אפשר לעשות עם הכסף דברים יותר טובים מאשר להשכיב אותו בעו"ש

נתוני בנק ישראל מראים כי בחודש אפריל האחרון שכבו בחשבונות העו"ש של משקי הבית יותר מ־237 מיליארד שקל. אם נשווה את הסכום לתקופה המקבילה אשתקד, מדובר בעלייה של 10 מיליארד שקל. למען הסר ספק, אותם 237 מיליארד שקל, ברובם לא מניבים דבר. אחוז קטן מהם מניב תשואה אפסית שמגרדת אולי את עשירית האחוז.

הנתון הזה מפתיע מכיוון שנוצר רושם שהמודעות בקרב הציבור בכל מה שקשור להשקעה ולניהול הכסף במשק הבית, גם בהשקעות סולידיות, הולכת וגוברת. שלל פרסומים, כתבות ופוסטים באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות, מצטרפים לפעילות רגולטורית שהגיעה אחרי לחץ ציבורי כבד, ותרמו לא מעט להעלאת המודעות. כך למשל, באתר בנק ישראל עלה ממשק המאפשר להשוות את הריבית על פיקדונות בבנקים השונים. יתרה מכך, כיום רוב הבנקים מאפשרים פתיחת פיקדון גם למי שאינם לקוחות הבנק, וללא צורך בפתיחת חשבון עו"ש – דבר שאמור לייצר גם תחרות בהצעות הריבית.

והנה מהלך נוסף שנועד להנגיש את האלטרנטיבות לעו"ש, ואפילו לפיקדונות הבנקאיים: באוקטובר האחרון נכנסה לתוקף הוראה חדשה המחייבת את הבנקים להציג ללקוחותיהם, באפליקציה ובאתר הבנק, את "מוצרי שוק הכסף". מדובר באפשרויות שעל הבנק להציג ללקוח להשקעת כסף נזיל שנמצא בעו"ש.

באילו אפשרויות מדובר? הבולטת שבהן היא הפיקדון הבנקאי, שלבנקים יש כמובן אינטרס גדול לשווק אותו. אבל גם לפיקדון הבנקאי הסולידי מוצעת חלופה: קרן כספית שקלית. היתרון הגדול של הקרן הכספית הוא הריבית הגבוהה יחסית שהיא מציעה גם עבור סכומי כסף קטנים. לא צריך 200 אלף שקל כדי לקבל ריבית אטרקטיבית; גם 5,000 שקלים ואפילו פחות יספקו ריבית גבוהה בהרבה ממה שמציעים רוב מוחלט של הפיקדונות הבנקאיים. יתרון נוסף הוא הנזילות: אין צורך לחכות שנה, חודש ואפילו שבוע – ניתן למשוך את הכסף כמעט מדי יום.

עד לפני שלוש שנים, הקרנות הללו היו עלומות למדי. אבל הפופולריות הגוברת שלהן, בעיקר על רקע העלאות הריבית, הזניקה אותן מכ־20 מיליארד שקל שהצטברו בהן בשנת 2022, ליותר מ־200 מיליארד שקל שמופקדים בהן כיום.

אז אומנם הנתח שלהן גדל מאוד, אבל מתברר שהציבור עדיין לא מספיק מודע לקיומן של הקרנות הללו. מה הסיבה? לבנקים יש פחות אינטרס לשווק אותן, משום שהן מציבות תחרות לפיקדון הבנקאי, וגם התגמול שהבנקים מקבלים בגינן אפסי. חִשבו למשל על כך שעל פיקדון שלקוח מפקיד, הבנק נותן לו נניח 2.5%, אבל את הכסף הזה הבנק מלווה לאדם אחר ב־8%, כלומר משאיר אצלו בכיס 5.5%. לעומת זאת, בקרן כספית הבנק צריך להסתפק בדמי הפצה שעומדים על 0.1% בלבד. ברור מה הוא יעדיף לשווק. ממשק "מוצרי שוק הכסף" מסתתר לו אי־שם באפליקציה, האלטרנטיבות הללו לא חלחלו ואולי גם לא הונגשו מספיק לציבור הרחב. יעידו על כך עשרות מיליארדי השקלים שממשיכים לשכב בעו"ש.

