ביומיים האחרונים אני שומע את הקולות.
הורים שואלים מדוע לא נפתחה למידה מרחוק מיד. תלמידי תיכון שמבקשים ודאות. כתבה שפורסמה ותהתה מדוע משרד החינוך לא הנחה כבר ביום הראשון על שיעורי זום ומשימות אינטראקטיביות.

השאלות לגיטימיות. הציבור מצפה לרציפות, ליציבות, למסגרת. חינוך הוא עוגן חברתי  ובצדק מבקשים לראות אותו מתפקד גם בעת חירום.

כמי שעומד בראש רשת חינוך גדולה, הפוגשת עשרות אלפי תלמידים ואלפי אנשי צוות מדי יום, אני מבקש להוסיף קול נוסף לשיח הזה , קול של פרופורציה, של אחריות ושל הגינות.

אנשי החינוך אינם כפתור שמפעילים ביום פקודה. אותן מורות שהתבקשו ליצור קשר עם תלמידים ישבו בעצמן במרחבים מוגנים עם ילדיהן. מנהלים ומנהלות שנדרשו לייצר יציבות התמודדו עם גיוסי מילואים בבית, עם אזעקות, עם חרדה אמיתית. הם בני אדם לפני שהם תפקיד.

דווקא מניסיון העבר למדנו שלמידה מרחוק היא כלי חשוב אך איננה תגובה אוטומטית. בימים הראשונים למלחמה, האחריות היא קודם כול לייצב, להבין את תמונת המצב, לא לפעול מתוך לחץ לייצר “תמונה” של שגרה, אלא לייצר שיקול דעת.

יש גם הקשר עובדתי: מדובר בשבוע פורים, שבוע שממילא אופיו שונה, ובתוכו חופשה. במוסדות רבים מתקיימת למידה מקוצרת בשל חודש הרמדאן. זו איננה קטיעה של שבוע לימודים רגיל בעיצומו.

אבל מעבר לדיון הטכני על זום או משימות, אני מבקש לגעת בשאלה רחבה יותר.

בשנים האחרונות מערכת החינוך הפכה לא פעם לזירה פוליטית. החלטות מקצועיות נבחנות לעיתים גם דרך זהות השר או דרך המפה המחנאית. ביקורת היא חלק מדמוקרטיה בריאה  אך כאשר היא ממהרת להגדיר כשל בתוך 24 שעות, ראוי לשאול האם תמיד מדובר רק בשיקול מקצועי.

החינוך איננו שייך למחנה כזה או אחר. הוא שייך לילדים של כולנו. ואם אנחנו מדברים על חוסן לאומי  הוא מתחיל בשייכות מעצימה.
שייכות שמכבדת את אנשי החינוך, לא רק דורשת מהם.
שייכות שאומרת: אנחנו רואים אתכם, אנחנו סומכים עליכם.

בכל משבר בשנים האחרונות  בקורונה, במבצעים, במלחמות  אנשי החינוך הוכיחו שהם בחזית. לא כי חייבו אותם, אלא כי בחרו בכך מתוך תחושת שליחות.

אבל שליחות איננה מבטלת אנושיות. מערכת החינוך תפעל. היא תמיד פעלה.
וכחברה, עלינו לבחור איזה שיח אנחנו מנהלים: שיח של ביקורת מיידית או שיח של אמון הדדי ואחריות משותפת.

בעת מלחמה, גם לאנשי החינוך מגיעה נשימה. וכדי שהם יוכלו לחבק את ילדינו  אנחנו חייבים לחבק גם אותם.

הכותב הוא מנכ"ל רשת החינוך עתיד