"בלבנון מבינים שאם הם לא יפרקו את חיזבאללה הם יאבדו את המדינה"

במהלך הסבב השני של שיחות המשא ומתן בין ישראל ולבנון, הוזמנו בלי לתכנן המשתתפים אל תוך החדר הסגלגל. שם, הבין לראשונה הנשיא טראמפ כי לגבי לא מעט מהפרטים – נציגי ישראל ולבנון דווקא מסכימים.

"ראיתי ממש את רגע ההפתעה שלו, כשהוא הבין שאני והשגרירה הלבנונית באותו צד". משחזר שגריר ישראל לוושינגטון, ד"ר יחיאל לייטר, בשיחת זום מבירת ארה"ב. "ישבנו שם מולו בשישה כיסאות", "השגריר האמריקני בישראל מייק האקבי, אני, סגן הנשיא ואנס, מזכיר המדינה רוביו, השגרירה הלבנונית לוושינגטון נדא חמאדה מעווד ושגריר ארה"ב בביירות. אמרתי 'כן, אין בינינו ויכוח שאי אפשר לפתור, אין לנו תביעות טריטוריאליות בלבנון. יש לנו ויכוחים על נקודות לאורך הגבול, אבל אלה דברים פתירים'. הנשיא ביקש להבהיר אם לבנון מצפה לכוחות אמריקניים שיסייעו להם על הקרקע. אמרתי שלא, אבל הם צריכים עזרה באימון של הכוחות שלהם".

כך היה גם לגבי הרעיון שכוחותיו של נשיא סוריה אל־ג'ולאני ייכנסו ללבנון. "הנשיא טראמפ שאל את השגרירה, 'למה שלא ניתן לא־שרע?' היא השיבה 'כבוד הנשיא, זה יהיה ממש רעיון רע'. אני אמרתי שזה יערער את כל המזרח התיכון, עלול לחולל טבח נוראי ולהצית מלחמת אזרחים חדשה בלבנון. זה לא הפתרון. אני חושב שההתנגדות באה משנינו. לומר לך שאצל האמריקנים הרעיון הזה ירד לחלוטין? אי אפשר לומר את זה", אומר השגריר לייטר.

ביום שיש שעבר, שעת צהריים בוושינגטון, נחתם הסכם היסטורי בין ישראל ולבנון. הסכם שהוא הצלחה מדינית ישראלית, לאחר שנקבע בו באופן תקדימי כי ישראל נשארת ברצועת ביטחון ופועלת נגד ארגון הטרור חיזבאללה.

ביום חמישי בערב בשבוע שעבר, כלל לא היה ברור שלמחרת ייחתם הסכם. במקום שלושה ימים מתוכננים, הסבב החמישי של השיחות בין שגרירי שתי המדינות נמשך ארבעה ימים ארוכים וגם לילות מתישים שדרשו לא מעט אורך רוח.

במידה רבה, מזכר ההבנות האמריקני־איראני שנחתם בשבוע הקודם ערער את ביטחונם של הצדדים. "מהצד הלבנוני, הייתה כאן קפיצה תודעתית הרבה יותר דרמטית משלנו. הם היו צריכים להפנים שהם לא ישיגו שלום איתנו כל עוד ייגשו לנושא חיזבאללה בכפפות משי", למשל באמירות שקוראות להידבר עם ארגון הטרור או להגיע איתו להסכמות.

בעיקר, מתאר השגריר לייטר, "הם לא חשו בטוחים אחרי מזכר ההבנות של ארצות הברית עם איראן. זו הייתה הפתעה שכמעט טרפה את הקלפים. הם היו צריכים להיות בטוחים שארצות הברית באמת תיתן להם את כל הגיבוי".

