קיץ של כוכבים: חניכי בני עקיבא יצאו למחנה הקיץ לחניכים עם צרכים מיוחדים

בימים שלישי ורביעי השבוע התקיים בנאות קדומים מחנה הקיץ של שבטי "יובל" ו"אופק" - תוכניות הדגל של בני עקיבא לחניכים עם צרכים מיוחדים. זהו המחנה היחיד בישראל המציע לחניכים הללו לינת שטח, וכך מאפשר לרבים מהם לחוות לראשונה חוויית חופש זהה לזו של ילדים בגילם. כ־110 חניכים מכל רחבי הארץ השתתפו השנה באירוע, 80 נשארו ללון תחת כיפת השמיים, מלווים במדריך אישי צמוד.

"נוסף לחניכים הוותיקים שלנו, הצטרפו השנה למחנה חניכים חדשים או כאלה שחששו בעבר וכעת השתתפו בו לראשונה", מספר אורי סבו, ראש מחלקת חינוך מיוחד בתנועת בני עקיבא. "אנחנו גם מאפשרים הגעה ליום אחד למי שמעוניין בכך, ומשתדלים להתאים את המחנה לכל חניך וחניך. השנה הרגשנו שיותר חניכים מרגישים סוף־סוף בנוח, ושההורים נותנים בנו יותר אמון".

על אף תנאי השטח שאינם מוכרים לחניכים, ועל אחת כמה וכמה הלינה הרחק מהמשפחה, סבו מתאר כיצד החניכים פרחו, גילו עצמאות והפתיעו אפילו את עצמם. "היה רגע אחד שריגש אותי עד דמעות", אומר סבו. "חניך שהתקשה מאוד במחנה עמד ליד השער וביקש שייקחו אותו הביתה. מי שניגש אליו לא היה מדריך או רכז, אלא חניך אחר. הוא בא ועודד אותו, ואמר לו שהוא מסוגל. המחנה הוא חוויה שלוקחת את החניכים לקצה אבל מוציאה מהם את הטוב ביותר".

מה אמרו לך החניכים במהלך המחנה?

"היופי הוא שהחניכים שלנו הכי אותנטיים שיש. הם לא בוררים מילים ומספרים גם כשקשה להם וגם כשהם נהנים עד הגג. בסופו של דבר כולם יוצאים מהמחנה עם חיוך. חניך אחד שאל אותי ביום האחרון למה זה היה רק יומיים ולא שלושה, ולמה אי אפשר להישאר כל יום ביער. וזה עוד היה בשעת צהריים חמה, כשלא היה קל להיות בשטח".

יהונתן אשפיז מסניף ראשון־לציון יצא כבר כמה פעמים למחנה בני עקיבא, ונראה שבכל שנה חוויית המחנה טבעית ומהנה יותר בשבילו. אימו קרן מספרת שהפעם הראשונה הייתה הקשה ביותר, גם עבורה כאם: "זה לא היה לנו קל", שיתפה, "אבל התנועה עודדה אותנו ונתנה לנו אומץ לרשום אותו. היום אני מרגישה כמה החוויה הזאת משפיעה על הדימוי העצמי שלו. היכולת להיות חלק מקבוצה, לישון בשטח לבד, זה מדהים. זו באמת מתנה לנו ההורים וגם לו, וזה צעד בדרך לעצמאות ולתחושת מסוגלות. יהונתן הוא ילד שזקוק להשגחה צמודה. במחנה הוא לומד להיות עצמאי יותר ולהתמודד בכוחות עצמו. אנחנו לא שם כדי לתמוך בו, ואז כשהוא מספר לי 'הסתדרתי לבד ונסעתי לבד' - בשבילי זה עולם ומלואו".

קרן מציינת לטובה את האמון שהיא רוחשת למדריכי התנועה: "אנחנו יודעים שהוא בידיים טובות. זה מאפשר לנו לשחרר ולו לחוות את החוויה".

איך אתם מכינים אותו למחנה כזה?

"בלילה לפני אנחנו מסדרים יחד את התיק, וכמובן מדברים על זה. בכל פעם מחדש הוא מתרגש, וגם אנחנו. לצד זה תמיד מקנן חשש, אבל אנחנו מתגברים עליו וברוך השם יהונתן חוזר מרוצה והכול בסדר. הוא אוהב להיות בטבע ומתחבר מאוד לפעילויות. הפעם הוא הביא הביתה ארגז עץ שהם בנו, והתרגש מהעובדה שהכין אותו במו ידיו".

