בשבוע הקרוב יתנוססו כאן הרבה מאוד דגלי כחול־לבן. שני פסים תכולים, שמש צהובה במרכז, צבעי ארגנטינה. חאבייר מיליי מגיע לטריפל־דאבל: ישיא משואה בהר הרצל, יקבל את העיטור האזרחי הגבוה ביותר מנשיא המדינה ויפתח את שגרירות ארגנטינה בירושלים. כשהרצוג יענוד את התליון על צווארו של מיליי, הוא יבחין בהקלה משמעותית בעורפו של האורח מבואנוס־איירס. נטל ההוכחה הוסר מעט, אחרי פרסום נתונים שלפיהם שיעורי העוני בארצו צנחו ל־28%, הנתון הנמוך ביותר זה שבע שנים.
לכך שמיליי חתך בחדות את משבר האינפלציה הארגנטינאי כבר התרגלנו, משיא של כמעט 300% לפני שנתיים בדיוק, עד ל־32.6% בחודש שעבר. אבל הסבירו לנו כל הזמן שזה בא על חשבון העם, ושיעור העוני אכן קפץ מ־42% ל־53% במחצית הראשונה של 2024, לקול צהלות מתנגדיו. "ארגנטינה בצרות: שיעור העוני חצה את רף ה־50%" (כלכליסט, ספטמבר 2024), "הפתיחה הקשה של נשיא ארגנטינה מיליי: חצי מהמדינה כבר מתחת לקו העוני" (ynet, ספטמבר 2024), "בארגנטינה יש 25 מיליון עניים, אך הנשיא מיליי מתעקש על איזון התקציב" (גלובס, אוקטובר 2024), "ימים יגידו אם הבטחתו של מיליי תתגשם או שמא מדובר בעוד פנטזיה ליברטריאנית שתתרסק מול קיר המציאות" (זמן ישראל, ינואר 2025).
ובכן, הימים הגיעו והגידו. העוני צנח לשפל שלא נראה בארגנטינה בעשור הנוכחי, ולא מדובר במדד־עוני יחסי ומגוחך כמקובל במקומותינו, אלא במדד־עוני אבסולוטי שמחשב את היכולת של הפרט לרכוש סל מוצרים מסוים. זוהי ראיה לטענה המפורסמת שאינפלציה היא סוג של מס אכזרי במיוחד על השכבות החלשות. אפילו מדד ג'יני שמודד אי־שוויון, הפגין לאחרונה ירידה קטנה ביחס לרמתו לפני כניסת הנשיא החדש לבית הוורוד. מה שקורה בשנתיים האחרונות בארגנטינה הוא הפרסומת הכי יעילה בהיסטוריה לשיטת השוק־החופשי. חאבייר מיליי היה גלוי מהרגע הראשון והבטיח "טיפול בהלם" ו"דם, יזע ודמעות" בטווח הקצר, שיניבו פירות בטווח הארוך, וזה אשכרה עבד. לא הכול ורוד, ויש קשיים. אבל בכל מדד מאקרו־כלכלי מקובל – ארגנטינה השתפרה פלאים.
הכי מעניין
צמיחת התוצר הגיעה ל־4.4% בשנת 2025, הקיצוצים שהנהיג הביאו לעודף תקציבי לראשונה זה עשור, יחס החוב־תוצר שעמד על 155% עם כניסתו לתפקיד בדצמבר 2023, צלל עד 78%. האבטלה שזינקה אחרי הפיטורים המסיביים של מיליי, חזרה להצטמצם והיא עומדת על 6.6%. המדיניות הקשוחה של "גירעון אפס" מאפשרת לבנק המרכזי להחזיק יתרות מטבע־חוץ יקרות במקום לצבור חובות שהובילו אותו לסף פשיטת רגל. והפיחות האכזרי בפסו הארגנטינאי הביא סוף־סוף לאיחוד שערים עם השוק השחור ולהתאוששות הייצוא מהמדינה. "אנחנו יודעים שבטווח הקצר המצב יחמיר, אבל בקרוב נראה את פירות המאמץ שלנו", הבטיח מיליי בנאומו הראשון בתפקיד, ומימש. לומר אמת למצביעים שלך גם כשהמצב לא טוב - כדאי לנסות את זה מתישהו. למיליי זה הביא ניצחון מפתיע נוסף בבחירות אמצע הקדנציה.
