מחלוקת על דוח שפירא: עדיפות לאיכות ההוראה על פני צמצום מספר התלמידים

חוקרים ממחלקת מדיניות חינוך בפורום קהלת פרסמו השבוע נייר עמדה על ההמלצה דוח ועדת שפירא להקטין את הכיתות במערכת החינוך. דו"ח שפירא עסק במשבר החינוך המיוחד אך כלל המלצות למערכת החינוך כולה. אברום תומר וריקי ממן חולקים על שתיים מההמלצות המרכזיות בדוח: הקטנת מספר התלמידים בכיתה ל-19 והגדלה דרמטית של ההשקעה בגיל הרך (0-3).

במחלוקת על הקטנת כיתות מול שיפור איכות מורים, המחברים טוענים שהדו"ח התעלם מהשאלה המרכזית האם מוטב להקטין כיתות או לשפר את איכות כוח ההוראה, בהינתן צמצום אפשרי של שעות לימוד. בניגוד למסקנת הדו"ח, הם קובעים כי במחקר העולמי שוררת תמימות דעים כי מוטב להעלות את רף הכניסה למקצוע ההוראה ולשפר את איכות המורים, מאשר להקטין את גודל הכיתות.

לדבריהם, טיוב ההון האנושי מתחיל במשיכת האנשים הטובים ושימורם במערכת, לא בהכשרה האקדמית. הם מצביעים על "משחק סכום אפס" בין הקטנת כיתות לבין העלאת שכר למורים איכותיים יותר במסגרת תקציב נתון.

כמו כן המחברים מתנגדים להצעת הוועדה לקבוע באופן מערכתי כיצד יוקצו המשאבים (דהיינו, הקטנת הכיתות לכולם). הם סבורים כי יש לתת אמון רב יותר במנהלי בתי הספר וברשויות המקומיות, שידעו להקצות משאבים באופן מיטבי בהתאם לצרכים המקומיים, בדומה לגישת התקצוב הדיפרנציאלי שעליה המליצה ועדת דברת.

הדו"ח ממליץ על הגדלת ההשקעה בגילי 0-3 מתוך הנחה לתשואה גבוהה, בדומה לקריאות אחרות. אולם מחברי הנייר חולקים על כך שגילי 0-3 מהווים מקשה אחת עם גילים מתקדמים יותר. הם טוענים שההשפעה של שהות במסגרות טיפוליות על ילדים מתחת לגיל 3 אינה חד-משמעית ואף עלולה להיות שלילית במסגרות באיכות נמוכה, כאשר השפעה חיובית תלויה מאוד באיכות המסגרת, יחס מטפלות-פעוטות והכשרת הצוות.

הם קובעים שהדו"ח משתמש במחקרי פרופ' הקמן באופן שגוי ומטעה, שכן מחקריו התמקדו באוכלוסיות בסיכון גבוה ובמסגרות איכותיות מאוד ולא נועדו להשליך על כלל האוכלוסייה הנורמטיבית. בנוסף, הם מטילים ספק ביכולת המעשית ליישם את ההמלצות בישראל (המדינה המובילה בילודה במערב) בשל העלויות האדירות והקושי לגייס מספר עצום של מטפלות איכותיות, תוך יצירת קושי מובנה כשיש צורך גם להגדיל את כוח האדם בגני הילדים (3-6). במקום זאת, הם מציעים לאפשר להורים עובדים הזכאים לסבסוד לבחור גם במסגרות פרטיות איכותיות.

למרות המחלוקות המרכזיות, המחברים מסכימים שיש "בזבוז" של כוח הוראה ושעות לימוד במערכת ותומכים בחלק מהמלצות הוועדה, כמו מעבר לשבוע לימודים בן חמישה ימים וביטול תוכנית יוח"א. עם זאת, הם מזהים סיבות מבניות עמוקות יותר לאי-מיצוי כוח ההוראה, כגון היעדר תמריץ להתייעלות וחוסר גמישות בניהול משאבי המורים, שלא נידונו מספיק בדו"ח.