טיילור פורס היה צעיר אמריקני בן 28, בוגר "וסט פוינט", המכללה היוקרתית של צבא ארה"ב, וקצין ששירת בעיראק ובאפגניסטן. ב־2016 הוא הגיע לישראל במסגרת משלחת לימודית, ונרצח בפיגוע דקירה ביפו. הרצח שלו עורר זעם בארה"ב, במיוחד כשהתברר שהרשות הפלסטינית מעבירה תשלומים למשפחתו של הרוצח. בעקבות זאת נחקק "חוק טיילור פורס", הקובע שארצות הברית לא תעביר כספי סיוע כלכלי לרשות הפלסטינית, כל עוד זו ממשיכה להעביר תשלומים למחבלים ולמשפחות מחבלים.

עשר שנים לאחר מכן, ייתכן שאותו רצח נתעב יהיה הזרז שיביא לקריסתה של הרשות הפלסטינית כולה. ללא אמצעים צבאיים והחלטות מדיניות. האיום הגדול ביותר כרגע על הרשות הפלסטינית נשקף דווקא מהמערכת הבנקאית. באוקטובר הקרוב לא תהיה לרש"פ אפשרות לשלם לעובדים, לקבל כספים מספקים ישראלים או לשלם חשבונות, כולל לחברת החשמל. הסיבה? שני בנקים ישראליים, דיסקונט והפועלים, המשמשים היום כצינור הכספים המרכזי של הרשות הפלסטינית, הודיעו כי הן מפסיקות את קשריהם עם הבנקים הפלסטיניים.

מבחינת הבנקים הישראליים, ההחלטה הזאת מוצדקת לחלוטין. הקשרים עם הבנקים הפלסטיניים מעמידים אותם בסיכון לתביעות וסנקציות בינלאומיות בגין הלבנת הון ומימון טרור. אם בנק העביר כסף לחשבון שהתברר כי שימש עבור טרור, הבנק עלול להיות מודר ממערכת הבנקאות העולמית. ככל שעוסקים בהון הנוגע לרשות הפלסטינית, החששות מסיכונים כתוצאה ממעורבות במימון טרור הם סבירים ביותר. חוק טיילור פורס מסבך את הבנקים לא רק עם כספי טרור חשאיים, אלא גם עם התשלומים שהרשות הפלסטינית מעבירה באופן מוצהר לתמיכה במשפחות מחבלים שביצעו פיגועי טרור בישראל.

שורשי הסוגיה הזו נעוצים בשנות התשעים, כאשר האמנו שהשלום עומד לפרוץ. דיסקונט והפועלים נענו אז לבקשה של מדינת ישראל לשמש כאמצעי לביצוע הסכמי אוסלו והסכם פריז, שיצרו קשרים פיננסיים ומסחריים בין הרשות הפלסטינית לישראל. הם הפכו לבנקים הקורספונדנטים (מתכתבים), כלומר אלה שמשמשים כצינור כספים למערכת הבנקים הפלסטינית. הכלכלה הפלסטינית משתמשת בשקלים ישראלים, ולכן בנקים פלסטיניים זקוקים לבנקים ישראליים שייצגו אותם במערכות הסליקה הישראליות ויאפשרו העברות כספים. בגלל הסיכון שהבנקים לוקחים על עצמם, מדינת ישראל התחייבה להעניק להם חסינות משפטית מפני תביעות בישראל, ושיפוי בהיקף של מיליארדי שקלים במקרה של תביעות מחוץ לישראל. אם הבנקים ייתבעו בגין תשלומים שהעבירו לבנק פלסטיני שהתברר כקשור לטרור, מדינת ישראל תשלם.

אלא שעכשיו הם לא רוצים לעשות את זה יותר. במערכת הבנקאית מעריכים כי בעת האחרונה קיים סיכון מוגבר להעברות כספים לטרור באמצעות הבנקים הפלסטיניים, ומבחינתם זהו סיכון אדיר. ההשלכות עלולות להיות כבדות גם אם מדינת ישראל תשפה אותם, שהרי את הנזק למוניטין יישא הבנק לבדו, כמו גם את הפגיעה ביכולת שלו לעבוד מול בנקים אחרים בעולם. אפילו אם תביעה אחת תתקבל בארצות הברית, היא תסכן את היכולת של הבנקים לעבוד מול הבנקים האמריקניים ולסלוק תשלומים בדולרים. בנק דיסקונט הודיע כי יפסיק את שירות הקורספונדנציה החל מ־1 בספטמבר; בנק הפועלים יעשה זאת ב־1 באוקטובר.

