כאשר נתן נהוראי נכנס לתפקידו הראשון במשרד האוצר כרפרנט חינוך באגף השכר, ציפתה לו שם הפתעה משפחתית שהוא לא העלה בדעתו. "אני קרוי על שם סבי, נתן נהוראי, שהיה מספר שתיים בהסתדרות המורים", הוא מספר. "במסגרת התפקיד שלי, בעצם התיישבתי בצד השני של שולחן המשא ומתן. פתחתי את הארכיונים וראיתי הסכמים משנות השבעים חתומים בידי סבי. זה משהו שלא חשבתי עליו לפני כן".
הוא נמצא במשרד האוצר כבר שמונה שנים. התחיל כרפרנט חינוך באגף השכר, "נער אוצר" קלאסי, המשיך כראש המטה של הממונה על השכר, ובארבע השנים האחרונות שימש היועץ הכלכלי של שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. "זה קצת כמו להיות מזכיר צבאי", הוא מנסה להגדיר את תפקידו. "אתה גורם מקצועי בתוך לשכה פוליטית. גדלתי בדרג המקצועי של המשרד, ונכנסתי לתוך הלשכה".
בתקופה הזאת עברו על המשק מלחמה ארוכה, מערכות מול איראן ושישה תקציבי מדינה. נהוראי היה האיש שבין הלשכה לשטח, ביותר ממובן אחד. חלק ניכר מהשנים הללו הוא בילה במילואים כמפקד פלוגה, ורוב הפעילות שלו במשרד עסקה בחיבור בין גורמי השטח – מרפתנים ועד אנשי הייטק – ללשכת השר ולמשרד האוצר. הוא ליווה את תקציבי המלחמה, בנה את מערך ההטבות למילואימניקים, הוביל את רפורמת החלב, וגיבש אסטרטגיה מול אתגרי ההייטק - מהמחאה סביב הרפורמה ועד למהפכת הבינה המלאכותית.
הכי מעניין
"ב־8 באוקטובר כבר הייתי על מדים בעוטף", הוא מספר. "אחרי כמה ימים התקשרתי לשלומי הייזלר (מנכ"ל משרד האוצר לשעבר; ר"מ) ואמרתי לו 'אתה חייב לרדת לפה עם ההנהלה'. הם הגיעו בשני רכבים משוריינים, ואני הובלתי אותם עם וסט וקסדה על ההונדה ג'אז הצהובה המקרטעת שלי. לקחתי אותם לניר־עוז, לבארי ולשדרות, מקומות שעוד היו שטח צבאי סגור. היה לי חשוב שהנהלת המשרד תראה בצורה בלתי אמצעית מה קרה. משרד האוצר לא רוצה להוציא כסף, התפקיד שלו הוא לשמור על הקופה, אבל צריך להבין שאתה נמצא באירוע אחר, וכדי להבין את זה באמת צריך להגיע. ישבנו עם הנהגת בארי, ששבוע אחרי הטבח כבר דיברה איתנו לא רק על שיקום אלא על הקמת שכונה חדשה. משם נסענו ישר לקריה לפגישה עם השר, וראיתי את הפער בין המדים המאובקים שלי למסדרונות הנקיים. אני חושב שהסיור הזה יצר בחדר הבנה שצריך שינוי.
"בתחילת המלחמה עזרתי לתאם ביקור של סמוטריץ' בניר־עוז", ממשיך נהוראי. "באו אלינו 50 משפחות עם ילדים שלא רצו לחזור לקיבוץ אלא להתיישב כקהילה במקום אחר. הייתה התנגדות לתת להם הנחה בקרקע, בטענה שזה יפגע במאמץ החזרה לעוטף. אני ובצלאל מגיעים מיישובים קהילתיים ומבינים מה זו קהילה. בסוף המרחק באורח החיים, בקשר לארץ, בקהילה ובהתיישבות - הוא לא גדול. גם הגירוש מגוש קטיף לימד אותנו על החשיבות של היכולת לשמר את הקהילה יחד. הבנו שאם הם לא יעברו כקהילה לבית־ניר, הם לא יצליחו להשתקם. בצלאל אמר 'אל תדאגו, במקומם יבואו אחרים'. ובאמת יש ביקוש גדול למגורים בעוטף".