הכותרות בישראל הן כלום לעומת תיאורי מיליי "הפופוליסט" בעולם. 108 כלכלנים בולטים בעולם פרסמו לקראת הבחירות בארגנטינה ב־2023 מכתב בגרדיאן הבריטי עם אזהרות אימים מבחירה בו. "קיצוץ משמעותי בהוצאות הממשלה יגביר את רמות העוני והאי־שוויון הגבוהות, ועלול לגרום לעלייה במתיחות חברתית ולסכסוכים", כתבו חוקרים ידועי־שם כמו תומא פיקטי וברנקו מילנוביץ'. "זה לא רק הכאוס החברתי שעלול להיווצר על ידי עמדות ימין קיצוני, אלא גם הכאוס הכלכלי שייווצר כתוצאה מירידה בהכנסות הציבוריות ובהוצאות הציבוריות".
האיש עם המסור החשמלי ופאות הלחיים לא מצמץ, וחתך את מספר משרדי הממשלה לתשעה בלבד. הוא שלח הביתה 30 עד 50 אלף עובדי מדינה, וחתך בבשר החי של הסובסידיות, כולל שחיקה כואבת של הפנסיות. התוצאה הייתה מיתון ועוני, אבל ייתכן שאנחנו רואים כעת את הרגע שבו ההרס הופך להיות יצירתי, וזה קרה במהירות מסחררת.
כאמור, לא הכול ורוד בבית הוורוד. טענות לשחיתות נגד אחותו קרינה מיליי, שאותה מינה לראש לשכתו, פוגעות בתדמיתו, ותביעות נגדו בטענה ששיתף ברשת הונאת קריפטו מסבכות אותו ציבורית. ובעיקר, אינפלציה של 30% בשנה היא עדיין סממן של כלכלה חולה, והירידה העקבית נפסקה. על הרקע הזה הבנק העולמי חתך את תחזית הצמיחה של ארגנטינה לשנה הקרובה, וגם עליית מחירי האנרגיה שסידרנו עם התקיפות באיראן לא עזרה במיוחד. גם ערך המטבע השתבש בדרך ורק לאחרונה התייצב קמעה. ובל נשכח שמדובר בארגנטינה – מדינה עם כישרון מדהים לשקיעה מחודשת בבוץ לאחר חילוצים דרמטיים.
ועדיין, בשבוע הקרוב ייפגשו נתניהו, סמוטריץ', סער והרצוג עם אדם שמוכיח כבר שנתיים שכלכלה ליברלית עובדת, ומהר. הוא לקח מדינה במשבר עמוק ולא פיזר הבטחות סרק, אלא הודיע למצביעים שיידרשו קיצוצים ושהם יהיו כואבים וקשים, ושבטווח הקצר מצבם יחמיר, אבל סמך על האינטליגנציה שלהם שיבינו שהם רק ירוויחו מזה. בזמן שמנהיגינו יחלקו שבחים על עמידתו האיתנה לצד ישראל, ויהללו בצדק את האיתנות בניהול הכלכלי של ממשלו, אולי יתעורר בהם הרהור נוסף על ממשלה אחרת. כזו שנשארה בגודל אבסורדי של מספר שרים ומשרדים, שלא מצליחה להעביר קיצוצים הנדרשים בעת משבר, שמדברת גבוהה־גבוהה על כלכלה ליברלית אבל נכנעת לכל גחמה סוציאלית, ומגלגלת הלוואות לדור הבא – לתפארת מדינת ישראל.
עוד כתבות בנושא
