הבנקים דילגו בקלות מעל עוד משבר

בתחילת העשור הקודם השתתפתי בכנס שעסק ב"היערכות הבנקים לקראת העידן הדיגיטלי". בתקופה ההיא מדובר היה בנושא חם, על רקע החשש כי המערכת הבנקאית הוותיקה והמסואבת תתקשה להתמודד עם המציאות הדיגיטלית המשתנה. הכנס עסק בשאלות כמו כיצד תיראה המערכת הפיננסית, איזו צורה ילבשו הסניפים והאם יהיה בהם בכלל צורך כשהכול ינוהל מהסמארטפון, ומה יקרה כאשר לשוק ייכנסו מתחרים שמגיעים מהעולם הדיגיטלי. למעשה זה לא היה רק כנס אחד; במהלך השנים השתתפתי בימי עיון לא מעטים מהסוג הזה. על בסיס שיחות שקיימתי בזמנו עם בכירים במערכת הבנקאית, אני יכול להעיד שזה באמת הטריד אותם.

אבל עם כל החששות, הבנקים הוכיחו שעם המון כסף ומשאבים הם יודעים להתאים את עצמם ולהסתגל היטב למציאות משתנה. בינתיים כבר הספיק לקום כאן בנק דיגיטלי ("וואן זירו"), והוא אפילו לא מדגדג את נתח השוק של המערכת הוותיקה. גם היכולת שלו למשוך לקוחות נובעת פחות מהיותו דיגיטלי ונטול סניפים, ויותר מהצעות הערך שהוא מציע – מבצעי הצטרפות ופיקדונות בריבית אטרקטיבית. למעשה, הבנקים המסורתיים הצליחו למצב את עצמם גם כ"דיגיטליים". מה הבעיה? גם לנו יש אפליקציה משוכללת, וגם אצלנו אפשר לעשות כמעט הכול בלי להגיע לסניף.

אז הבנקים ידעו לתת מענה, אך בעיקר הסתמכו על תחרות מועטה, על בנק ישראל שנוהג כלפיהם ברכות ומונע גזירות קשות מדי, ועל הנטייה של הלקוחות להישאר באזור הנוחות המוכר.

והנה שוב שינויים חיצוניים מאיימים על רווחיות הבנקים. תחילתה של מגמת הורדת ריבית במשק והתמתנות האינפלציה הן בשורות טובות לעם ישראל, אבל פחות טובות לבנקים. מרווחי הריבית שמהם הבנקים עושים את הכסף הגדול – הפער בין הריבית שהם משלמים ללקוחות על הפיקדונות שלהם, ובין הריבית שהם גובים על ההלוואות – הולכים ומצטמצמים. האינפלציה שהגדילה את החזרי ההלוואות צמודי המדד, הולכת ויורדת. גם המס המיוחד ששר האוצר הטיל על הבנקים בשנת 2026, בסך 3 מיליארד שקלים, לא עושה להם טוב.

ובכל זאת, הבנקים הוכיחו, עכשיו כמו בעבר, שהם יודעים להסתגל. השבוע פרסמו הבנקים את הדו"חות הכספיים שלהם לרבעון השני של 2026, ומתברר שהם ממשיכים לייצר רווחיות יוצאת דופן. חמשת הבנקים הגדולים הרוויחו יחד 8.5 מיליארד שקל ברבעון השני, לעומת 8.3 מיליארד שקל ברבעון המקביל בשנה שעברה – עלייה של כ־2.1%. במחצית הראשונה הגיע הרווח המצרפי לכ־15.7 מיליארד שקלים.

איך הם עשו את זה הפעם? הגדלה של היקפי האשראי לציבור, הכנסות הולכות וגדלות מעמלות, הרחבת הפעילות העסקית בהשקעות בנדל"ן, בהייטק ובשלל תחומים נוספים, ולא פחות חשוב מכל אלה – התייעלות. פיטורים, פרישה מרצון, שימוש בכלי בינה מלאכותית ועוד, תרמו לחיסכון משמעותי בעלויות התפעול והשכר.

בחמש השנים האחרונות, התשואה הממוצעת על ההון – נתון חשוב הבוחן את ביצועי החברה ואת הרווחיות שלה – הכפילה את עצמה לעומת התשואה שהבנקים השיגו במשך עשור ויותר. המגמה הזו נמשכת. גם כיום, התשואה בבנקים בישראל נעה סביב 15% בשנה, לעומת כ־8% שהם הניבו עד שנת 2021.

