התקשורת הערבית, ובמיוחד רשת "אלג'זירה", בשיתוף פעולה עם חמאס, מציפה את הציבור בעולם הערבי בתמונות קשות מתוך רצועת עזה. אלו כוללות מראות של ילדים פצועים, נשים בוכות והריסות של בתים ובתי חולים. התמונות מציגות אך ורק את הסבל האזרחי, מבלי לספק הקשר רחב יותר של המלחמה או להצביע על אחריותו הישירה של חמאס למצב. התמונות הללו מייצרות אפקט רגשי עמוק וגורמות לדמוניזציה של ישראל בעיני דעת הקהל הערבית.

בעיני הציבור במדינות ערב המתונות, ובמיוחד באלו שחתמו על הסכמי שלום או נרמול יחסים עם ישראל – כמו ירדן, מצרים, מרוקו, איחוד האמירויות ובחריין – ישראל נתפסת כמי שמבצעת פשעים נגד אזרחים. התוצאה היא לחץ ציבורי גובר של הציבור כלפי הממשלות, שבמקרים רבים פועלות בניגוד לדעת הרחוב בשיתוף פעולה עם ישראל, מתוך אינטרסים מדיניים, ביטחוניים או כלכליים. אך ככל שזרם התמונות ממשיך, קשה יותר לאותן ממשלות להצדיק את קשריהן עם ישראל. הביקורת הפנימית גוברת ואיתה החשש לקריסת הגשרים המדיניים שנבנו בעמל רב בעשור האחרון. הצורך במענה ישראלי חכם וערכי, כזה שידע להתמודד עם הלחץ התקשורתי והפוליטי, הוא הכרחי.

אחד הפתרונות האפשריים הוא הקמת מתחם מוגן ונפרד בתוך רצועת עזה, אזור שיפוקח על ידי גורם בינלאומי או ישראלי, שיוכל לקלוט נשים, ילדים, קשישים וכל אזרח שאינו מעוניין לקחת חלק בלחימה. מי שיבחר להיכנע ויכנס ללא נשק – יקבל מזון, טיפול רפואי והגנה. זאת בשונה ממה שנעשה עד כה, כשצה"ל הודיע לאוכלוסייה להתפנות, אך לא לקח עליה אחריות והכניסה פיזית למקום מוגן. מהלך כזה לא רק שישפר את המצב ההומניטרי, אלא גם יבודד את חמאס מהאוכלוסייה האזרחית, מה שיוריד את הלגיטימציה שלו בעיני הציבור המקומי.

לאחר שהממד האזרחי יופרד מהלחימה, ישראל תוכל לפעול בעוצמה נגד לוחמי חמאס עצמם, מבלי לסכן אוכלוסייה אזרחית. מבצע כזה, אם ינוהל נכון, יכול לשנות את תמונת המצב גם בתודעה הערבית – כשיתברר שהמטרה אינה השמדת העם הפלסטיני, אלא פירוק כוח צבאי טרוריסטי, שמסכן גם את עמו. מדינות ערב, שמבקרות את ישראל היום, אך במדיניות הפנים שלהן יודעות לטפל ביד קשה בטרור, יבינו בהמשך שמדובר במאבק מוצדק, ודווקא פתרון הומניטרי ומידתי עשוי להחזיר את התמיכה המדינית הערבית והבינלאומית לישראל.

ד"ר נסיה שמר היא מרצה בכירה במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר-אילן ומחברת הספר "הראש של חמאס: יהודים, יהדות וישראל בהגותו של השיח' יוסף אלקרדאוי"