בתחילת המשא ומתן בשבוע שעבר, לייטר פתח באמירה מול האמריקנים, כי "עד עכשיו היינו יחד על המסלול, נסענו יחד ברכבת, ואני רוצה לשאול אם הרכבת ירדה מהפסים". ארבעה ימים לאחר מכן, "בחתימה על ההסכם אמרתי שהחזרנו אותה לפסים ואנחנו שוב נוסעים לאותו מקום. אבל הסיפור של מזכר ההבנות היה מוקש אפשרי, והרבה מאוד מהמשא ומתן והתיקונים שהיינו צריכים לבצע היו תחת הענן השחור הזה. אני חושב שבסך הכול הצלחנו. דיפלומטית זה ההישג העיקרי. מעבר לכך, יש כאן הישג אסטרטגי־אזורי שהעמדנו מול השיחות עם איראן את ההסכם בינינו ובין לבנון, והקושי עבר לשם. אני מאוד מקווה שנוכל להמשיך להחזיק מעמד".

כשאני שואלת את לייטר אם ההסכם עם לבנון הוא יוזמה ישראלית, הוא משיב כי יהיה קצת מרחיק לכת להציג זאת כך, אך "אין ספק שרצינו בכך, צריך לדעת לתפוס את המומנטום. חיזבאללה מוכה קשות, ועם כל הדיבורים גבוהה גבוהה של איראן, יש להם קושי להמשיך לממן את הפרוקסיז. זיהינו אצל הלבנונים שהם רוצים משהו אחר. שהם מבינים שאם הם לא יפרקו את חיזבאללה עכשיו, הם יאבדו את המדינה. יש להם תחושה שבעקבות המלחמות שלנו נגד איראן, יש להם אפשרות עכשיו להציל את המדינה שלהם. ככל שהמתח בינם ובין איראן גבר, זיהינו סיכוי להרחיב את ההבנות בינינו ולשים את הדגש על פירוק חיזבאללה".

מבחינת ישראל, הדגש הראשון בשיחות היה ההבנה שהן מתבססות על פירוק חיזבאללה. השני, על יותר מעורבות אמריקנית ופחות של כוחות או"ם דוגמת יוניפי"ל. "הנושא השלישי היה השלביות, להבהיר שדבר אחד תלוי בשני ואין לוחות זמנים", אומר השגריר, בהתייחס לנסיגות עתידיות של ישראל מהשטח הלבנוני. "עמדתי על כך שלא יהיה לוח זמנים. מדובר בהסכם שמבוסס על ביצוע בשטח, לא על תאריכים. מבחינה דיפלומטית זה היה שינוי גדול מאוד. לצד השני היה קצת קשה לקבל את זה.

"הסיפור של מזכר ההבנות עם איראן היה מוקש אפשרי. והרבה מאוד מהמשא ומתן והתיקונים שהיינו צריכים לבצע היו תחת הענן השחור הזה"

"היו ויכוחים גם על מינוחים. דרשנו למשל שהמונח 'שלום מלא' יופיע במסמך. היינו רוצים נורמליזציה, לא רק שלום פורמלי, אבל קצת מוקדם מדי אז ויתרנו על זה, אך לא על האזכור של שלום. היה גם ויכוח על האזכור של חיזבאללה. הם רצו ניסוחים עמומים דוגמת 'גופים לא מדינתיים'. אמרתי לא, חיזבאללה צריך להופיע בשמו. לא בכל מקום, אבל מופיע. גם בזה יש פריצת דרך".

ברגעים האחרונים ביום חמישי, לקראת סגירת הקצוות, היה צורך להבהיר את הדברים גם מול ירושלים. "בסופו של דבר ראש הממשלה צריך לאשר, והיועצים שלו יושבים בירושלים, לא פה. ואני מביא את התוכנית לחופה אחרי שישבתי עם השושבינים ועברתי את כל התהליך. הם רואים את המוצר המוגמר ולא עברו את התהליך, ושואלים מה עם זה ומה עם זה, ואני אומר 'על זה דיברנו בסבב השני ועל זה בשלישי, וזו הפשרה שהגענו אליה'. ואתה בסד זמנים צפוף מאוד, אז זה הוסיף קצת לחץ לקראת הסוף".