ההחלטה הזו עוררה כמובן פאניקה ברשות. נגיד הרשות המוניטרית הפלסטינית טען בשבוע שעבר כי היא תביא את הרשות הפלסטינית אל סף תהום. בלי בנקים ישראליים שישמשו כצינור כספים, הרשות הפלסטינית לא תוכל לשלם לחברת החשמל הישראלית, וזו תנתק לה את החשמל. ברשות לא יוכלו גם לקנות דלק, שאת כולו היא מקבלת דרך ישראל, ולא לשלם עבור תרופות ומוצרי מזון שהם מקבלים מספקים ישראלים. היקף מחזור הכספים שהבנקים הישראליים מעבירים לרשות הפלסטינית מגיע לכ־50 מיליארד שקלים בשנה.

גזענות של ציפיות נמוכות

לא מדובר במובן בסוגיה כלכלית בלבד; זוהי גם, ואולי בעיקר, סוגיה מדינית. גם כשמדובר בהחלטה של שני בנקים פרטיים ולא של מדינת ישראל, הקהילה הבינלאומית מפעילה לחץ כבד על ישראל כדי שזו תחזיק בחיים את הרשות הפלסטינית.

הבעיה הזו איננה חדשה. כבר ב־2016 הודיעו הבנקים הישראליים כי הם מעוניינים להפסיק לספק שירותי קורספונדנציה לבנקים הפלסטיניים, בשל הסיכונים הגוברים. מדינת ישראל הבטיחה להם שתמצא פתרון אחר, והחליטה להקים חברה ממשלתית לשירותי קורספונדנציה, שתשמש כצינור הכספים אל הרשות הפלסטינית ותיקח על עצמה את הסיכון לתביעות פוטנציאליות. החברה המדוברת נוסדה, ויש לה אפילו מנכ"לית. מדינת ישראל השקיעה כ־70 מיליון שקלים בהקמתה, והיא גם חוברה למערכת התשלומים של בנק ישראל, אבל כדי להפעיל אותה דרושה חקיקה. מסיבות ברורות, ממשלת ישראל הנוכחית לא מעוניינת לקדם חקיקה כזו.

בנקודה זו נכון לעצור רגע ולהסתכל על התמונה הרחבה. מדינת ישראל עוסקת זה שנים בניסיונות למצוא פתרונות שיאפשרו לה לעבוד מול הרשות הפלסטינית תוך צמצום הסיכון של סיוע לטרור. בתחילה היא ביקשה מבנקים מסחריים לקחת את הסיכון הזה, תוך הבטחה שתשפה אותם מכספי ציבור. אחר כך היא הציעה לעשות זאת בעצמה, תוך הקמת חברה ממשלתית שלמה מכספי משלם המיסים הישראלי כדי לאפשר העברות כספים לרשות הפלסטינית. כל זה במקום לומר את המובן מאליו: הרשות הפלסטינית מוזמנת להפסיק לממן טרור. כל עוד היא ממשיכה לשלם למחבלים ולמשפחותיהם, היא מייצרת סיכון מצד חוקים שמנסים למנוע מימון טרור, וממילא גם מסכנת את הבנקים שמעבירים לה כספים.

הרשות התחייבה כבר לפני שנים לנקוט שורה של צעדים המקובלים בכל העולם למניעת הלבנת הון ומימון טרור: זיהוי לקוחות, ניטור עסקאות חריגות, דיווח על פעולות חשודות, פיקוח על הבנקים, ושיתוף פעולה עם ביקורות בינלאומיות. אולם עד היום טרם התקיימה ברשות הפלסטינית ביקורת מלאה של כוח המשימה הבינלאומי למאבק בהלבנת הון ובמימון טרור (FATF). אם הרשות לא פועלת בעצמה כדי לצמצם את הסיכונים בפעילותה, מדוע מצפים מבנקים מסחריים ישראליים לקבל על עצמם את הסיכון?

גרוע מכך הוא הרעיון שמדינת ישראל תיקח על עצמה את הסיכון הזה, ותהיה בעצמה כתובת לתביעות בגין מימון טרור, רק כדי להגן על הרשות הפלסטינית שבעצמה תומכת במחבלים. האבסורד זועק, אבל כמו במקרים אחרים של גזענות של ציפיות נמוכות, איש לא מצפה מהרשות הפלסטינית לתפקד כשחקן אוטונומי כפי שהיא מתיימרת להיות. אף אחד לא בא אליה בדרישות, ולא מצפה ממנה לְמה שמצפים מכל גוף פיננסי בעולם: תנאים מקובלים של שקיפות, פיקוח ובקרה.