גם מיתרות העו"ש הבנקים יודעים לעשות כסף. בשעה שהבנקים לא נותנים כמעט דבר ללקוחות על יתרה חיובית בעו"ש, הם לוקחים את הכסף הזה, מפקידים אותו בבנק ישראל ומקבלים ריבית שעומדת כיום על 3.5%. אם נערוך חישוב גס כמה כסף הרוויחו הבנקים מיתרות העו"ש שלנו בשנה האחרונה (ונזכיר שבמהלך השנה האחרונה הריבית היתה גבוהה יותר), נגיע לכמעט 10 מיליארד שקלים, מבלי שהלקוחות שלהם ראו שקל מהסכום הזה. זה לא שאין מה לעשות עם הכסף ששוכב בבנק. הבעיה היא שהציבור לא תמיד זוכר ומודע ליכולת שלו לבצע פעולה פשוטה שתניב לו ריבית. במציאות הזו, הרווח כולו של הבנקים.

אז הבנקים מחויבים אומנם להציג אלטרנטיבות, אבל הן עדיין מוצנעות מדי. ייתכן גם שבחלק מהמקרים קיים סוג של חסם פסיכולוגי. כך למשל, משק בית שמייעד סכום מסוים של 10־20 אלף שקלים ככרית ביטחון נזילה לכל צרה שלא תבוא, לאירוע צפוי או בלתי צפוי. למרות הרצון להשאיר את הכסף נזיל כל הזמן, אין שום היגיון בהשארת הכסף הזה בעו"ש, בשעה שבאותה עת ניתן לקבל כמה אחוזי ריבית עם אפשרות לשחרר את הכספים לעו"ש בתוך יום.

ועוד לא הזכרנו את שחיקת הכסף בקצב האינפלציה, שאולי כיום התמתנה קצת אך עדיין קיימת. כלומר, כשהכסף שוכב בעו"ש לא רק שאינו צובר ריבית, הוא משיל מערכו כ־2% בשנה (לפי הקצב הנוכחי). במילים אחרות, הסכום הנומינלי נשאר זהה, אך הערך הריאלי יורד ואפשר לקנות איתו פחות מוצרים ושירותים. גם אחרי הורדה קלה של הריבית במשק, הוצאת הכספים מהעו"ש והעברתם למוצר סולידי עשויה להניב יותר מ־300 שקל בשנה לכל עשרת אלפים שקלים. לא חבל?

בקצב יורד

הודעת נגיד בנק ישראל השבוע על הורדת הריבית, סיפקה הקלה נוספת לרבבות נוטלי המשכנתאות. אחרי שלוש הורדות ריבית מתחילת השנה – בינואר, במאי, וכעת ביולי; 0.25% בכל פעם – מדובר כבר בהפחתה של סכום משמעותי מההחזר החודשי. כך לדוגמה, משכנתא עם יתרה של 1.2 מיליון שקל, ששליש ממנה נלקח במסלול הפריים – ההחזר החודשי שלה הוזל מתחילת השנה בסכום שנע סביב 150־200 שקלים. בחישוב שנתי מדובר בסכום שעשוי להגיע ל־2,500 שקלים, וככל שרכיב הפריים במשכנתא גדול יותר, כך גם גדלה ההוזלה. אם נתייחס גם לתחזית בנק ישראל קדימה, למרות הזהירות שהבנק המרכזי מטיב לבטא, הריבית צפויה לרדת בעוד חצי אחוז ולעמוד בעוד שנה על 3%.

הורדת הריבית היא צעד מתבקש שיקל לא רק על לווי המשכנתאות, אלא על המשק כולו. מדובר בבשורה לתעשיינים וליצואנים, שגם כך ניזוקו כתוצאה מהתחזקות השקל. הורדת הריבית אמורה לתמוך במגמת היחלשות השקל, אך בעיקר להקל על המגזר התעשייתי בהוזלת האשראי שהוא לוקח. הנגיד אומנם הזהיר השבוע משינויים גיאופוליטיים, ומתרחיש של התחדשות הלחימה וחריגות תקציב שעלולים לשנות את החלטות הריבית הבאות, אבל אחרי שמרנות יתרה שבנק ישראל הפגין במשך תקופה ארוכה מדי, וככל שלא יתרחשו אירועים חריגים, הכיוון צריך להיות הקלה מתמשכת וברורה בריבית, לטובת המשק.