הפגנה של מאה איש

מה משמעות ההסכם הנוכחי, מול מנגנון הפיקוח על הפסקת האש בלבנון שסוכם במזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן, מנגנון שישראל לא חברה בו אבל קטאר כן?

"מה שהאמריקנים עושים בשיחות בשווייץ, זה שלהם. אבל הם עומדים יחד איתנו בנוגע לצורך שלנו להגן על עצמנו וליכולת שלנו להסיר איומים מתהווים, וזה מה שהיה קריטי. אנחנו פועלים על פי החוק הבינלאומי להסיר איומים מתהווים, וממשיכים לעשות זאת כל יום, כפי שפוצצנו השבוע את המנהרה הענקית במג'דל־זון, ולא עוזבים את רצועת הביטחון כל עוד יש איום ביטחוני".

אז גם ממשלת לבנון העדיפה את ההסכם הזה על פני המנגנון שהוזכר בהסכם מול איראן?

"עובדה, הם לא רוצים את איראן במדינה שלהם. חיזבאללה רוצים, אמל רוצים, אבל ראינו את ההיחלשות של חיזבאללה, שאחרי הסבב הרביעי של המשא ומתן קראו להפגנה נגד הממשלה, והגיעו מאה איש. הם עייפים. אם איראן תהיה פתאום במצב שבו יתאפשר לה להזרים המון כסף לחיזבאללה, אם הם יתחילו להשתקם ולשלם לפעילים – זה יכול להשתנות. אבל כרגע המצב הוא בהחלט לטובת הלבנונים שרוצים להתקדם במישור הזה.

"אציין שעשינו עבודה גם במישור הדיפלומטי הציבורי. יש כאן בוושינגטון גולים לבנונים שמחזיקים בעמדות כוח בציבוריות האמריקנית. בזמן האחרון אירחתי אותם לאירועים שונים. הייתה ארוחת ערב אצלי במעון לכמה בכירים, ואמרתי להם: 'הקטארים, שתומכים באיראנים, פעילים מאוד פה בוושינגטון. אתם גם צריכים לקום ולהשמיע את קולכם. לעשות לובי לכך שאתם מעוניינים במסלול הזה'. והם עשו זאת. פרסמו המון הודעות בדיגיטל וגם הרימו טלפונים לאנשים מרכזיים בממשל, וזה הורגש היטב במעטפת של המשא ומתן. היה צריך את זה כדי לתת גיבוי לממשל דרך הקונגרס. אז הייתה פה עבודה משולבת על ידי כל הגורמים בשגרירות, ואני חושב שזה תרם להצלחת העניין.

"יהיו אתגרים בדרך, היא לא תהיה סוגה בשושנים. צריך לראות שהם באמת תופסים את אזורי הפיילוט שסוכם עליהם, מפסיקים לשתף פעולה עם חיזבאללה, באמת מפנים אותם משם. דרשנו עוד כמה דברים. למשל הקמת ועדה בביירות שתעסוק באיתור גופות של יהודים שנרצחו בידי אש"ף בשנות השמונים".

רון ארד עלה על הפרק?

"לא, זה מטופל בציר אחר, לא בציר הדיפלומטי הפומבי".

כששר החוץ מרקו רוביו שב לוושינגטון בסוף השבוע שעבר, לאחר הביקור במדינות המפרץ, זה עזר להרגיע את הלבנונים שהדרך הזו היא שתיושם, ולא הדרך של מזכר ההבנות עם איראן?

לייטר מחייך. "בדיפלומטיה למדתי שלא כל דבר צריך לומר ברחל בתך הקטנה. בפועל זה מה שקרה. אני באמת חושב שהממשל פה הרבה יותר מתואם בתוך עצמו ממה שמנסים לתאר, כאילו יש עימות בין המסלול של סגן הנשיא ואנס והמסלול של מזכיר המדינה רוביו. תאמיני לי, כולם עובדים אצל הנשיא. ואני חושב שהגישה של רוביו - והוא אמר זאת בעצמו - הוכיחה דיפלומטיה במיטבה. הוא שלח למשא ומתן אנשים מפוכחים וממולחים מאוד, כאלה שיודעים את העבודה, והם לא ויתרו. גם ברגעים הכי מתוחים הם החזיקו את שני הצדדים ועשו עבודה נפלאה. אני לא חושב שהייתה פה קוטביות בתוך הממשל. יכול להיות שהם מנסים להשיג את המטרה באמצעות שני מסלולים מקבילים. אולי זה היה מתוכנן מראש ואולי כך יצא, אבל אני לא מזהה פה מחלוקת גדולה בתוך הממשל האמריקני".