אחרי 7 באוקטובר אף פוליטיקאי, ודאי לא בימין (והיום 70% מהמערכת הפוליטית מגדירים עצמם כך), לא יתנדב להקים גוף ממשלתי שכל מטרתו לסייע לרשות הפלסטינית לתפקד. בזמן שהאמריקנים דורשים בחקיקה אצלם ניתוק מבנקים פלסטיניים שמעבירים כסף לטרור, ואוסרים על העברות לרשות כל עוד היא מממנת מחבלים; והאירופים דורשים תקן מחמיר של הלבנת הון ומימון טרור מכל גוף שעובד איתם – אלה ואלה דורשים ממדינת ישראל שתסכן את הבנקים שלה רק כדי להחזיק את הרשות הפלסטינית בחיים, מבלי שהיא עצמה תעשה שום צעד לעבר התנהלות נורמלית. תואיל בטובה הקהילה הבינלאומית ותפנה את האצבע לעבר הרשות הפלסטינית: נא לעמוד בדרישות הבסיסיות שכל מערכת פיננסית בעולם צריכה לעמוד בהן. תפסיקו לממן טרור ולאפשר מימון טרור, ולא תציבו סיכון על בנקים שמוכנים לעבוד איתכם.

שיפוי פיצוי

הטענה המרכזית נגד ניתוק הקשרים היא שהכסף לא ייעלם אלא יעבור לערוצים שקשה יותר לפקח עליהם, כמו מזומן וקריפטו. מערכת פלסטינית שמחוברת לישראל היא מערכת שקל יותר לעקוב אחריה, לפקח עליה ולשלוט בסיכונים שעולים ממנה. לעומת זאת, מערכת שפועלת במזומן היא כר פורה לכספים שזולגים למקומות בעייתיים. במערכת כזו קשה יותר לזהות את מקור הכסף ואת יעדו, והדבר מקל מאוד על מימון פעילות טרור. זה אולי הטיעון החזק ביותר בעד הקמתה של אותה חברה ממשלתית לקורספונדנציה, כיוון שהיא יכולה לדרוש מהבנקים הפלסטיניים לעמוד בסטנדרטים מקובלים או שלא תוכל להעביר כספים עבורם. הממשלה יכולה גם לאסור על עבודה עם בנק שמעביר כספים למחבלים ומשפחותיהם, גם אם הרשות הפלסטינית לא מתנדבת לעשות זאת, ושתתמודד עם ההשלכות.

על כך נוסף כמובן החשש הביטחוני כי קריסה של המערכת הפיננסית הפלסטינית תפגע בתשלום משכורות ובאספקת דלק, מזון ותרופות, ותעורר תסיסה וחוסר יציבות. בכל מקרה, לא נראה ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' מודאג במיוחד מקריסתה של הרשות הפלסטינית, והוא בוודאי לא סבור שתפקידו להציל אותה כל עוד היא ממשיכה לממן מחבלים. בארבע השנים האחרונות הוא התבקש להאריך את כתב השיפוי שהמדינה מעניקה לבנקים אחת לחצי שנה, ובכל פעם מחדש איים שלא יעשה זאת, תוך גזירת קופון בדמות הישגים להתיישבות ביהודה ושומרון.

כאשר בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג הוציא צווי מעצר נגד גלנט ונתניהו, שר האוצר הודיע כי הוא שוקל שלא לחתום על הארכת כתב השיפוי. גם כשבאירופה הטילו על סמוטריץ' סנקציות אישיות, הוא הנחה לבטל את השיפוי, ובכך לבטל למעשה את שיתוף הפעולה עם הבנקים של הרשות הפלסטינית. ההסכמה להאריך את כתב השיפוי עד סוף 2026 הגיעה יחד עם הקצאה של 1.3 מיליארד שקלים להקמת יישובים חדשים ביהודה ושומרון.

ההארכה עד סוף 2026 תציב לפתחה של הממשלה הבאה את ההחלטה אם להמשיך את ההסדר הזה או לאפשר לחברה הקורספונדנטית הממשלתית לפעול. כמובן, איש לא מבטיח שתקום ממשלה בלוח הזמנים הזה, ושלא נצא לעוד מערכת בחירות. עבור דיסקונט והפועלים חוסר הוודאות הפך גדול מדי, ואין להם עניין להמשיך לקחת את הסיכון. כעת ההחלטה תתגלגל לממשלה כולה ובעיקר לנתניהו. אפשר לשער שתימצא דרך לשכנע את הבנקים למשוך את ההסדר עוד כמה חודשים. ההרכב הבא של ממשלת ישראל יקבע, בין השאר, גם את הסוגיה הזו.