ועדת החינוך של הכנסת אישרה השבוע לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק של ח"כ לימור סון הר־מלך, שמאפשרת למוסדות אקדמיים, אם ירצו בכך, לקבוע מסלולי לימוד נפרדים מטעמי דת לגברים ולנשים גם בלימודי התואר השני ובמסלולי הדוקטורט.

הצעת החוק מוצגת לציבור כמהפכה. שינוי חד במצב החוקי, קץ הדמוקרטיה סופי־סופי, התגשמות חזון השפחות, לפחות. האמת רחוקה מכך. הצעת החוק אינה אלא ניסיון להשבת המצב החוקי לקדמותו, אחרי שגורמים אחרים – לא בכנסת – עשו בו כבשלהם ללא סמכות.

כדי להבחין בכך יש להכיר מעט את הרקע. בשנת 2017 אישרה המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) תוכנית חומש - ולא בפעם הראשונה - "להרחבת הנגישות של ההשכלה הגבוהה לאוכלוסייה החרדית". זאת, בהתאם למדיניות ממשלות ישראל, שראו צורך גובר בשילוב חרדים בהשכלה הגבוהה ובשוק התעסוקה.

"שילוב החרדים בהשכלה הגבוהה הוא אינטרס מובהק של המדינה", קבעה המל"ג, "שיעור ההשתתפות הנמוך של החרדים בשוק התעסוקה פוגע לא רק במעמדם הכלכלי האישי, אלא גם מאט את ההתקדמות הכלכלית של המשק בכללותו". השילוב הזה, ציינה המל"ג, מחייב יצירת מסלולים נפרדים: "בעבור אוכלוסייה זו שוויון הזדמנויות מהותי מחייב מתן אפשרות ללמוד במסגרות נפרדות – מגדרית ומגזרית".

על אף "האינטרס המובהק", ואף שהמל"ג ציינה במפורש כי התוכנית היא התנדבותית ונתונה לבחירת הסטודנט וגם המוסדות, היא החליטה לצמצם את ההפרדה ל"מינימום הנדרש". בין השאר הוחלט כי "הלימודים במסגרות הנפרדות יוגבלו ללימודי התואר הראשון בלבד", וכי "תוכניות לתואר השני יילמדו רק בקמפוסים הרגילים ובתוכניות הרגילות". למה? מפני שלדעתם של מקבלי ההחלטה במל"ג, ההפרדה עצמה פוגעת בשוויון.

להנחת היסוד הזו של המל"ג אין מקור חוקי כלשהו, וממילא היא לא הציגה כזה. לאחר שהניחה שהפרדה פוגעת בשוויון, היא החליטה לצמצם אותה "למינימום הנדרש", כדי שהפגיעה תהיה מידתית. לכן נפתחו הלימודים במסגרות נפרדות בתואר הראשון בלבד, בין שאר ההגבלות.

לא זו בלבד שעמדת המל"ג נעדרת מקור חוקי, היא מנוגדת לחקיקה ראשית. חוק זכויות הסטודנט קובע במפורש: "לא יראו הפליה... בקיומם של מוסדות נפרדים או של מסלולי לימוד נפרדים לגברים ולנשים מטעמי דת".

אולם גם ההגבלות הבלתי חוקיות שקבעה המל"ג לא סיפקו את הגורמים הנאבקים בהפרדה, והם עתרו לבג"ץ נגד תוכנית החומש, באופן שאושרה. לשיטתם, כל הפרדה - אפילו בתואר הראשון בלבד - גורמת פגיעה בלתי מידתית בשוויון ואינה יכולה לעמוד.

העותרים לא הציגו מקור חוקי כלשהו לטענתם המהפכנית שכל הפרדה היא פגיעה בשוויון - גם הפרדה רצונית, מבחירה, כאשר לצד המסלולים הנפרדים קיימים שפע מסלולים "רגילים" לכל המעוניין. משיבי המדינה, המל"ג ושר החינוך, קיבלו את טענתם של העותרים ללא כל מקור חוקי ובלי נימוק. הם אימצו את טענת הפגיעה בשוויון (שהתחילה אצלם, כזכור), והסתפקו באמירה שהפגיעה מידתית לנוכח האינטרס הלאומי שבשילוב החרדים. בסוף הדרך, בפסק דין שמדגים היטב את השחתת המשפט בידי אופנות אינטלקטואליות רעות, בית המשפט העליון אימץ אף הוא את ההנחה שההפרדה עצמה היא פגיעה בשוויון. ללא כל מקור חוקי ובלי לנמק, אמרנו כבר?

בשורת התוצאה, המסלולים שרדו בקושי, על חודו של קול, כאשר בג"ץ הלך בדרך המל"ג ואישר את הגבלת ההפרדה לתואר ראשון בלבד.

בחזרה לימינו אנו. כאמור, חוק זכויות הסטודנט קובע: "לא יראו הפליה ... בקיומם של מוסדות נפרדים או של מסלולי לימוד נפרדים לגברים ולנשים מטעמי דת". הצעת החוק ממשיכה את המשפט כך: "ובכלל זה לימודים לתואר ראשון, לתואר שני ולתואר שלישי". מכיוון שהנוסח הקיים לא כולל הגבלה כלשהי ביחס לתארים מתקדמים, לשון החוק, כשלעצמה, לא דורשת כל תיקון. אלא שלאחר שהמל"ג חרגה מסמכותה ויצרה איסור כזה, ולאחר שבג"ץ תיקף את האיסור החדש והמומצא – המחוקק נאלץ להבהיר את לשונו הברורה של החוק. זה כל הסיפור כולו.

אם כן, הצעת החוק שאושרה השבוע לקריאה שנייה ושלישית לא משנה סדרי עולם. להפך, היא מבקשת להשיב אותם על כנם – לאחר שהמל"ג ובג"ץ חוללו מהפכות.