למה התכוונת כשאמרת שהשגרירה הלבנונית נלחמה כמו לביאה?

"היו למשל כמה פעמים שדיברנו על נסיגה, והיא אמרה 'אבל זו האדמה שלי, זו המדינה שלי, זה שלנו. אנשים רוצים לחזור לבתיהם. יש מיליון איש שאין להם בית, זו הזכות שלהם'. היא עשתה את זה בנחישות. התגובה שלי הייתה: אז את יכולה להבין אותנו, שחזרנו הביתה לארץ שלנו ומאז לא נותנים לנו רגע של מנוחה, לא בדרום ולא בצפון ולא במרכז. גם אנחנו רוצים לחיות בשקט בבית שלנו. היא מאוימת, אז רציתי לומר בפומבי שהיא מייצגת נאמנה את מדינתה ואני מעריך את זה, כמי שמנסה מצידי לייצג נאמנה את מדינתי".

משלחת מקצועית לגרעין

אתה מתרשם שהלבנונים מוכנים למשימה? הם יחליפו אזרחית את התשתיות של חיזבאללה וייאבקו בהם צבאית?

"הם רוצים מאוד. נשבר להם מחצי מאה של מלחמות פנימיות ומכיבוש, קודם של אש"ף ואז של חיזבאללה. לפי מה שאני רואה מהמודיעין וגם מאמירות גלויות, אני מתרשם ששם הרוב נמצא. זה לא אומר שהם יצליחו. הם הזכירו לי את 'ונהי בעינינו כחגבים', הם מאוד לא מאמינים בעצמם. זו מדינה קטנה שלא ידעה שקט, ולא כל עם הוא עם ישראל שגם אחרי שואה מקים מדינה ונלחם על חייו. הם צריכים לרכוש לעצמם ביטחון עצמי. האם הם יצליחו? נראה, אבל הרצון בהחלט נמצא שם".

"בכלל", מוסיף לייטר, "למדתי שבפוליטיקה לא אומרים על שום דבר שהוא בלתי אפשרי. למשל, לפני חודשיים טסנו כתף אל כתף עם האמריקנים מעל שמי איראן. אין מדינה אחרת בעולם ששיתפה פעולה עם ארצות הברית כמו ישראל. השותפות האמריקנית־בריטית במלחמת העולם השנייה הייתה פחותה מזו שהייתה בשמי איראן. ולמרות זאת, היום כמעט אי אפשר לשמוע מילת פרגון כלפי ישראל".

"אין מדינה אחרת בעולם ששיתפה פעולה עם ארצות הברית כמו ישראל, ולמרות זאת, כמעט ואי אפשר לשמוע כאן איזו מילת פרגון כלפינו"

בבית הלבן?

"לא, שם עוד יש כבוד. אבל באופן כללי, בציבוריות האמריקנית, בוושינגטון. אנשים יפרגנו שלא לציטוט, בשקט. אבל בפומבי, חוץ מקבוצות אוונגליסטים – לא.

