חוסר מנהיגות: הרשויות בנגב שהחליטו להשאיר את בתי הספר סגורים

בפרק הסיום של הסדרה "תוצרת בית", המשודרת בימים אלו בערוצי יס, רגע לפני שהגיבור הראשי שב מערד לחייו בתל־אביב, חברו שנשאר בערד מניח לו אצבע משתיקה על הפה ומסביר: "שיהיה לך קצת שקט לדרך. בתל־אביב אין כזה, זה שקט שאנשים משלמים בשבילו".

בשבועיים האחרונים תושבים רבים מהמרכז משלמים על השקט היחסי השורר בנגב במלחמה הנוכחית. כשעברתי השבוע במצפה־רמון ראיתי מגרשי חניה מלאים עד אפס מקום. ראש המועצה אליה וינטר מעריך שבשבועות האחרונים נוספו לעיירה כ־3,000 תושבים. "קשה למצוא מיטה פנויה אפילו בחאן", הוא אומר. "האשפה בעיר גדלה ב־150 אחוזים, וכל העסקים פורחים".

מצפה־רמון הרוויחה ביושר את הנהירה אליה; מתחילת המלחמה נשמעו בה שתי אזעקות בלבד. אבל לא רק מצפה, כפי שהיא מכונה בקצרה, זוכה בימים אלו לזינוק במספר התיירים. גם ערים אחרות בנגב, שהאזעקה נשמעת בהן אחת לכמה ימים, מהוות מוקד משיכה לתושבי מרכז טרוטי־עיניים שמחפשים לילות שקטים.

לשקט הזה היה השבוע זיקה ישירה לסוגיית החינוך. ביום ראשון אישר פיקוד העורף לכל היישובים בנגב, למעט באר־שבע, לפתוח את מוסדות הלימוד, והשאיר את ההחלטה בידי ראשי הרשויות. ואכן, בערים רבות הלימודים במוסדות החינוך נפתחו בהדרגה במהלך השבוע. בשדרות, נתיבות, אופקים, ערד וברוב המועצות האזוריות בנגב, בתי הספר והגנים נפתחו. על פי נתונים שפורסמו ביום רביעי, 57% מהתלמידים ברשויות "הצהובות", שהלימודים בהם הותרו, כבר חזרו לספסל הלימודים.

אבל היו גם שתי ערים בנגב שראשיהן בחרו להשאיר את מערכת החינוך סגורה למרות ההיתר של פיקוד העורף. בדימונה, שתי אזעקות שנשמעו בבוקר יום ראשון הספיקו לראש העיר בני ביטון כדי להכריז על יציאה לחופשת פסח. בירוחם הודיעה ראש המועצה נילי אהרון ש"בכובד ראש ומתוך אחריות מלאה לביטחון הילדים וצוותי החינוך", היא קיבלה החלטה שמערכת החינוך בירוחם לא תיפתח.

ביטון נימק את החלטתו בכך שדימונה היא יעד אסטרטגי עבור איראן, אבל העובדה היא שכמות השיגורים לעבר העיר מזערית, ועם כל הכבוד לביטון, הידיעות המודיעיניות שלו אינן טובות יותר משל צה"ל שאישר חזרה ללימודים. בירוחם הסתתרה ראש הרשות מאחורי "פניות של צוותי חינוך שהביעו חשש מיכולת ההתמודדות עם אירוע אזעקה". זה לא הרושם שנוצר מהודעה שהוציא מנהל בית הספר הגדול בירוחם ובה הבהיר שהצוות שלו ערוך ומוכן לחזרה, וכי ישמח לחסוך את עוגמת הנפש מהתסכול שמביעים הילדים והצוות מהלמידה מרחוק. גם בדימונה וגם בירוחם נופפו בהורים שחוששים לשלוח את ילדיהם ותומכים בהחלטה להשאיר את בתי הספר סגורים.

ההחלטה של ביטון ואהרון להשאיר את מערכת החינוך ביישוביהם סגורה משדרת חוסר מנהיגות והפגנת חולשה. בכל רשות שקיבלה היתר לפתוח בתי ספר וגנים יש הורים שחוששים ומעדיפים להשאיר את הילדים בבית. בשום מקום בארץ לא נכפה על ההורים לשלוח את ילדיהם ללימודים, ותלמידים שלא הגיעו לבית הספר מסיבות ביטחוניות לא נענשו.

ראשי הרשויות בדימונה ובירוחם יתקשו להסביר מדוע אצל שכניהם בערד וברמת־הנגב בתי הספר נפתחו למרות חששותיהם של חלק מההורים. ערד "זכתה" לכמות כפולה של אזעקות מדימונה וירוחם, ובכל זאת, מוסדות החינוך בה נפתחו בהדרגה במהלך השבוע, והילדים הגיעו לבתי הספר והגנים. אליה וינטר, ראש מועצת מצפה־רמון, סיפר לי השבוע שעוד לפני האישור של פיקוד העורף הוא ביקש החרגה להפעיל את מערכת החינוך ביישובו. "במדינה אוהבים לדבר על חשיבות החזרה של המשק לפעילות, אבל אנחנו רואים חשיבות גם בכל שעת לימוד של הילדים".

הציפייה מראש רשות שמקבל אישור ביטחוני לקיים לימודים היא לגלות מנהיגות, להכיר בערכו של החינוך, לאפשר למי שרוצה לחזור לבתי הספר, ולא להתחבא מאחורי חששות של חלק מהתושבים. להורים מותר לחשוש; לראש רשות שמקבל אישור מדרג מוסמך לקיים לימודים, לא קיימת הפריבילגיה הזאת. ראשי ערים נבחנים ברגעי מבחן כאלו, הן ברמת החוסן שהם מגלים מול הציבור והן במקום שהם מעניקים לחינוך בסדרי העדיפויות שלהם. ראש העיר דימונה וראש מועצת ירוחם נכשלו השבוע במבחן הזה.