אירופה מתעוררת: קרבות הבלימה נגד ההגירה עולים שלב

גל של החלטות נגד מהגרים שוטף את יבשת אירופה. הפרלמנט האירופי אישר החודש סופית סדרת חוקי הגירה שיאפשרו למדינות להקים מרכזי גירוש למהגרים לא־חוקיים מחוץ לגבולות האיחוד האירופי. הרעיון הוא שהליך בדיקת בקשת המקלט, שאורך לפעמים חודשים ואפילו שנים, יתנהל בזמן שהמהגרים אינם שוהים על אדמת אירופה. בנוסף, יורחבו סמכויות המעצר לשוהים בלתי חוקיים. מדינות כמו דנמרק, אוסטריה, גרמניה והולנד כבר החלו לבחון אפשרויות להקמת "מרכזי החזרה" שכאלה, וראש ממשלת יוון הכריז שהם יחלו להפעיל אותם בשנה הבאה. באיטליה כבר החלו במהלך דומה עם מרכזי החזרה באלבניה. צרפת וספרד התנגדו לרעיון, אבל בית הנבחרים האירופי קבע שהאיחוד יממן את הפעלת המרכזים.

קנצלר גרמניה פרידריך מרץ הדהים את אירופה כשהודיע לאחרונה, יחד עם נשיא סוריה אחמד א־שרע, שהוא מקווה שכ־80% מהסורים החיים בגרמניה ישובו לארצם בתוך שלוש שנים. השבוע נערך ביקור חריג של אנשי טליבאן באיחוד האירופי במטרה לצאת למהלך דומה עם פליטים מאפגניסטן. בינתיים בשטח, גרמניה הגבירה נוכחות משטרתית בגבולות מול פולין, צ'כיה ואוסטריה, והשיגה תוצאות: במאי 2026 הוגשו שם רק 5,556 בקשות מקלט חדשות - הרמה הנמוכה ביותר מאז 2012, וירידה של 75% מאז 2023 שהייתה שנת השיא.

במקביל, שרת הפנים הבריטית הודיעה על תוכנית לגירוש מהיר של אלפי מבקשי מקלט. בעבר, בריטניה זנחה תוכנית לגירוש מהגרים לרואנדה, בדומה לישראל. כעת מדברים מתוככי מפלגת הלייבור על גירוש מיידי ל־25 מדינות שהוגדרו כבטוחות ובהן ניגריה, קניה, גאנה, הודו ואוקראינה, מיד לאחר הבירור הראשוני של בקשת המקלט. המשך בירור המסמכים של יותר מ־100 אלף ממתינים יתבצע כשהם מחוץ לגבולות הממלכה הבריטית. בנוסף, מעמד הפליט יהפוך לזמני וייבחן מחדש בכל 30 חודשים (במקום חמש שנים כיום), ותושבות קבע בבריטניה תוענק רק אחרי עשרים שנות מגורים בחלק מהמקרים. איחוד משפחות של בני פחות מ־24 ייאסר, ויהיה צורך להרוויח את הזכות הזו באמצעות הוכחת תרומה לחברה: היא תותנה בשלוש שנים ללא הסתמכות על קצבאות, מבחן בידיעת השפה האנגלית ומתן ערבויות כלכליות.

בשוודיה ייכנס לתוקף בחודש הבא "חוק התנהגות טובה", שיאפשר לבטל היתר שהייה למי שייתפס ב"התנהגות לקויה"; בחלק מהמקרים הוא יחול גם רטרואקטיבית. הוחמרה הענישה למעסיקים של עובדים לא־חוקיים, ותנאי הכניסה למהגרים הוגבהו לפי רמת מיומנות והכנסה חודשית. מלבד אזרחות טובה יידרשו המהגרים לעבור מבחני שפה ולהוכיח יכולת השתכרות. הרשויות החלו לעודד במענקים כספיים מהגרים שיסכימו לעזוב מרצון, בדומה למדיניות הישראלית.

הצרפתים התפלאו בחודש שעבר לשמוע את שר המשפטים שלהם דרמנין, מועמד ריאלי לרוץ לנשיאות בשנה הבאה, קורא להקפיא את כל ההגירה למדינה לשלוש שנים, גם בדרכים חוקיות. לדבריו, "צרפת הגיעה לקצה יכולת הקליטה והאינטגרציה שלה", ו"יש לשים סוף להגירה כפי שהיא היום". גם בהולנד מדברים לאחרונה על האפשרות להכריז "מצב חירום" בנושא ההגירה. לפני שבועיים הם אימצו את הגרסה המחמירה של חוקי ההגירה האירופיים: ביטול אשרות שהייה קבועות, קיצור האשרות הזמניות, והליך מזורז לבקשת מקלט שבסופו החלטה מיידית.