"הייתי מצפה שנהיה שותפים לחגיגות ה־250 של ארה"ב. שיחגגו את הקשר עם ישראל בפומבי. איפה יש עוד בעלת ברית כמו ישראל? אבל אנשים נבחרים עכשיו בפריימריז הדמוקרטיים על בסיס הריחוק מאיפא"ק ומישראל. ביום שלישי השבוע היה עוד יום שחור של פריימריז בקולורדו. זה בקצה השמאלי של הדמוקרטים, אבל גם ההתמודדות של הימין כאן עם התופעה של טאקר קרלסון היא קשה. זה לא דבר שולי. פסטורים, אנשי דת אוונגליסטים, אומרים לי שיש להם בעיה עם הדור הצעיר שלהם. אחרי שיתוף הפעולה באיראן היינו צריכים לכאורה להיות מורמים על נס. אבל זה לא כך. המצב מאוד מאוד מסובך".

איך אתה מסביר אותו? לפני שבועיים ראינו את סגן הנשיא מגיע למזכר הבנות בלתי נתפס מבחינת ישראל. מה קרה כאן?

"אני רוצה להיות דווקא אופטימי בעניין. הם לא הגיעו להסכם, הם הגיעו להסכם לפתיחת מצר הורמוז ואנחנו צריכים לראות מה קורה בסוף, בעוד שישים יום או כמה זמן שיידרש. אני חושב שזה יהיה יותר קרוב לבחירות האמצע מאשר לתקופה של שישים יום, אבל תראי, עצרתי את השיחה בינינו לפני כמה דקות כדי לקבל שיחת טלפון. אני יכול לומר שזו הייתה שיחה מהבית הלבן. ראש הממשלה אמר השבוע שהוא שולח משלחת מומחים בנושא הגרעין לארצות הברית. זו הייתה שיחת תיאום – מתי, איך, מי".

תגיע משלחת ישראלית לדבר על הוצאת החומר המועשר מאיראן?

"לדון בכל מה שקשור לתחום המקצועי של הגרעין. מהו דילול, איך מדללים, אם אחרי דילול אפשר להשאיר אותו בשטח. יש שאלות שרק מומחים ישראלים מכירים לעומק, ויש כאן הסכמה של הממשל לשתף אותנו בפן המקצועי. לא ביקשנו להשתתף בפן המדיני – זה בין ארצות הברית לאיראן. מבחינתנו יש וקטור אחד למשוואה הזו, והוא קיומי. לארצות הברית יש עוד הרבה וקטורים. נשיא ארה"ב אחראי לכלכלת העולם. אומרים לו 'אם לא תפתח את מצר הורמוז, העולם ייכנס למיתון, תהיה הידרדרות של הכלכלה העולמית ואתה תהיה אשם'. זה וקטור שאנחנו לא צריכים להתמודד איתו. אני חושב שאנחנו צריכים להיות קצת יותר פתוחים להבין שיקולים נוספים של הממשל. אנחנו פקטור אחד במשוואה הזו, ואנחנו חייבים לבוא עם המקצוענות שלנו ולומר 'זה מצב הגרעין לפי המודיעין, זה המקום שבו הוא נמצא, זה מה שצריך לעשות'. כל מה שקשור לצד המקצועי. אז מתאמים את זה עכשיו. אולי לא בשבוע הבא כי יש מפגש באנקרה, אז שבוע לאחר מכן. אבל עצם הרצון שאנחנו נבוא וניתן את המילה שלנו בכל הקשור לפן המקצועי – קיים. אז אני הרבה יותר אופטימי.

"יש סיבות לראות את החצי הריק של הכוס. כולנו היינו רוצים שהמשטר באיראן ייפול ושיהיה שינוי אזורי טוטאלי. כולנו קיווינו במהלך המלחמה שכך זה יסתיים, אבל אף אחד לא הבטיח שזה מה שיהיה. המטרה העיקרית של המלחמה הייתה להסיג אותם אחורה בכל הנוגע ליכולת הגרעינית. היה גם הנושא הבליסטי וגם כוחות הפרוקסי. מקווים שזה ייכלל בתוך המשא ומתן, הנשיא אמר מול המצלמות שכך יהיה, ומקווים מאוד שארצות הברית תעמוד בזה. אנחנו אומרים את שלנו. אבל העיקר הוא שאם יהיה הסכם – שלעולם לא יהיה לאיראן נשק גרעיני".

