במחקר שפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה לפני שנה, תחת הכותרת "כמה עולה לנו היעדרות החרדים משוק העבודה", נקבע כי העובד הממוצע משלם "מס שקט" בסך 3,500 שקל בשנה בעקבות ההשתתפות הנמוכה של המגזר החרדי בשוק העבודה, שמכבידה את נטל המס על אלו שכן עובדים, בעיקר מהעשירונים העליונים. לטענת עורכי המחקר, בעוד כ־20 שנה יטפס המס הזה לגובה של יותר מ־11,000 שקל.

מנגד, קובע המחקר, שילוב מלא של חרדים בשוק העבודה היה יכול להגדיל את הכנסות המדינה ב־9.5 מיליארד שקלים כבר השנה, ובעוד כ־20 שנה התוספת הזו הייתה מתקרבת ל־50 מיליארד שקלים בשנה. החישובים הללו מתבססים בין השאר על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שלפיהם רק כ־53% מהגברים החרדים משתתפים בכוח העבודה ושכרם נמוך יחסית. גם בקרב הנשים החרדיות, ששיעור ההשתתפות שלהן בכוח העבודה גבוה בהרבה וקרוב מאוד לשיעור הנשים הלא־חרדיות, תשלומי המס נמוכים יותר ביחס לנשים העובדות שאינן חרדיות.

הכיוון ברור, אם כי לא ראיתי במחקר הזה התייחסות מספקת לכך שנקודות הזיכוי בגין ילדים מפחיתות באופן דרמטי את חיוב המס בציבור הזה, גם לוּ היה דומיננטי יותר בשוק העבודה, אבל נניח את זה לדיון אחר.

נזכרתי בנתונים הללו השבוע, נוכח התייחסות של גורמים באקדמיה ומחוצה לה, כולל המכון הישראלי לדמוקרטיה עצמו, לתיקון חוק זכויות הסטודנט שהתקבל בשבוע שעבר בכנסת. לפי החוק החדש, מוסדות להשכלה גבוהה יהיו רשאים לקיים מסלולים לתארים מתקדמים בהפרדה מגדרית, עבור סטודנטים וסטודנטיות המעוניינים בכך.

בדברי ההסבר לחוק נאמר שכיום המועצה להשכלה גבוהה מאפשרת אומנם למוסדות אקדמיים לקיים מסלולי לימוד בהפרדה מגדרית, אך רק במסגרת התואר הראשון, וגם זה תוך תנאים ומגבלות. כעת יתאפשר לקיים מסלולי לימוד נפרדים לגברים ולנשים מטעמי דת, גם במסלולי לימוד לתואר שני ולתואר שלישי, "זאת כדי לאפשר גם למי שבשל אמונתו הדתית נמנע ממנו להשתתף בלימודים אקדמיים מעורבים, ללמוד לתארים מתקדמים במגוון רחב יותר של תחומים".

אחת הטענות המרכזיות של הציבור החרדי הן בקשר לחובת הנשיאה בנטל הצבאי הן בסוגיית ההכשרה לעבודה ולנשיאה בנטל המס באמצעות לימודים אקדמיים, היא החשש מפגיעה באורח החיים החרדי והצורך להתאים את המסגרת לציבור זה. פתיחת מסגרות מותאמות, הן בצבא הן באקדמיה, שומטת את הקרקע מתחת לטענה הזו. גם אם קצב ההשתלבות איננו משביע רצון ועדיין יש סירוב נרחב לשיתוף פעולה, לפחות בחלק מהציבור הזה יש נכונות להשתלב.

מדובר בפתח חשוב שכבר מוכיח את עצמו, ובעתיד עשוי להוכיח את עצמו עוד יותר וליצור סחף חיובי בכיוון. קיומן של המסגרות המותאמות מחולל תמורות דרמטיות בציבור החרדי, גם אם כלפי חוץ נשמע כביכול קול אחיד וקיצוני ברוח "נמות ולא נשתתף". כך שזהו בהחלט צעד חשוב ומבורך.

