ייתכן שמוקדם לדבר על השלכות הקורונה כשהמגפה עדיין כאן, אך יש שינויים שכבר ניכרים בשטח. עם פרוץ המגפה, הלימודים באוניברסיטאות ובמכללות עברו בהדרגה ללמידה מקוונת. האילוץ שהפך לכורח המציאות אתגר בתחילת הדרך הן את הסגל והן את הסטודנטים, אבל נדמה שכיום יהיה קשה להחזיר את הגלגל לאחור. ממחקר שערך מכון המחקר Direct Polls עבור מוסף זה, עולה כי 46.3% מהסטודנטים מעדיפים להמשיך במתכונת של למידה היברידית (משולבת) ו־40.6% מעדיפים להמשיך ללמוד מרחוק. עוד עולה כי בקרב 507 סטודנטים שהשתתפו במחקר 70.4% טוענים שעל האקדמיה להתאים את עצמה למאה ה־21 על ידי שינוי שיטות הלמידה ושימוש בטכנולוגיה.
"הנתונים בסקר שאנחנו ערכנו במכללה שלנו די תואמים לנתוני המחקר שלכם", מציין הרב ד"ר שמואל שנהב, ראש בית הספר לתואר שני ב"מכללה ירושלים" (מכללת בית וגן) וראש התוכנית להכשרת מנהלים. "רוב הסטודנטים שלנו תומכים בלמידה היברידית. אין ספק שהקורונה נתנה דחיפה אמיתית להשכלה הגבוהה בישראל". הרב ד"ר שנהב מספר על נתון מעניין נוסף שעלה במחקר שנערך במכללה, לפיו המרצים הצעירים פתוחים ושמחים לאמץ את הלמידה ההיברידית, בעוד המבוגרים עדיין מאמינים בצורת ההוראה הפרונטלית.
נטע אריאל: "אנחנו בית ספר מעשי לקולנוע. אי אפשר ללמוד בזום קורסים מעשיים כמו צילום, בימוי והפקה, שלא לדבר על צילומי תרגילים והפקת סרטים"

נטע אריאל. | צילום: איתי בן עזרא
איך לדעתך ישתנו שיטות הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה אחרי הקורונה, אם בכלל?
הכי מעניין
"אנחנו לא מתכוונים לחזור לצורת לימוד כבימים עברו. בתואר השני נשלב יותר למידה היברידית ובתואר הראשון – פחות".
למה?
"בתואר הראשון חשוב מאוד הקשר האישי בין המרצים והסטודנטים. לעומת זאת, בתואר השני, כשחלק גדול מהסטודנטים כבר עובדים או עם משפחה, נשלב למידה בזום עם מרחבי למידה פתוחים ומגוונים. למשל, מרצה שמרצה על שני סגנונות ניהול - ריכוזי וביזורי, במקום שיעמוד מול הכיתה ויסביר שוב ושוב, הוא יטיל על הסטודנטים משימות הכוללות התנסות ושיח עם אנשים סביבם בנושא. המטרה היא להוסיף לשיטות הלימוד התנסויות נוספות במרחבי למידה שונים. אגב, כל זה כבר מיושם אצלנו במכללה ירושלים".
הרב ד"ר שמואל שנהב: "רוב הסטודנטים שלנו תומכים בלמידה היברידית. אין ספק שהקורונה נתנה דחיפה אמיתית להשכלה הגבוהה בישראל"

שיעור בגמישות ויצירתיות
אם באוניברסיטאות רגילות הקושי במעבר ללמידה בזום היה גדול, אז במוסדות לימוד הכוללים פרקטיקה מעשית, כמו לימודי אמנות או קולנוע, האתגר היה גדול פי כמה. נטע אריאל, מנהלת בית הספר לקולנוע "מעלה" בירושלים, מספרת שהלמידה מרחוק נראתה כמו משימה בלתי אפשרית בהתחלה. "אנחנו בית ספר מעשי לקולנוע. אי אפשר ללמוד בזום קורסים מעשיים כגון צילום, בימוי והפקה, שלא לדבר על צילומי תרגילים והפקת סרטים. תקופת הקורונה אתגרה אותנו מאוד. כשהמגפה פרצה וכולם נכנסו לסגר הקורסים העיוניים עברו לזום, אבל כל הפרויקטים והלימודים המעשיים הושלמו פרונטלית ברגע שניתן היה לחזור פיזית ללימודים. מבחינת הסטודנטים וצוות ההוראה, הלימודים חייבים להתנהל פיזית במבנה של מעלה בגלל הציוד והאינטראקציה הבין־אישית בין הסטודנטים, המרצים והצוות המקצועי".
למרות הקושי שחוו, אריאל והצוות במעלה פיתחו ביצירתיות רבה שיטות הוראה תואמות קורונה. כך למשל סדרת מפגשים שערכו תחת הכותרת "לפגוש את המאסטרים במעלה", שהחליפה את סדנאות האמן הפרונטליות. "לפני הקורונה נהגנו לארח במעלה יוצרי קולנוע וטלוויזיה מהוליווד ומרחבי העולם. מאז פרוץ הקורונה המפגשים נערכים פעם בחודש בשפת הזום", מציינת אריאל.
מה למדתם מהמשבר הזה?
"הקורונה לימדה אותנו שאנשים צריכים להיות גמישים. חשוב לצאת מהקופסה ולדעת לשלב גמישות עם אופטימיות".