אירופה בצד

ארה"ב נכנסה למבצע "זעם אפי" מתוך מחשבה שבסופו המשטר ייפול?

"אני לא חושב שזאת הייתה הנחת עבודה, אלא מחשבה שאם יקרה – מה טוב. אבל הפלת המשטר לא הוגדרה כאחד היעדים של המבצע. בצד הישראלי יש מחשבה שהיה אפשר לעשות דברים ולהגביר את הסיכוי של הפלת המשטר, אבל לארצות הברית יש שיקולים נוספים".

היו דברים שהאמריקנים התנגדו להם או שאפילו הפריעו להם?

"תראי, לנו יש שיקולים מאוד מקומיים – ישראל מול איראן והשכנים המיידיים. לארצות הברית יש שיקולים הרבה מעבר לכך. מה תהיה ההשפעה על רוסיה, על סין, על מלחמת הסחר עם סין. איך זה ישפיע על טורקיה ונאט"ו. אנחנו צריכים להיות רגישים לשיקולים האלה. אני לא יודע את זה מתוך שיח אישי או מתוך ידיעה ברורה, אבל אני חושב שהם הביאו את הדברים האלה בחשבון והחליטו שצעדים נוספים עלולים להיות מסוכנים".

יש קשב היום בממשל האמריקני לכך שהם עושים לעצמם השמדת ערך במזרח התיכון?

"זה לא מדויק בעיניי להגדיר זאת כהשמדת ערך. בימים האחרונים הם הגיבו בכוח רב להפרות של איראן. אני לא חושב שיש כאן התקפלות טוטאלית. מצד אחד, בחירות האמצע קרבות ולא רוצים להמשיך במלחמה כדי לא להפסיד בהן. אבל אם המצב ייתפס כהפסד או כהסכם שדומה להסכם הגרעין של הנשיא לשעבר אובמה, גם לזה יהיה מחיר פוליטי, אז הנשיא לא יאפשר זאת. באופן כללי אני הרבה יותר אופטימי מכל התחזיות השחורות בסגנון 'הוא מכר אותנו ואת המזרח התיכון'. זה בכלל לא שם".

מראש יותר אופטימי, או יותר אופטימי כרגע משהיית לפני שבועיים?

"הנחישות האמריקנית להגיע להסכם בילטרלי בין ישראל ללבנון בלי איראן, מחזקת את האופטימיות שלי. זה יכול להשתנות, אבל אני מזהה נחישות לא לאפשר לאיראן ניצחון אולטימטיבי. צריך להיות פה עם הרבה סבלנות, כי האמירות של האיראנים באמת מרגיזות מאוד, אבל כשזה מגיע להפרות שלהם, ארצות הברית מגיבה בינתיים בעוצמה רבה. ולדעתי זו אינדיקציה לבאות".

שר הביטחון ישראל כ"ץ אמר השבוע לכתבים שהמשוואה נשמרת: אם חיזבאללה יתקוף יישובים, צה"ל יתקוף בביירות. זה מקובל על לבנון?

"לא פירטנו. יש משוואה כזו שמובנת עם ארצות הברית. הלבנונים יודעים שיש אפשרות כזו. נשמר לנו כל הזמן שיקול הדעת. ייתכן שנחליט שאם יפגעו לנו בתוך הארץ, נפגע בביירות. צריך לשקול כל פעם מחדש. ואם יורשה לי, אני יודע שזה לא באופנה, אבל אם יורשה לי לפרגן לראש הממשלה, הוא מתבונן על כל ההיבטים. לפעמים זה יכול להיות דיון מאוד מעמיק של שלוש שעות בקו מאובטח. הצבא מביא אופציות, שוקלים כל אחת מהן, מה היתרונות ומה החסרונות, ואז הוא מקבל החלטה מושכלת. אני בלופ הזה כבר שנה וחצי, ובכל פעם מחדש רואה את שיקול הדעת שלו".

צרפת הביעה רצון להיות מעורבת בלבנון, מועצת הביטחון שואפת להקים כוח דומה ליוניפי"ל. אפשר למנוע זאת?