על רקע זה, התגובות ההיסטריות של גורמים באקדמיה, במכון הישראלי לדמוקרטיה, "ארגוני נשים" ועוד, מבטאות צביעות ואג'נדה פוליטית משמאל. בשלל התגובות נטען כי "הצעת החוק מרחיבה ומעמיקה את הפגיעה בשוויון המגדרי בישראל", וכי היא מגיעה "על חשבון איכות ההשכלה הגבוהה, ההכשרה התעסוקתית, המחקר, חופש המחשבה ומגוון הדעות, הפיתוח והקדמה של החברה הישראלית". הגדילו לעשות חמישה מחברי המל"ג שהודיעו השבוע על התפטרותם כאות מחאה על אישור החוק.

שוויון הוא לא חזות הכול

מתברר שאפשר להתלהם, להפגין ולפרסם מאמרים ומחקרים בדרישה שהציבור החרדי יהיה שותף בעול הכלכלי, אבל כשזה מגיע לשלב הביצוע והפרקטיקה, וכאשר יש פוטנציאל לנשים חרדיות להתעצם מבחינה מקצועית וכלכלית – זוהי תועבה, כי זה לא מה שאנחנו החלטנו שנכון. מבחינתנו, אומרים בעצם מתנגדי החוק החדש, רק אם תעשו את זה בדרך ובצורה שאנחנו נקבע, וכפי שאנחנו מבינים ורוצים, תוכלו לקבל את אישורנו. אותם פלורליסטים בעיני עצמם שטבועים בתפיסות השמאל הקיצוני, אלה שמדירים ומחרימים כל סממן לאומי או דתי, מדברים על "הפגיעה בחופש המחשבה ומגוון הדעות".

שוויון הוא ערך חשוב, אך לא חזות הכול. אפשר להציג רשימה ארוכה של תחומים במדינת ישראל שאין בהם שוויון, והלוואי שאותם "לוחמי צדק" בעיני עצמם היו עושים משהו בעניין. יתרה מכך, לא פעם עולה החשש שיש להם אינטרס מובהק שלא לעשות דבר.

ובכל זאת, גם כשיש פגיעה מסוימת בערך ה"שוויון", אי אפשר ללכת ראש בקיר. אם הפגיעה הזו נעשית לצורך מוגדר וספציפי ו"לתכלית ראויה" כפי שהדבר מכונה בשפה המשפטית, כדי לייצר ערך גדול וחשוב לכלל אזרחי ישראל – היא נסבלת ואף מתבקשת.

המיקוד העכשווי הוא על החוק החדש בנוגע לאקדמיה, אך הדיון הזה רלוונטי כאמור גם לצבא. כדאי להזכיר שעם הקמת החטיבה החרדית, כמה "ארגוני זכויות אדם" ביקשו להצטרף כ"ידידי בית המשפט" לעתירה שטענה כי הקמת חטיבת חשמונאים אינה חוקתית ויש בה פגיעה קשה בשוויון ובכבוד האדם. נציגות הארגונים הללו התריעו ש"הקביעה שיש שטחים בבסיסי צה"ל ותפקידי פיקוד שהם מחוץ לתחום בעבור נשים מייצרת פגיעה חמורה ובלתי מידתית בעליל בזכותן של חיילות לשוויון ולכבוד. עולה החשש כי יוקם צבא בתוך צבא עם נורמות מדירות נשים". בפועל יש כיום לא מעט מסלולים שמיועדים למגזר החרדי, ולא רק בחטיבת חשמונאים. אומנם המספרים עדיין רחוקים מהרצוי, אבל יש כאן שינוי מבורך.

מי שטוען כי יהיה אפשר לשלב חרדים וחרדיות במסגרת האקדמית הקיימת וכי רק זו הדרך, או מבטיח לפתור אחת ולתמיד את בעיית ההתחמקות מנשיאה בנטל הביטחון – כפי שלא מעט פוליטיקאים מבטיחים בתקופה האחרונה, על רקע הבחירות המתקרבות – הוא שקרן. הדבר צורם במיוחד בהתחשב בכך שרבים מאותם פוליטיקאים הוכיחו בעבר שהם יודעים להבטיח משהו אחד ולבצע את ההפך. אם המפלגות החרדיות יעמדו בינם ובין האפשרות להקים קואליציה, הם ייתנו להם כל מה שירצו בשלל הסברים ותירוצים, ולעזאזל השוויון בנטל, לימודי ליבה או אקדמיה. בהיבט הזה אין שום הבדל בין ימין, שמאל או מי שמכנה עצמו מרכז.