הרב שטיינזלץ אמר לי ללכת ללמוד כלכלה". נהוראי | צילום: מאיה משל
את החודשים הבאים בילה נהוראי במעברים חדים בין המילואים למשרד האוצר. בהמשך, העיסוק במצבם הכלכלי של חיילי המילואים הפך למרכזי בעבודתו. "כשסיימתי את הסבב הראשון, אחרי חודשים מאוד טעונים רגשית, לא היה לי מושג איך אני חוזר", הוא משתף. "שלומי ביקש ממני לרכז את מעטפת המילואים - ההטבות, המענקים, השוברים, כרטיס 'פייטר', הכול נוהל פה, בלשכת שר האוצר. רצינו לתת לאנשים תחושה שרואים אותם, לייצר מעמד חדש של משרתים. בסקרים שעשינו ראינו שאנשים בכלל לא יודעים שנכנסו להם מענקים לחשבון, זה נבלע במינוסים ובהוצאות השוטפות. מועדון פייטר יצר תחושה הרבה יותר טובה מכל 5,000 שקלים שייכנסו לחשבון. אתה הולך עם אשתך למסעדה, יוצא לחופשה משפחתית, הולך עם הילדים להופעה או למשחק כדורסל, ומרגיש שהמדינה נתנה לך משהו.
"ניסיתי לתגמל מילואימניקים במערך הלוחם שעוזבים משפחה וקריירה, שמים את החיים בצד ובאים. שואלים איך הכלכלה הישראלית צומחת בזמן מלחמה, זה בגלל האנשים האלה. ישב פה מנהל של חברת הייטק שהרחיבה את הפעילות בישראל. שאלנו אותו: איך במטה הבינלאומי רוצים להתרחב? לא שמעו שיש פה מלחמה? הוא אמר: 20 אחוז מכוח האדם שלי במילואים ואנחנו עולים בתוצאות, אז הם רוצים להיות פה".
כמו יוסף במצרים
נהוראי, בן 38, נשוי ואב לחמישה, מתגורר בתקוע. אביו, הרב מאיר נהוראי, הוא רב מושב משואות־יצחק ויו"ר ארגון "בית הלל". "ראיתי בבית אבא שיוצא בבוקר ועוסק בצורכי ציבור. הרבה מהיכולת שלי לעשות חיבורים היא מהבית. אני חי את החיים דרך הפריזמה של סבתא שלי, שעברה את השואה. כשראתה אותי במדים היא הייתה מחבקת ואומרת 'אתה הניצחון שלי על היטלר'".
בחדרו מתנוססת תמונתו של הרב עדין שטיינזלץ, שהוא למד אצלו בישיבת מקור חיים. "הוא אמר לי ללכת ללמוד כלכלה, חשב שאצליח בזה. הוא חסר לי מאוד, הייתי שמח להתייעץ איתו".
"כשנכנסתי לתפקיד לא ידעתי מה יקרה", אומר נהוראי, בהתייחס לניהול כלכלה בזמן מלחמה. "שר האוצר הוא האחראי, ואתה יד ימינו. יש משרד שלם, אבל יש דברים שקורים בצורה מאוד אינטימית בלשכת השר. קשה להאמין כמה תנועה כלכלית יש בלשכה, כמה סוגיות נמצאות על השולחן בכל רגע. צריך לתעדף מה חשוב ומה זז למושב אחורי. במלחמה היו החלטות דרמטיות. התיאוריה הכלכלית אומרת שבתקופות משבר תוציא, ובתקופות של גאות תחסוך, כמו יוסף במצרים. כשאתה נכנס למלחמה ההוצאות שלך גדלות, אבל השווקים מסתכלים ושואלים: רגע, המדינה יודעת לממן את זה? לכן נדרשות החלטות קשות".
יש מתח בין הכלכלי לפוליטי?
