זוהי הפעם השלישית שמישהו מנסה להתנקש בנשיא ארה"ב דונלד טראמפ - פעמיים בשנת 2024, וכעת בוושינגטון, שם בשנת 1983 רונלד רייגן היה גם מטרה לפיגוע ירי ונפצע.
עוד כתבות בנושא
במקרים אחרים, איראנים ניסו גם להגיע ולחסל את הנשיא האמריקני. כפי שאמר טראמפ במסיבת עיתונאים אלגנטית אחרי ניסיון ההתנקשות, מי שמנסים לעשות משהו יוצא דופן מסכנים לעתים קרובות את חייהם; הם מעוררים את כעס אויביהם.
נשיאים אמריקנים רבים היו מטרה לשנאה עזה, המונעת על ידי אנטי-אמריקניזם, קנאה ואידיאולוגיה. מלחמת וייטנאם ומלחמת עיראק הביאו עלבונות אינסופיים כלפי הנשיאים בוש ולינדון ג'ונסון - שניהם תויגו כנאצים, רוצחי תינוקות, אימפריאליסטים.
הכי מעניין
מאוחדים נגד טראמפ
אבל עם טראמפ זה שונה: זה לעג, דחייה, פחד. הדחף להוריד אותו מהבמה הבינלאומית אינו מוגבל להפגנות שמאל, גם אם המתנקש העריץ את סגנית הנשיא לשעבר קמלה האריס. התקווה לראות אותו נעלם היא פסיכולוגית; הגירוי והדחייה עזים הרבה יותר מהרגיל ומשותפים למספר רב של פוליטיקאים. סלידה ממנו יוצרת בריתות שאחרת לא היו קיימות באירופה.
ההכרזה שאי אפשר לסבול את טראמפ הפכה כמעט לתנאי הכרחי לקבלה חברתית. כמובן, לגיטימי להתנגד למדיניותו ודעותיו, אך לעתים קרובות מה שמטריד אנשים הוא שהוא אמריקני, עשיר, שיש לו אישה יפה ונימוסים של קאובוי מפונק.
עוד כתבות בנושא
הנוכחות שלו במרכז הבמה אינה רצויה משום שהיא מאתגרת איזון של הסדר העולמי שהוא יותר מדומיין מאשר אמיתי - הרעיון שהשלום יגיע מפיוס בין העולם הנוצרי לעולם המוסלמי. טראמפ נגע בנקודה זו.
המלחמה ארוכה, הוא לוקח את הזמן שלו, וזה נתפס מיד כחולשה. הוא מגיב לתוקפנות האיראנית במפרץ ומואשם בהפרעה לשוק האנרגיה; הוא מערער על החזקת האורניום המועשר של איראן והופך אותו למטרה מרכזית במו"מ, אך נאמר לו - למרות ראיות, כולל מסבא"א - שזה לא קיים.
עלי חמינאי בליווי מפקדי הכוחות המזוינים של איראן מבקרים בתערוכה של הישגי משמרות המהפכה בתחום התעופה והחלל, נובמבר 2023 | צילום: Office of the Iranian Supreme Leader via AP,
טראמפ חזה עולם שבו איראן מובסת סופית. דמיינו עולם כזה - עולם ללא הוצאות להורג של נשים, הומוסקסואלים ומתנגדי משטר; ללא נשק רב עוצמה שמטרתו תחילה להשמיד את ישראל ולאחר מכן את שאר ה"שטנים" המסרבים להתאסלם; ללא התקפות המוניות על יהודים ואמריקנים ברחבי העולם; ללא צבאות טרור כמו חמאס וחיזבאללה שמרעילים את המערכת הבינלאומית.
הדרך ארוכה, אבל מי אמר שזה "לא חוקי"? ביל קלינטון הפציץ את קוסובו במשך 78 ימים, ברק אובמה הפציץ את לוב, ג'ו ביידן תקף את החות'ים והמיליציות העיראקיות. אף אחד מהם לא התייעץ עם הקונגרס, לא עם האומות המאוחדות ולא עם נאט"ו.
עוד כתבות בנושא
אין זה אומר שחייבים לחבב את טראמפ, ומלחמתו מבקשת בבירור יתרונות קונקרטיים עבור ארצו, כמו גם הגבלת הכוח של רוסיה וסין - שתיהן תומכות מרכזיות בסכסוך במזרח התיכון. אבל מעשיו אינם מציעים שום הצדקה להפוך אותו למטרה לבוז, לעג או הסתה לאלימות בינלאומית.
אך עוד לפני בחירתו, עמנואל מקרון הזהיר מפני הגעתו, אולף שולץ אמר ש"ארצות הברית אינה מבטיחה ביטחון", ג'וזף בורל התעקש שטראמפ "בלתי צפוי", וקאיה קאלאס אף הכריזה ש"העולם החופשי זקוק למנהיגים חדשים". מכאן עולה וולגריות שבה רק עלבונות קשים מקובלים - "פשיסט", או ביטול מתנשא של "טיפש מסכן".
טראמפ וברקע מצר הורמוז | צילום: AFP
כך, רוברט דה נירו צועק "לעזאזל טראמפ"; מדונה אומרת "חשבתי הרבה על פיצוץ הבית הלבן", וג'וני דפ שואל "מתי בפעם האחרונה שחקן רצח נשיא?". איטליה, מצידה, הפכה לאלופה של תיאורים גרוטסקיים של טראמפ שגולשים לעוינות ברמת הרחוב.
נראה שאף אחד כבר לא יודע מי הוא טראמפ באמת: נשיא שניסה את הדרך הנועזת והמהפכנית של עימות ישיר עם המשטר האיראני - הדיקטטורה המגעילה ביותר והמסוכנת ביותר בעולם שאליו אנו שייכים.
עוד כתבות בנושא
