור שנתניהו היה מתייחס אליה במלוא הרצינות. איזה אינטרס יכול להיות לו לנהוג אחרת? ואם לא נתן התראה כזו, אז מה רוצים מנתניהו?

יתרה מכך, לדברי טוען הטענה, העיתונאי שלומי אלדר, המסר שנתניהו קיבל כביכול הגיע קודם לכן לראש שב"כ דאז, רונן בר. לפי הסיפור, גם בר לא פענח נכון את המסר, ולא הבין מה עומד להתרחש. משתמע מכך שאפילו כשנדלקו כרטיסי הסים בליל הטבח, בר לא חיבר בין האורות המהבהבים, ולא קישר בין האזהרה שהועברה לו דרך מב"ז ובין מה שהתרחש לנגד עיניו. אם אלה פני הדברים, מה בכלל רוצים מנתניהו? רונן בר, שהיה ער בלילה לפני הטבח, כשל עשרות מונים יותר מנתניהו כאשר התעלם ממנה, כביכול.

אך מעל ומעבר לכל זה - וכאן אנו עוברים מבדיה למציאות - שום אזהרה לא הייתה עוזרת. זה הכשל הגדול ביותר של 7 באוקטובר. בצד הישראלי כולו הייתה אי הבנה מה חמאס מסוגל לעשות. שם נעוץ לב הקונספציה.

התרחיש הקיצוני ביותר שנתניהו, יואב גלנט, הרצי הלוי, רונן בר, אהרן חליוה ושאר ההנהגה הביטחונית הכירו הוא פשיטה של חמאס על שני יישובים בעוטף. איש לא דמיין פריצה של מאה נקודות בגדר. איש לא העלה בדעתו שאלפי ברברים יפשטו על ערינו ויישובינו בהיקפים כאלה, ויחוללו זוועות איומות.

לכן אפילו אם הייתה שיחה שנאמרו בה המילים "אכבר זלזל", או "הפתעה גדולה", היא הייתה משנה מעט מאוד, אם בכלל. הראיה לכך היא שהרבה סימנים אחרים כן הגיעו אלינו בשבועות שקדמו לטבח ובלילה שלפניו, הם פורשו לא נכון, ובכל מקרה לא הובילו להיערכות מבצעית הולמת.

לשם השוואה, ערב מלחמת יום הכיפורים, כזכור, המלך חוסיין הזהיר את גולדה מאיר שצפויה מלחמה, ומקורות נוספים עדכנו כך. המצרים נראו בבירור על גדות התעלה, ומרגע שהתחוור כי תפרוץ מלחמה - קווי המתאר שלה היו צפויים יחסית. מלחמה היא מלחמה.

מתווה הטבח, לעומת זאת, היה בלתי מוכר בעליל בפיקוד העליון ובצמרת המדינית. אדרבה, לא היה שום צורך בשיחות אזהרה סודיות של מנהיגים אזוריים. סנוואר אמר בגלוי שזו כוונתו, והאימונים של פעילי חמאס נראו לעין כול. ועדיין, גם שלוש שנים אחרי הזוועה והפלצות הם בלתי נתפסים. כך שאפילו אם היה ממש בסיפור של אלדר, במציאות דבר לא היה משתנה.

כל זה מוביל לשאלה אם הייתה בכלל שיחה. ובכן, סנוואר הסתיר כידוע את מהלכיו מחסן נסראללה, מאיראן ואפילו מבכירי חמאס הצמודים אליו. רק שעות לפני הטבח קיבלו מפקדי הנוח'בה מפות ועודכנו על הפריצה המתוכננת. איך כל זה מסתדר עם הגרסה המתפתחת שסנוואר טרח פעמיים לשלוח לישראל מסרי אזהרה סודיים?

הלאה. עד כה אין ולו גורם אחד שמאשר את הסיפור. נפתלי בנט, שתחילה טען כי הסיפור לא מוכר לו, תיקן גרסה ואמר שהוא "אמת", אך לבסוף אפילו בנט, כיריב מר של נתניהו וכמי שנמצא בקשר ישיר עם מב"ז, חזר בו.

באשר לבן זאיד עצמו, לשכתו וגם לשכת נתניהו הוציאו הודעות כמעט זהות, בתזמון משותף ביום שלישי בערב. בשתיהן נאמר כי עדכונים מודיעיניים, ככל שיש כאלה, עוברים בצינורות המקצועיים. דהיינו, הוא לא העביר לנתניהו מסר ברוח הדברים שפורסמו.

אגב, מנהיג האמירויות המרשים לא מחבב את נתניהו. עד היום הוא סירב לפגוש אותו בפומבי או להצטלם איתו. יש לשער שאם היה קמצוץ של אמת בפרסום, בן זאיד לא היה יוצא להגנת ראש הממשלה, אלא היה מסתפק בשתיקה.

נמשיך. כתב i24 עמיחי שטיין בדק את הסיפור עם שלל מקורות אמריקניים. לפי גרסת אלדר, ראש ה־CIA ביל ברנס שמע בעצמו על האזהרה של מב"ז. ובכל זאת, שטיין מדווח שאף גורם בממשל הקודם לא מכיר את הדברים. מזכיר המדינה הקודם, אנתוני בלינקן, הכחיש בתוקף טענה נפרדת בכתבה שפרסם אלדר, כאילו קטאר השתמשה בבלינקן כדי להציע כבר ב־7 באוקטובר להחזיר את כל החטופים. גם בלינקן, איך לומר, לא חבר במועדון אוהדי ביבי בוושינגטון, ובכל זאת הוא לא היסס לומר שזהו בדיון מוחלט.

נתניהו ולשכתו עומדים בתוקף על כך שלא הייתה שום שיחה בינו ובין בן זאיד בתקופה המדוברת. עורך דינו של נתניהו, אוריאל חור נזרי, הדגיש באוזניי שבדק כל אפשרות לקיום השיחה: לשכת ראש הממשלה, מכונית השרד, הבתים הרשמיים ואלה שלא. בשום מקום אין זכר לשיחה כזו.

וכזכור, גם על פי אלדר, נתניהו ובן זאיד אינם חברים טלפוניים, ושגריר איחוד האמירויות בישראל הוא שמקשר ביניהם במכשיר מיוחד בעת הצורך. אין שום עדות לכך שזה קרה. אלדר יצטרך לעבוד קשה בבית המשפט כדי להוכיח אחרת.

כך שבמכלול הדברים נראה שלא הייתה שיחה. אפילו אם הייתה כזו, ודאי שלא ניתנה בה התראה ממשית. ואם הייתה אזהרה כללית – וזה החלק הגרוע ביותר – איש בישראל לא היה יודע מה לעשות איתה.

זה הכשל הגדול, שלנתניהו יש בהחלט חלק מרכזי בו, כמי שאחז בהגה כל השנים. אך נתניהו אינו האחראי היחיד, למרות שמחנה שלם מאוד רוצה לחשוב כך.

העיתונאי אריאל כהנא הוא עורך JNS ישראל