"יש חיכוך בריא, אבל אני יכול להגיד שבהרבה נקודות בצלאל היה צריך להכריע בין שאלה כלכלית לאינטרס פוליטי אחר, וב־90 אחוז מהפעמים הוא הלך למקומות המקצועיים. שום שר אוצר לא רוצה לקבל את ההחלטות הקשות. היו קולות בממשלה שהעדיפו שנגדיל מס הכנסה על פני הגדלת מע"מ. כלכלית זה לא נכון. מע"מ פחות פוגע בצמיחה, מס הכנסה פוגע בתמריץ לצאת לעבודה. גם עכשיו, כשהחזרנו כסף לציבור וריווחנו מדרגות מס, היו קולות בממשלה שרצו להוריד מע"מ, אולי כי זה פוגש יותר את קהל הבוחרים שלהם. אני חשבתי שנכון שנפגוש את מעמד הביניים, לחפוף ככל האפשר לאוכלוסיית המילואים שנושאת בנטל. הייתה הצעה לצמצם בהטבות לפנסיה. המשמעות היא שאנשים שמרוויחים שכר גבוה, הנטו שלהם ירד. אמרתי לשר: יש פה אוכלוסייה משרתת, ההייטק הישראלי, אנשים שמכניסים כסף, אנחנו לא יכולים למלא את הקופה מהאנשים האלה.
"אני חושב שזה גם הוכיח את עצמו. יש פה צמיחה בזמן מלחמה. החברה הישראלית חזקה. ישבתי עם דרור בין, ראש רשות החדשנות. הוא סיפר שבאחד המסלולים לסטארטאפים בתחילת הדרך יש פי שלושה הגשות לתמיכה. שאלתי איך הוא מסביר את זה. הוא אמר שמילואימניקים נמצאים בשטח, בלי המשפחה, מתחילים להעלות רעיונות ואז חוזרים ומקימים סטארטאפים. מדברים הרבה על פוסט־טראומה, אבל יש גם טראומה שמגדלת. אדם אומר: אני לא ממשיך לחיות את החיים שחייתי עד עכשיו, אני עוזב את העבודה ועושה שידוד מערכות. לפעמים זה נראה צעד לא רציונלי, אבל אני חושב שהרבה מההצלחה בחברה הישראלית היא תוצר של שינויים מהמלחמה".
ראשונים בקלוד
הקדנציה המאתגרת במשרד האוצר לא התחילה במלחמה: בשנה שקדמה לה סערה המדינה בגלל המחאה סביב הרפורמה המשפטית. במרכז המאבק הייתה מחאת ההייטק, ורבים ממובילי התעשייה השתתפו במחאות הקולניות. נשמעו אזהרות שהרפורמה תביא להפסקת השקעות, ואיומים בהוצאת כספים מישראל. "היה פה קרע חברתי גדול", אומר נהוראי. "הבנתי שיש פה 'סכסוך זוגי', ובאמצע יש ילדים שצריך לדאוג להם. יזמנו שולחנות עגולים שעסקו במגזר ההייטק, שהוא הקטר של המשק הישראלי. הרבה מהאנשים שמול המצלמות היו הכי רדיקליים נגד הממשלה, ישבו בחדר אחד עם שר האוצר ודיברנו עניינית על ההייטק ואיך דואגים לו.
"חלק מהאנשים שצעקו שהכסף לא נכנס לארץ וש'הלך ההייטק', גייסו באותו זמן סכומים גדולים. הם גייסו השקעות תוך כדי שהם אומרים שהרפורמה תפגע בהשקעות, ולא דיווחו על כך כדי לא לפגוע במחאה. אבל אני לא עוסק בזה, אלא בחיבורים. כשנפגשים ומדברים מקצועית אפשר להביא פתרונות. אלה היו שיחות מקצועיות מאוד עם הבכירים ביותר בהייטק הישראלי. הבנו שצריך לשפר את ההון האנושי, לגוון את מקורות המימון, לשפר את מדדי קלות עשיית העסקים ולהגדיל השקעה בתשתיות. בזכות הדיונים האלה התגבשה מדיניות שהביאה גם לצעדים שקרו אחר כך בזמן המלחמה".
גם כשהמלחמה הכתיבה את סדר היום באוצר, נהוראי ביקש להשאיר מקום לשאלה מה יניע את הכלכלה בשנים הבאות. ההייטק הציב אתגר כפול: חברות שנזקקו לסיוע מיידי בעקבות התחזקות השקל, ותעשייה שלמה שנדרשת להסתגל למהפכת הבינה המלאכותית. אחד הרגעים המכוננים קרה תוך שירות מילואים של נהוראי בסוריה.