"לא ביטלנו את יוניפי"ל כדי להקים יוניפי"ל חדש, ממש לא. נעשה הכול כדי שלא תהיה מעורבות אירופית. יכול להיות שאם נגיע למצב של שיקום כפרים וערים בלי שחיזבאללה נמצא בהם, הם יהיו שותפים בשיקום. אבל בוודאי אנחנו לא רוצים שהם ישתתפו בכל מה שקשור לטיהור חיזבאללה. זה לא הלך בעבר, ואין סיבה שיצליח בעתיד. אלא אם כן ארה"ב תבוא עם איזה פתרון חדש. אנחנו לא רוצים להיות במצב של לדרוך במקום כמו בעזה. מקווים שלא, עומדים על שלנו".

בעזה דורכים במקום או שכבר זולגים לשיקום בלי פירוק חמאס?

"עד עכשיו דרכנו במקום. אני מתוך בחירה לא עוסק בעזה".

לא החבר האחרון

לאחרונה פרסם לייטר ספר בשם "עלילות דם מודרניות", העוסק במלחמה התודעתית הנוכחית נגד ישראל. אני אומרת לו כי נראה שהנושא היחיד שמאחד היום את שני הצדדים הפוליטיים בארה"ב, הוא היחס השלילי לישראל. "ארצות הברית עוברת שינויים דרמטיים", הוא משיב. "מועמדים קומוניסטים יכולים להיבחר בפריימריז בזה אחר זה. כרגע הקיצונים נבחרים בשמאל, בימין הקיצוני עדיין לא נבחרים, אבל לדעתי גם זה יבוא. כשהוצאתי את הספר היו ששאלו אותי מה אתה מעורר שוב את נושא ההאשמה של ישראל בביצוע ג'נוסייד. אמרתי 'אתם לא מבינים את המציאות, זה לא נעלם, זה התקבע, וחייבים לערער את הקיבוע הזה'. לא ביצענו ג'נוסייד ולא הרעבה מכוונת, וחייבים לצעוק את זה מעל כל הר גבוה ותחת כל עץ רענן. אני מקבל הרבה תגובות. קיבלתי אתמול פנייה של קבוצה אוונגליסטית מאחת המדינות בארה"ב, שביקשו הדפסה מיוחדת עם הקדמה שלהם. הדפסנו עכשיו מהדורה שנייה. מפיצים בקמפוסים, לבעלי דעה. חייבים להתמודד עם הטיעונים האלה.

"מאז ועידת דרבן לפני 25 שנה עובדים קשה כדי להשחיר אותנו, בשנתיים וחצי האחרונות זה העמיק מאוד. גם הידידים שלנו כבר אומרים במשיכת כתפיים: עשיתם הרעבה, ג'נוסייד. זה בלתי אפשרי, אנחנו חייבים להדוף את זה. משתדלים להופיע כמה שאפשר בכל מקום. אנחנו נלחמים.

"סביב לבנון פרסמנו כל יום ידיעות על ההפרות של חיזבאללה. זה הגיע לנשיא. אחד הפוסטים הפך לוויראלי והגיע למיליון צופים. פשוט פירטתי בו לפי שעות, מתי היה ירי שלהם, מתי שלחו רחפן. זה הדף את הביקורת בתוך הבית הלבן. הם שומעים על חיזבאלללה דרך קטאר, ואם אנחנו מפקירים את החזית הזו, שומעים רק את הנתונים שלהם".

אתה מרגיש שינוי ביחס אליך מצד הבית הלבן מאז חתימת מזכר ההבנות מול איראן?

