לא ברור איך הלובי החקלאי עושה את זה, אבל פעם אחר פעם הוא מצליח לזרוע בשיח הציבורי שקרים שאף אחד לא מצליח לעקור. לא משנה כמה פעמים יסבירו גדולי המומחים או קטני בודקי העובדות שמחירי החמאה לא עלו בעקבות פתיחת השוק לתחרות, השקר הזה חוזר ללבלב באופן עונתי. השבוע היה זה משרד החקלאים, המכונה "משרד החקלאות", שסקירה שלו פורסמה בכלכליסט תחת הכותרת: "המהלך שנכשל: היבוא נפתח, הפיקוח בוטל, ומחיר החמאה זינק ב־75%".

בגוף הכתבה צוטטה סקירה חדשה של חטיבת המחקר במשרד החקלאות, ולפיה חמש שנים לאחר ששר האוצר הקודם ליברמן הסיר את פיקוח המחירים מהחמאה, זינק מחירה של חמאה מיובאת בכ־75%, בעוד שמחיר החמאה המקומית, בעיקר מתוצרת תנובה, עלה בכ־23% בלבד. נתון זה הוביל למסקנה לכאורה כי "פתיחת השוק לייבוא אומנם הרחיבה את מגוון המוצרים על המדף, אך גם הובילה לזינוק במחיר לצרכן ולעלייה חדה במרווחי השיווק של היבואנים והקמעונאים". כזה סלט של עובדות אפשר לעשות רק במשרד שעוסק בחקלאות.

בענף החמאה קרו שני צעדים שונים: ב־2020 הוסר המכס והתאפשר ייבוא חופשי של חמאה ללא מכסות. זה קרה אחרי שנתיים עם תקופות ארוכות של מחסור בחמאה, שבהן אי אפשר היה למצוא אותה על המדפים. שנה לאחר מכן, שרי האוצר והחקלאות דאז, ליברמן ופורר, הסירו את החמאה מרשימת המוצרים שמחירם מפוקח על ידי הממשלה. עד אז, המחיר שלה לצרכן נקבע באמצעות נוסחה שמבוססת בעיקר על מחיר החלב הגולמי.

עובדה אחת שולית נעדרה מהכתבה: מה היה אמור להיות היום מחיר החמאה אילו היה עדיין תחת פיקוח? אז בדקתי. הצבתי את המשתנים בנוסחה וקיבלתי שאילו פיקוח המחירים היה עדיין בתוקף, מחיר החמאה נכון ליולי 2026 היה כ־9.75 שקלים לחבילה של 200 גרם (כולל מע"מ). אצתי־רצתי לאתר של "רמי לוי אונליין" כדי לגלות שחמאת תנובה 200 גרם עולה כיום 7.90 שקלים. כך גם בקארפור. בשופרסל מצאתי אותה ב־9.90 שקלים, וביוחננוף ב־9.50 שקלים. כן, אנו נהנים כיום ממחיר חמאה זול יותר או דומה לזה שהיה תחת פיקוח, אבל חשוב מזה - היא אשכרה על המדפים. כבר חמש שנים לא דיווחנו על "מחסור בחמאה".

וכאן אנו מגיעים לשקר מתוחכם יותר: יוקר החמאה המיובאת. המהלך לפתיחת השוק לייבוא אִפשר להביא ארצה חמאות פרימיום שלא ניתן היה להשיג בארץ (שפים מדופלמים היו נעצרים מדי פעם בנתב"ג על ניסיון להבריח גוש חמאה ייחודי). מייבאים לכאן, למשל, חמאה מפינלנד שמבוססת על "מרעה מלא, בתוספת תרבית לקטית". אניני הטעם, שחמאת תנובה פשוטה לא מספיקה להם, זכו למגוון רחב וגדול יותר. לקחת את מחיר החמאה המקומית קודם הרפורמה ולהשוות אותו למחיר החמאה עכשיו, כולל הפרימיום - זו הטעיה זולה וטיפשית. באותה מידה אפשר להשוות בין מחיר אגרת הטלוויזיה של רשות השידור לעלות מנוי לנטפליקס ולהוט, ולטעון שחלה התייקרות במחירי הטלוויזיה והרדיו. לכולם ברור שלא מדובר באותו מוצר. ממשרד שעוסק בפירות היינו מצפים שלא להשוות בין תפוחים לתפוזים.

בשנים האחרונות חלה התייקרות עולמית במחירי החמאה, שגרמה למחסור אפילו אצל הצרפתים, המכורים לחמאה. כבר ציטטתי כאן את הפרק של "חיות כיס" מ־2019, שסיפק תחזית ולפיה "המחסור בחמאה לא צפוי להיפתר בשנים הקרובות". עצם העובדה שיש לנו חמאה בסופר כבר חצי עשור, נזקפת לזכותה של הרפורמה שמשרד החקלאות משמיץ. אגב, שמתם לב שכבר כמעט שנה כל כניסה לסופר היא הימור על מוצרי החלב? שמנת מתוקה, חלב 3%, ואפילו גבינה וקוטג' נעלמים מהמדפים תדיר. למצב הזה קוראים בלובי החקלאי "ביטחון מזון". רק לפני כמה חודשים, מניפולציות אינטרסנטיות כאלה הובילו רפתנים לחסום כבישים ולשפוך ליטרים של חלב ממשאיות, כדי להיאבק נגד פתיחת השוק לייבוא.

גם השקר של "פערי התיווך" נטוע עמוק כל כך במוחות של ישראלים רבים, שלא נראה שניתן לעקור אותו. ארבע פעמים הוא נבדק בידי גופים שלטוניים בשנים האחרונות, ובכולן הוכח שיוקר המוצרים החקלאיים לא נובע מרווחיות יתר של רשתות השיווק. מרכז המחקר והמידע של הכנסת בדק את זה ב־2014, והגיע למסקנה ש"פער השיווק בישראל נמוך בדרך כלל לעומת המדינות שנסקרו". שנתיים אחר כך, דו"ח של ועדת המחירים קבע ש"רמת הרווחיות הממוצעת משיווק פירות וירקות דומה לרווחיות הכללית של רשתות השיווק ואינה חריגה".

ב־2021 בדקו את הטענה ברשות התחרות, והתברר כי "עליית מחירי הפירות והירקות בשנים אלו אינה נובעת מהגדלת שיעור הרווח על ידי הקמעונאים או הסיטונאים". גם במרץ 2022, לדרישת השרה אורנה ברביבאי, הוקמה ועדה מיוחדת לבדיקת פערי התיווך לצרכן בפירות ובירקות. מסקנותיה היו שאין רווחיות חריגה ברשתות הישראליות. אתם יודעים איפה כן נמצאה רווחיות חריגה? ב"נתח החקלאי ביחס למחיר לצרכן של פירות וירקות". התברר כי "ישראל נמצאת ברף הגבוה ביחס למדינות ההשוואה עם ממוצע של 50%־60% לנתח המקטע החקלאי מהמחיר לצרכן". מה הסיכוי שהלובי החקלאי יפיץ את המסקנה הזאת ברבים?