לפני 15 שנים הישראלים איימו להפסיק לקנות גבינת קוטג' בגלל המחיר הגבוה שלה, ויצאו למחאה שהבעירה את המדינה. היום הם היו שמחים לקנות אותה, אילו היא רק הייתה על המדפים בסופרמרקט. העם שרגיל לגבינה עם הבית, גילה שהוא הומלס.
הסיבה למחסור, כך נטען, היא תקלת מחשב במחסן האוטומטי במחלבת אלון תבור של חברת תנובה, שבה מיוצרת בין השאר גבינת הקוטג'. כדי לתקן את התקלה נדרשת הגעה של טכנאים מחו"ל, אך אלה נמנעים מלעשות זאת בשל המצב הביטחוני. בצר להם עברו הצרכנים לגבינה לבנה ויוגורט, אך בגלל אותה תקלה, גם הם אזלו במהירות.
מחסור בחלב ומוצריו הוא כבר סוג של מסורת ישראלית, אלא שבכל פעם הוא מגיע עם הסבר חדש. בינואר 2023 דווח בדה־מרקר כי "מכונה אחת של תנובה יצאה משימוש, ובכל המדינה מורגש מחסור בחלב". אז היה מדובר במכונת מילוי קרטונים, שהושבתה לכמה ימים לצורך תחזוקה. אספקת החלב נפגעה, ואיתה גם אספקת החמאה. אותו דבר בדיוק קרה חמש שנים קודם לכן, בנובמבר 2018, אז דווח בגלובס על "מחסור בחלב בכל רחבי הארץ". הסיבה? עבודות תחזוקה במכונה שאורזת חלב בקרטון.
הכי מעניין
קוטג' תנובה. | צילום: נתי שוחט - פלאש 90
עם פרוץ הקורונה, האשמים היו הלקוחות עצמם. בספטמבר 2020 נטען כי מדפי מוצרי החלב התרוקנו בעקבות "ביקושים קיצוניים" של צרכנים כהכנה לסגר. הקורונה הייתה גם הסיבה למחסור בחלב בקרטון ב־2022, משום שעובדים יצאו לבידודים ולא היה מי שיפעיל את קווי המילוי והאריזה.
גם לוח השנה התגלה פעם אחר פעם כאירוע בלתי צפוי. בספטמבר 2021 דווח בגלובס על הגבלת רכישה של מוצרי חלב ל"שתי יחידות ללקוח, אם הצלחתם למצוא". הסיבה: חגי תשרי חלו באמצע השבוע והשאירו מעט ימי חליבה וייצור. אלא שחגי תשרי נוטים לחזור על עצמם בכל שנה, והם גרמו למחסור גם ב־2022. גורם פופולרי נוסף הוא גל חום, שלמרבה הפלא תמיד מצליח להגיע בקיץ, כך קרה בספטמבר 2020 וגם באוגוסט 2024.
בשלב מסוים כל זה מתחיל להישמע כמו "הכלב אכל לי את הקוטג'". כל אחד מההסברים עשוי להיות נכון והגיוני בפני עצמו: פעם זו תחזוקה, פעם גל חום, פעם קורונה, פעם חגים, פעם מלחמה ופעם מערכת מחשוב. אבל כאשר תקלה מקומית, מחסור זמני בעובדים או יום חג מרוקנים שוב ושוב מקררים בכל הארץ, קשה להמשיך להתייחס לכך כאל אפיזודה מקרית. אין מנוס מהבנה שהשיטה כולה מקולקלת: שוק ריכוזי, מתוכנן ומוגן מייבוא, שאינו יודע לספוג זעזועים.
שלוש חברות בלבד מוכרות גבינת קוטג' בישראל, כאשר השליטה הבלתי מעורערת שייכת לחברת תנובה שמחזיקה בנתח של 75% מהמכירות; שטראוס מחזיקה בכ־17% נוספים, וטרה בכ־8%. הריכוזיות נמצאת לא רק בקוטג': תנובה מחזיקה גם בכשלושה רבעים משוק החלב המפוקח, ביותר מ־90% משוק השמנת המתוקה המפוקחת, ובכ־87% מהחמאה. במילים אחרות, בכמה ממוצרי היסוד המרכזיים בישראל, התחרות לא באמת קיימת. די בתקלה בקו ייצור, במחסן או במערכת ההפצה של תנובה, כדי שהשיבוש יורגש מיד בכל הארץ.
כל זה קורה בשוק שברובו מפוקח ומתוכנן על ידי המדינה, כאשר המטרה המוצהרת היא לשמור על "ביטחון המזון" של כולנו. גבינת הקוטג' איננה נכללת ברשימת המוצרים המפוקחים, אם כי מאז מחאת הקוטג' המחלבות נזהרות שלא להעלות את מחירה, אבל החלב שממנו היא מיוצרת מפוקח בהחלט, וכך גם מוצרי חלב רבים. למעשה המוצרים שנמכרים במחיר מפוקח מהווים כ־40־50 אחוזים מהמכירות בענף. הפיקוח מונע מהמחלבות להעלות את המחיר כרצונן, אבל הוא גם הופך את המוצרים הללו לרווחיים פחות ממוצרים שמחירם אינו מפוקח. במציאות כזו, למחלבות יש פחות תמריץ להרחיב קווי ייצור, או להחזיק כושר ייצור עודף למקרה של תקלה. התוצאה היא שדווקא המוצרים החיוניים והנפוצים ביותר מיוצרים בידי חברות מעטות, ובחלק מהקטגוריות – כמעט בידי תנובה לבדה. כאשר מתרחשת תקלה אצל היצרן המרכזי, אין בשוק מספיק יצרנים חלופיים שיכולים להשלים במהירות את החסר.
הפתרון אינו יכול להסתכם בעוד צו זמני לייבוא בכל פעם שהמדפים מתרוקנים. הבעיה היא מבנית: אין בשוק מספיק יצרנים שיכולים לכסות על מחסור אצל המחלבה הדומיננטית; פיקוח המחירים מצמצם את הכדאיות של ייצור מוצרי היסוד; מכסות הייצור מגבילות את היכולת להגדיל במהירות את האספקה; ואין ייבוא סדיר שיכול להיכנס לתמונה באופן מיידי ולפצות על מחסור מקומי. כאשר שר האוצר ניסה לקדם רפורמה במשק החלב, הלובי החקלאי ושותפיו בממשלה בלמו אותה, כפי שקרה פעמים רבות בעבר. זה לא רק עניין של יוקר מחיה, אם כי המחירים פה גבוהים הרבה יותר מדי, זו התנהלות של עולם שלישי: מוצרי בסיס שנעדרים מהמדפים חדשות לבקרים.