"לא. אני בקשר עם כולם והקשר הוא טוב גם כשיש חילוקי דעות. אני לא מהסס להביע את דעתנו. עיתונאים קצת אוהבים לעשות דרמה. בין ראש הממשלה לנשיא יש עשרות רבות, אולי מאות שעות שיח בשנה וחצי האחרונות. אז בשתיים מהשיחות הייתה הרמת קול ונאמר משהו קשה. אבל צריך להסתכל על זה בתוך המכלול של כל השיחות שבהן הם פרגנו זה לזה. אם היה לי שקל על כל פעם שהנשיא שאל את ראש הממשלה מה דעתו על נושא כזה או אחר, 'ביבי מה אתה חושב'... רק כשיש יחסי קרבה, יש גם כעסים. אנחנו בהחלט בשיח טוב, עם עליות ומורדות".

גם כשסגן הנשיא אומר ש"אנחנו החבר האחרון שנשאר לכם"?

"אם הוא היה שואל אותי לפני כן, אולי הייתי משכנע אותו שזו אמירה לא כל כך מוצלחת", מחייך לייטר. "עובדתית אני לא חושב שזה נכון. יש לנו הרבה חברים בעולם. לפני שבוע סעדתי עם שגריר הודו בוושינגטון, אנחנו חברים טובים מאוד. לסגן הנשיא יש דרך משלו להתבטא. בפגישות איתו במשך שנה וחצי לא זיהיתי אפילו שמץ של אנטגוניזם כלפי ישראל או כלפי יהודים. דיברתי איתו יחד עם ראש הממשלה, לפני שבועיים וחצי. אני מדבר עם אנשיו כמה פעמים בשבוע. הקשר הוא שוטף וטוב. יש לו יועץ חדש לביטחון לאומי שאמור לאכול איתי ארוחת ערב בשבוע הבא".

בנוגע לסוריה, צפוי לחץ אמריקני להגיע להסדר?

"אני לא חושב שהשיח כעת הוא של לחץ. האם ייתכן שבעתיד יהיה שיח כזה? יכול להיות, אבל אני לא מזהה אותו באופק. הבהרנו היטב שאין לנו שאיפות טריטוריאליות בלבנון ולא בסוריה. בסוריה יש לנו שתי מטרות – לשמור על הגבול שלנו, ולשמור על הדרוזים. אם בהמשך נוכל להגיע להבנות ששני הדברים האלה יישמרו בקפידה, אז נוכל לסגת. אבל זה ייקח עוד זמן, עוד הרבה צעדים של בניית אמון. אין היסטוריה נרחבת של ג'יהאדיסטים שהופכים במהירות לאנשי שלום", הוא מוסיף בציניות.

"אנחנו לא רוצים ג'יהאדיסטים על הגבול ולא טורקים. רק השבוע הייתי בכמה פגישות בקונגרס ודיברתי על האיום מטורקיה ועל כך שצריך לשים לב למה שקורה שם, ושזה חבל מאוד כי לפני עשרים שנה היחסים עם טורקיה היו מצוינים. אנחנו רוצים יחסים טובים ולא מבינים למה ארדואן רודף אותנו, אבל הוא מסית נגד ישראל וזה עלול לעלות בדם. דיברתי מפורשות על מטוסי ה־F35 שלא היינו רוצים לראות בטורקיה, וגם לא היינו רוצים לראות צבא טורקי בתוך סוריה.

לסיום, הלבנונים ידעו שבנאום בטקס החתימה אתה עומד להודות לחיילי צה"ל, שבזכות מסירות נפשם הדבר התאפשר?

"לא. יש דברים שאני לא שואל, זה פשוט לי. הם לא ידעו שאני עומד להודות לחיילי צה"ל, ולהבדיל גם לא ידעו שאני עומד לפרגן לשגרירה שלהם. אבל זה אני, ואני חי בתחושה שכל הכוח שיש לנו הוא מחיילי צה"ל. אני אומר את זה בכל מקום ובפני כל קהל, במיוחד בזמן הזה, כשאנחנו מושמצים כל כך על כביכול הרעבה וג'נוסייד וכל הדברים האלה. הרי את מי משמיצים? את הילדים שלנו, ואם אני לא אגן על הילדים שלנו, מי יעשה זאת?", אומר לייטר, ששכל את בנו, רס"ן במיל' משה לייטר, בקרבות ברצועת עזה.