"שער הדולר ירד פתאום ל־2.8־2.9 שקלים, והתחלתי לקבל המון מסרים שזה מייצר מצב קשה לחברות הייטק שמוכרות בדולרים אבל השכר בשקלים, ושהממשלה חייבת להיכנס לתמונה. עשיתי זום חירום עם ראשי התעשייה, חברות בינלאומיות, משקיעים ויזמים. בצלאל בדיוק חזר מוושינגטון, ואני הייתי בעומק סוריה. עליתי לנקודה שהייתה בה קליטה ואמרתי שצריך להקים צוות חירום, ובתוך שלושה שבועות יצרנו תוכנית סיוע לסטארטאפים בשווי מיליארד שקל. הייתה התלבטות גדולה אם לסייע לחברות גדולות, אבל אחרי אולי 15 שיחות עם סמנכ"לי כספים לא השתכנעתי שהמקסימום שאנחנו יכולים לתת פוגש את המינימום שהן צריכות. בתקופה שיש גם מהפכת AI, יש מקומות שאולי כן צריכים להתייעל ולפטר, ואנחנו כמדינה לא רוצים להפריע לתהליך הזה".
אתה לא מודאג מגלי הפיטורים שרואים בהייטק בגלל הבינה המלאכותית?
"במקביל רואים גם גיוס גדול בחברות הביטחוניות, בחברות תוכנה ובסטארטאפים של סוכנים. אנחנו בעולם שקל מאוד לבנות בו דברים. בתפקיד שלי יצרתי לעצמי לשכה דיגיטלית. יש לי שמונה סוכנים: כלכלנים, מנהלי משימות, ומי שמסכם לי דיונים. ישראל במקום הראשון בעולם בשימוש בקלוד קוד. כשקידמנו את רפורמת החלב, רפתן הראה לי בוט שהוא יצר ברפת, עם אוטומציות שמנחות את הפועלים לגבי המשימות. הוא למד את זה מיוטיוב. יש משהו בחברה הישראלית שמגיב מאוד מהר לשינויים. אני חושב שה־AI יעשה לנו טוב ושאנחנו לפני צמיחה גדולה. יש פה כבר אקוסיסטם בשל שיודע לעבוד עם חברות גדולות, שיודע סייבר. אנחנו מגיעים עם יתרון יחסי גדול. גם סייבר AI יהיה התמחות ישראלית גדולה. מבחינת סטארטאפים של AI לנפש, אנחנו מהמובילים.
"יש הבנה שבעידן ה־AI צריך מומחי ידע, ובמקביל, בגלל המלחמה, החוקרים שלנו בחו"ל התמודדו עם גל אנטישמיות. יצרנו את 'אור' ו'בראשית' - שני מסלולים להחזרת חוקרים מחו"ל, עם מענקי מחקר במיליונים. מטה הבינה המלאכותית קם בדחיפה גדולה מצידנו, והוא נכנס לפעילות מהירה. כבר בשנה הבאה יהיה באקדמיה תואר במדעי המחשב עם התמחות ב־AI, וגם אפשרות לשנת הסבה ב־AI".
מודל "סדר בוקר"
מהפכת הבינה המלאכותית לא עוצרת באקדמיה. נהוראי רוצה לראות איך היא משנה גם את התחום שבו התחיל את דרכו באוצר: החינוך. שם, הוא סבור, הטכנולוגיה יכולה לסייע בהתמודדות עם המחסור במורים ולשנות את האופן שבו בתי ספר מתנהלים. "אחרי המלחמה עם איראן, שר החינוך רצה להרחיב את 'בית הספר של החופש הגדול'. אמרתי לשר האוצר: אם עושים את זה, בוא נשתמש בזה ככר ניסוי לשילוב של אוריינות AI ולמידה באמצעות AI. עשינו את זה בדקה ה־90, ויצרנו מאגר תוכניות למנהלים בתחום. הצעד הזה סלל את הדרך, ועכשיו הוא נכנס לבתי הספר לכיתות ז'־ח'".
בחינוך היום דווקא לוקחים את הטאבלטים והסמארטפונים, מודאגים מההשפעה שלהם.