המציאות הזו מזכירה עוד "משבר" שהבנקים צלחו בקלות רבה. לפני עשור נכנס לתוקף החוק להגבלת שכר הבכירים במערכת הפיננסית. כזכור, החוק הזה קבע תקרת שכר שנתית של 2.5 מיליון שקל לבכירי הבנקים וחברות הביטוח (כיום היא נעה סביב 4 מיליון שקל), זאת כאשר ערב החקיקה נהנו מנהלי הבנקים הגדולים מעלות שכר שנעה סביב 9 מיליון שקל בשנה. נוסף על כך, החוק קבע כי בכל מקרה, התגמול שיקבלו מנהלי התאגידים הפיננסיים יוגבל עד פי 35 מהתגמול שמקבל העובד בעל השכר הנמוך ביותר בחברה. חריגה מהתקרה הזו תחייב את החברה במס עודף על הוצאות השכר.

הבנקאים הזהירו כי שינוי החקיקה יביא לעזיבה המונית של בכירים ולניהול בינוני, ושהחקיקה תגדיל את לקיחת הסיכונים, תפגע ברווחי הבנקים ומה לא. הם אפילו עתרו לבג"ץ. ומה קרה מאז? אומנם היו בצמרת המערכת הבנקאית כאלה שעזבו – אם משום שמצאו משכורות גבוהות יותר בחברות שאינן נתונות להגבלה, או שהם פשוט ניצלו את ההזדמנות לפרוש מהתחום – אבל ההון האנושי לא נפגע, ובטח לא הפעילות העסקית והרווחיות. להפך, הרווחיות רק עלתה משנה לשנה, ואפילו המשכורות עלו. גם מחקר של בנק ישראל קבע כי הגבלת שכר הבכירים לא פגעה בביצועי החברות.

אז למרות הרבה בכיינות וחששות ועם מיליארדים רבים בכיס, הבנקים הוכיחו שהם יודעים להסתגל לכל מציאות. ממש אין צורך לדאוג להם.

עונת המעבר

בשבוע שעבר פרסם הביטוח הלאומי נתונים על אודות תוכנית "חיסכון לכל ילד" לשנת 2025. מתברר שבמהלך השנה האחרונה נסגרו 98 אלף חשבונות בבנקים במסגרת התוכנית, וההפקדות החדשות הועברו לקופות גמל המנוהלות על ידי חברות הביטוח ובתי ההשקעות. מתוך כלל החשבונות ב"חיסכון לכל ילד", שיעור החשבונות המנוהלים בבנקים ירד ל־16%, בעוד ששיעור החשבונות המנוהלים בקופות הגמל עלה ל־84%. בקרב החשבונות החדשים שנפתחו, כ־95% נפתחו בקופות גמל ורק כ־5% בבנקים.

מדובר בהחלט בנתונים מעודדים. כתבנו כאן לא מעט פעמים על ההחמצה הגדולה שבהפקדה בבנק אל מול פוטנציאל התשואה הגבוה לאין ערוך בקופות הגמל (במסלול בסיכון גבוה). כך למשל, התשואה הממוצעת בשנת 2025 בקופות חיסכון לכל ילד במסלול בסיכון גבוה עמדה על כ־22%, ובחמש השנים האחרונות על כ־80%. בתקופה הזו הניבו הפיקדונות בבנקים כ־4% בשנה, במקרה הטוב.

כזכור, הבחירה בגוף המנהל נעשית בעת פתיחת תוכנית החיסכון. עד תחילת 2025, מי שבחר לנהל את החיסכון בבנק לא יכול היה לעבור לקופת גמל, כך שבפועל החוסכים היו "נעולים" בבנק. בתחילת 2025 נכנס לתוקף תיקון חקיקה שאִפשר למי שכבר פתח חיסכון בבנק, להפסיק את ההפקדות בבנק ולהעבירן לקופת גמל. התוצאה, כפי שניתן לראות בנתונים, היא מעבר מסיבי להשקעה בשוק ההון באמצעות קופות הגמל. שינוי החקיקה הזה הצטרף לשינוי נוסף שכבר נעשה, ולפיו במקרה שההורים לא בחרו היכן להפקיד את הכספים, ברירת המחדל תהיה הפקדה בקופת גמל בסיכון גבוה. בהחלט צעד מבורך.