ישראל זכתה במדליות באולימפיאדה, אבל לא מדובר בתחרות הספורט הבינלאומית שכולכם מכירים, אלא בתחום קצת אחר. כמדי שנה, נבחרת ישראלית קטפה מדליות בעונת האולימפיאדות הבינלאומיות במדעים. נבחרת ישראל בפיזיקה, למשל, חזרה מקולומביה עם חמש מדליות.
זה לא הישג חסר תקדים. מדי שנה נבחרות ישראל זוכות במדליות בתחומים כמו כימיה, ביולוגיה, מתמטיקה או פיזיקה, וזה דבר מדהים.
עוד כתבות בנושא
כמצופה, שר החינוך יואב קיש טפח על כתפי חברי הנבחרת ואמר כי "מאחורי כל מדליה עומדת דרך. היא מתחילה בכישרון מתפרץ, אך נבנית בזכות התמדה, נחישות וליווי מסור של המשפחות, צוותי ההכשרה וכל השותפים לטיפוח המצוינות". ההתמדה והכישרון המתפרץ אכן נשענים על שותפים רבים, שיש להם תוצרים נפלאים: הייטק נהדר, כלכלה חזקה, וכאמור פרסים מדי שנה בגביע העולם החשוב באמת.
הכי מעניין
זרעי ההצלחה בעשורים האחרונים נטמנו לפני שלושה וארבעה עשורים, כאשר התלמידים למדו פי עשרה פרקי תנ"ך משהם לומדים היום, והבגרות במתמטיקה כללה אינדוקציה - נושא שנלמד כיום רק בתואר הראשון. ירידת הדורות מתבטאת גם באלימות, ואת קצה הקרחון שנוצר כתוצאה מקיפאון מערכת החינוך אנו מתחילים לראות כיום.
ההצלחות הכבירות בהייטק ובכלכלה לא מגיעות בזכות מערכת החינוך. ההצלחות, כפי שהודה קיש בדבריו, מגיעות בזכות התמדה, נחישות וליווי מסור של המשפחות, שרובן מתברכות בעושר ויש להן משאבים להשקיע בכך. מרבית היזמים מגיעים מבתים טובים, והוריהם דאגו להעניק לילדים שיעורים פרטיים ומעטפת שהשלימה את מערכת החינוך - ובמקרים מסוימים אף החליפה אותה.
אגב, המערכת אוהבת לטעון שחסר לה תקציב, אך הנתונים מראים זינוק ריאלי של יותר מ־200 אחוזים בתקציב לתלמיד בשני העשורים האחרונים. אולם התוצאה היא צניחה בציוני הקריאה במבחנים הבינלאומיים.
עוגן שני הוא היחידות הטכנולוגיות, כמו 8200. כפי שהוכיחה ריקי ממן בספרה "אוליגרכיית הטק", האוכלוסייה הזאת נמצאת ברובה באזור עוטף גלילות, ושם אנשיה עוברים הכשרה, טיפוח ועוד. בטרם הם פושטים את המדים הם מקבלים הצעות מסמרות שיער לחברת ההזנק הראשונה שלהם.
חשוב להבהיר: אין לי גרם של ביקורת על האנשים האלו. היזמות והרעיונות שלהם מדהימים. אני מעריץ אותם ואת קיומם, אבל זה לא הגיע בזכות מערכת החינוך.
בישראל שיעור התלמידים המתקשים גבוה מהממוצע ב־OECD. במתמטיקה, למשל, 37 אחוזים מתלמידי ישראל מוגדרים מתקשים, לעומת 31 אחוזים ב־OECD. אבל כשצוללים לתוך המספרים, אי השוויון זועק לשמיים, ומראה את השפעת המגזרים: בקרב דוברי עברית 29 אחוזים מהתלמידים מתקשים במתמטיקה ו־20 אחוזים בקריאה, אך במגזר הערבי התמונה נוראית – 68 אחוזים מתקשים במתמטיקה ו־66 אחוזים בקריאה.
הנתונים העגומים הללו נמדדים עוד לפני שהזכרנו את המגזר החרדי, שממילא לא משתתף במבחנים הבינלאומיים, ולכן אפילו לא נכלל בסטטיסטיקה. אוי, מה היה מופיע בתוצאות המבחנים אם מדינת ישראל הייתה לוקחת אחריות גם על החינוך החרדי.
כל זה נועד לומר שגם אם יש למשק קטר, קרונות הרכבת משתרכים מאחור במקרה הטוב, או גוררים אותנו מטה במקרה הרע.
המצב הזה אינו גזירת גורל. בסיכום כהונה מלאה של שר החינוך, קשה לנקוב בשמו של הישג אחד שקידם את מערכת החינוך. הצטיינות ספורדית בתחרויות בינלאומיות נהדרת בשביל תמונות יח"צ של פוליטיקאים, אבל היא לא תציל את הכלכלה הישראלית.
הגיע הזמן להפסיק להסתתר מאחורי מדליות של יחידים, ולהתחיל לדרוש דין וחשבון על הכישלון המערכתי.