"למדינת ישראל יש אתגר ייחודי ששום מדינה מערבית לא מתמודדת איתו: ילודה גבוהה. זה מאתגר מבחינת מספר המורים שצריך לגייס, והפתרון הוא בינה מלאכותית. המחנך ייתן את הדברים שמכונה לא יכולה להחליף: ערכים, דוגמה אישית, דמות, דינמיקה קבוצתית, מנהיגות, התחום הנפשי והרגשי. יהיו שיעורים פרונטליים, אבל לימוד עצמי. יהיה מפגש פתיחה בבוקר, 'סדר בוקר', ואז הולכים לבית מדרש גדול, כמו שעשינו בישיבה התיכונית. AI היא שפה, והעולם הולך לשם. אפשר להגיד 'חדש אסור מן התורה', אבל מי שיתנגד יישאר מאחור".
אחד הדברים שהוביל נהוראי במשרד הוא רפורמת החלב, שנתקלה בהתנגדות גדולה מצד רפתנים ואנשי הענף, ובסופו של דבר נבלמה עם פתיחת מערכת שאגת הארי. "אני גדלתי במושב שיתופי עם רפת גדולה, גם השר הוא איש התיישבות, וראינו את הדברים עין בעין. היה ברור שרוצים רפורמה שפתוחה לייבוא ומבטלת את התכנון, ומצד שני מתמרצת את התעשייה המקומית. האם אנחנו צריכים מאות רפתות במדינת ישראל? אולי בפריפריה ובקווי הגבול, אבל רוב הרפתות נמצאות במרכז הארץ".
מאחורי הקלעים התנהל משא ומתן מול רפתנים, למרות המחאה הקולנית שנראתה מבחוץ כחזית אחידה. "היו עשרות אם לא מאות שעות של שיח עם החקלאים ושל ניסיון ליצור פשרות ומתווים. הציבור שומע את החלק הקולני, אבל יש גם עולם תת־קרקעי שמתנהל במקביל. אנחנו חברה קטנה ואינטימית, מתווכחים ובסוף מתחבקים ומוצאים את הדרך".
אבל בסופו של דבר הרפורמה לא עברה. בכלל, בתחום יוקר המחיה מעט מאוד דברים התקדמו בממשלה הזו.
"אני לא חושב שהרפורמה לא הצליחה. אמרו לנו שהיא לא תעבור בממשלה, והיא עברה. שלא תגיע לוועדה, והגענו לדיונים מאוד מתקדמים. כולם הבינו שנחישות יכולה להביא להישגים. לא הבאנו את זה עד הסוף, אבל עשינו 80% מהדרך, ו־20% הנותרים יקרו בקדנציה הבאה, כי כולם מבינים שמה שהיה לא יהיה. גם במערכת החינוך יש הבנה עכשיו שאפשר להיכנס לקרבות. מדינה שעברה כל כך הרבה מערכות, יודעת להתמודד גם עם שיבושי שגרה כדי להביא שינויים אזרחיים. החברה הישראלית מעוניינת בשינויים האלה. כשמישהו יושב על שיבר של כוח, זה לא תהליך חד־פעמי. יוקר המחיה הוא המון ניצחונות קטנים, אין ניצחון אחד גדול".
בחרתם לסבסד כעת את העלייה במחיר הדלק. יש ביקורת שזאת כלכלת בחירות.
"נכון שסבסוד הוא לא דרך המלך, אבל כאן מדובר במקרה חריג. לדלק יש השלכות רוחביות על כל המשק, ויש היגיון בצעד הזה. צריך לזכור שמשק האנרגיה במצוקה עולמית בגלל מלחמת רוסיה־אוקראינה, ונוסף לזה המצור על איראן. אם לא נתערב, המשק יספוג עליית מחירים בשירותים רבים אחרים, והאינפלציה תעלה באופן לא טבעי ותמשוך את הצמיחה למטה. גם ההתנגדות העקרונית של גורמי מקצוע למהלך היא לא חד־ממדית. גם שם מבינים שיש היגיון לסבסוד מסוים כדי למנוע זעזועים. אגב, כך נעשה גם בתקופת הבחירות הקודמת בזמן ליברמן".
עוד כתבות מ"יומן"