לאוריאל אביטבול, חניך מסניף אבני־חפץ בשומרון, זו הייתה הפעם הראשונה שיצא למחנה, והחוויה הוכתרה כהצלחה גדולה. "היה כיף. הכי כיף היה עם נעה כהן, המדריכה", הוא אומר בחיוך רחב. אימו, עדי, מספרת שאף שזו הייתה הפעם הראשונה שבה אוריאל ישן בשטח, הם לא חששו: "ידענו שיש לו מדריכים ומדריכות מדהימים שנותנים לו הרגשה של בית ומעטפת. אז שלחנו אותו בלב רגוע ושקט. אוריאל חזר באורות ממש. הוא סיפר לנו שפגש במחנה הרבה מדריכים וחברים חדשים. מסתבר שהוא היה כוכב. ידענו שזה יהיה ככה, הוא ילד שהאופי שלו תמיד כובש את כולם, ועדיין זה ריגש אותנו מאוד".

מדריכי שבטי "יובל" ו"אופק" עוברים לקראת המחנה הכנה מורכבת מעט יותר מזו של חבריהם להדרכה. נוסף להכנה הרגילה, המדריכים מתבקשים לערוך ביקורי בית ולהכיר את עולמו של החניך שהם ילוו. ״המדריכים שלנו מדהימים״, מעיד סבו. ״במחנה, אם צריך, הם נשארים ערים עם החניכים עד השעות הקטנות של הלילה. האמון המלא שההורים נותנים בנו נסמך על מסירות המדריכים שהם לומדים להכיר במהלך השנה״.

נועה, מדריכה בסניף אבני־חפץ, התרגשה גם היא לראות איך החניכים לאט־לאט מתחברים לחוויות השטח. ״ממש כמו שאחים שלי ואני יצאנו למחנות, פתאום גם להם יש הזדמנות לצאת ולהכיר חברים ממקומות שונים", אומרת נועה. "השנה שני חניכים נרשמו לראשונה למחנה, והיציאה הייתה מרובה בחששות כי זו הייתה הפעם הראשונה שהם ישנו בשטח. בפועל מהר מאוד כולם התחברו אליהם והם התחברו לכולם. הם שמחו כל כך והיו באנרגיות כל המחנה, שלא ביקשו אפילו פעם אחת את אבא ואימא.

"יש לי חניך שהיה ביישן מאוד בתחילת השנה. כל רעש היה מפחיד אותו, ודאגנו איך יסתדר במחנה, עם כל הרעש וההמולה. בפועל כשהיינו בשטח, משהו בו נפתח. הוא עשה מורלים, היה מוקף באנשים, וממש נהנה ורכש ביטחון עצמי ביכולות שלו״.

בדומה לשאר חניכי בני עקיבא, גם מחניכי השבטים "יובל" ו"אופק" מצופה להיות שותפים לחזון התנועה. ״אני חושב שאין מחנה דומה לזה בארץ״, אומר סבו. ״התנועה משקיעה בו משאבים אדירים מתוך אמונה שלחבר'ה האלה מגיע להיות חלק בלתי־נפרד מהתנועה ומהחברה. זה לא מתבטא רק בתקציבים, אלא גם בכוח אדם ובתשומת לב. כמו בכל מחנה בני עקיבא, יש לנו רכזת הדרכה שאחראית על התכנים המועברים. הנושא של המחנה השנה היה 'אני שייך לעם', והוא עמד במוקד הפעילויות. אחת מגולות הכותרת הייתה שירת המונים לשירו של ישי ריבו הנושא את אותו השם. כי בסופו של דבר, זה בדיוק מה שהמחנה מסמל – שכולנו חלק מהסיפור הגדול של העם הזה.

"החבר׳ה האלה נמצאים בהרבה עמותות, שם הדגש הוא בעיקר על חוויות וכיף, וזה מדהים. אבל בבני עקיבא חשוב לנו לבוא ולהגיד להם 'אתם חלק מהחברה, מהתנועה, ואתם עושים משהו שכל התנועה עושה אותו'. הרבה מהדברים נלמדים תוך כדי. לדבר על עצמאות זה דבר אחד, אבל לפתח עצמאות זה משהו אחר לגמרי".