מי שהתחילה את הזרם הזה ודחפה את שאר היבשת היא דנמרק, שמנהלת מדיניות קשוחה ועקבית בנושא ההגירה מאז 2018. גם שם למרבה ההפתעה מובילה אותה מפלגת שמאל סוציאל־דמוקרטית. הם ראו מה קורה אצל שוודיה השכנה בערים הגדולות, והחליטו להגביל בחוק את אחוז ה"לא מערביים" שיכולים לגור בשכונות מסוימות, כדי לא ליצור גטאות. הדנים גירשו 95% מהמהגרים שבקשתם סורבה, נתון שאין לו אח ורע באירופה, ולא מצמצו כשחטפו מארגוני זכויות אדם ומהאו"ם. רק בחודש האחרון הם חידשו את החקיקה למניעת גטאות לאחר שנתקלה בקשיים משפטיים, העלו את סף השכר לקבלת ויזות, והכריזו על גירוש אוטומטי לכל מהגר שנידון למאסר של שנה ומעלה על עבירות חמורות. התוצאות: צניחה מ־21 אלף מבקשי מקלט ב־2015, לפחות מאלפיים בשנת 2025.

גם בארה"ב, ממשל טראמפ נאבק קשות נגד מהגרים לא־חוקיים באמצעות משטרת ההגירה ICE השנויה במחלוקת, אפילו תוך כדי המונדיאל. על מנת לווסת את ההגירה הוחלט שמי שמגיש בקשה לגרין־קארד יצטרך לשהות מחוץ לגבולות ארצות הברית. גם אם הוא כבר נמצא שם, הוא ייאלץ לחזור למדינתו ולהגיש את הבקשה משם.

מי שהולכות בכיוון ההפוך הן שווייץ, שדחתה בשבוע שעבר במשאל־עם הצעה של מפלגת ימין להציב חסם עליון של 10 מיליון אזרחים כדי להגביל את ההגירה, ובעיקר ספרד. בצעד מנוגד לחלוטין לשאר היבשת, ספרד מנהלת בימים אלה מבצע מיוחד להלבנת התושבים הלא־חוקיים. עד סוף יוני הם יכולים להגיש בקשה לקבל אשרת שהייה חוקית לשנה אחת, שתאפשר להם לעבוד, לקבל שירותי בריאות ולטוס לחו"ל בלי בעיה לחזור. בשלושת הימים הראשונים של המבצע הוגשו כ־43 אלף בקשות, ומאז הן הפכו להתנפלות של ממש; מספרן חצה את חצי מיליון המהגרים הלא־חוקיים שיקבלו הלבנה.

גל החקיקות נגד מהגרים מימין ומשמאל נושא פרי. נתוני ההגירה של האיחוד האירופי מצביעים על ירידה של 27% בבקשות ההגירה שהוגשו למדינות האיחוד. מכ־912 אלף בקשות בשנת 2024, לכ־670 אלף בשנת 2025. לפי הנציבות האירופית, נרשמה ירידה של 26% בהיקף החצייה הבלתי חוקית של גבולות האיחוד, ושיעור החזרות המהגרים נטולי זכות השהייה לארצות מוצאם הגיע ל־28%, הגבוה ביותר בעשור האחרון. גם הרכב מדינות המוצא של המהגרים השתנה ב־2025: ונצואלה בראש, אחר כך אפגניסטן, ובמקום השלישי סוריה שהובילה את המדד במשך עשור. המצב הגיאו־פליטי הנוכחי קורץ לאירופים לנסות להפוך את הקערה בנושא הכי חם בפוליטיקה העולמית - חוץ מישראל, כמובן.

לפני קרוב לשנה פרסמתי כאן טור שבו הדגמתי ש"אירופה לא שוקעת" והתמקדתי בהפרזה של תיאור ההשתלטות המוסלמית על היבשת, שאיננה נתמכת בנתונים. לא הכחשתי את קיומה של הבעיה, אבל טענתי שאין שום דבר חדש או מקורי בהספדים לתרבות המערבית בכל ולאירופה בפרט, בטענה שליברליזציית־יתר העבירה אותה על דעתה ותגרום למפלתה מבפנים. מאוסוולד שפנגלר דרך היטלר ועד אוסמה בן־לאדן, אלה שהלכו בדרך הזו מצאו את עצמם מחוץ למשחק, בעוד הדמוקרטיות האירופיות המשיכו לשגשג.

ייתכן שאנו רואים כעת את המנגנון הזה בפעולה. האזרחים המערביים התעוררו והעירו את ההנהגה שלהן, וזו החלה לבצע תיקונים במדיניות ההגירה ולאזן את ההחלטות הקודמות. קולות שלפני עשור נחשבו מוקצים ומחוץ למחנה, נשמעים עכשיו בקול רם מפי נשיאי המעצמות עצמם. תרבות המערב, על כל מגרעותיה שאין להכחישן, מוכיחה שוב שהיא יצרה מנגנונים יציבים בהרבה מכל התרבויות המתחרות.