הפסיכולוגים ממערך שירותי הייעוץ באוניברסיטאות הפגינו השבוע באוניברסיטת תל־אביב במחאה על סירוב המוסדות להסדיר את תנאי השכר של הפסיכולוגים והמתמחים. לטענתם, גרירת הרגליים בנושא מפרקת הלכה למעשה את השירות הפסיכולוגי לסטודנטים דווקא בתקופה שבה הם זקוקים למענה נפשי נגיש.
במרכז המחאה עומדים פערי השכר בין הפסיכולוגים בשירותי הייעוץ באוניברסיטאות ובין עמיתיהם בשירות הציבורי, בעקבות סירוב האוניברסיטאות להצטרף להסכם השכר שנחתם בין משרד האוצר, משרד הבריאות והסתדרות העובדים לפני כשנה. הנושא נידון שלוש פעמים בוועדת הצעירים של הכנסת, אך לטענת אנשי המערך לא נרשמה התקדמות ממשית.
כדי לסבר את האוזן, מתמחה במערך שירותי הייעוץ הנפשי לסטודנטים באוניברסיטת תל־אביב מרוויח 4,074 שקל לחודש על 60 אחוז משרה, לעומת מתמחה בשירות הציבורי, שיקבל בשנה הראשונה במשרה באותו ההיקף 6,900 שקל לחודש והעלאה שנתית מובטחת של 300 שקל בכל שנה לאחר מכן. ההפרש בממוצע בין מתמחה בשירות הציבורי למתמחה בשירות באוניברסיטה הוא 3,126. זאת, ללא תוספת של קרן השתלמות ומענקים על השתלמויות והכרה בתארים מתקדמים.
הכי מעניין
רוב אנשי הטיפול במערך הם מתמחים בפסיכולוגיה, לצד פסיכולוגים מומחים המשמשים כמדריכים מקצועיים. במשך שנים נחשבו מרכזי הייעוץ באוניברסיטאות למקומות התמחות יוקרתיים, אולם השכר הנמוך, התנאים והעומס הובילו לקושי בגיוס עובדים חדשים ולעזיבה של עובדים קיימים.
מאז 7 באוקטובר הפכו שירותי הייעוץ בקמפוסים לקו סיוע חשוב בשביל סטודנטים רבים, אך אנשי המקצוע מזהירים כי השירותים עצמם נמצאים על סף קריסה. לפי סקר אגודת הסטודנטים הארצית, מספר הפניות עלה ב־25 אחוזים לעומת השנה שעברה. אם לא יימצא פתרון, חלק משירותי הייעוץ עלולים לא להיפתח בשנת הלימודים הבאה.
הראשונות להיפגע יהיו תוכניות שנפתחו בעקבות המלחמה כמו קבוצות טיפוליות למילואימניקים, מרכז חוסן בבר־אילן שמסייע לנפגעים אקוטיים או תוכנית חרבות ברזל באוניברסיטת תל־אביב, שמעניקה טיפול מסובסד לסטודנטים שנפגעו מהמלחמה.
איור: שאטרסטוק | צילום:
"התחלתי את ההתמחות שבוע אחרי פרוץ המלחמה", מספר סרגיי סזונוב, פסיכולוג בהתמחות קלינית, "פתחנו קווי חירום, קבוצות תמיכה למילואימניקים וקבוצת תמיכה בחרדות. במקום לעסוק בטיפול אנו נאלצים להיאבק על כל סעיף וסעיף בהסכם שכר. בינתיים המדריכים והמומחים עוזבים, והשירות מתפרק. לפני שהתחלתי את ההתמחות אמרו לי שהשכר נמוך, אבל לא ידעתי שקיים דבר כזה בשוק. ערכתי השוואת שכר למקומות ציבוריים, ואצלנו השתכרו 40 אחוז פחות מיתר המגזר הציבורי. אחרי ההסכם זה הפרש של מאות אחוזים".
איפה המאבק עומד היום?
"אנחנו בדיונים עם ועד ראשי האוניברסיטאות, אבל בינתיים הם מושכים את הזמן מכל מיני סיבות. אחת מהן היא שבהסכם הציבורי יש סעיף רטרואקטיבי, והם לא רוצים למלא אותו ולשלם לנו על כל החודשים שעברו. שווה להם לחכות שנעזוב, ולעובדים החדשים הם לא יצטרכו לשלם את זה".
יהל פייגין, גם הוא פסיכולוג בהתמחות קלינית, אומר שהשירות נמצא בחוסר ודאות מוחלט. "אנחנו על סף סגירה, ולא יודעים אם נוכל לפתוח את שנת הלימודים הבאה", הוא מסביר, "מדריכים עוזבים, מתמחים חדשים לא מגיעים - ובצדק. מתמחה עובד ב־60 אחוזי משרה, אבל העבודה נמשכת הרבה מעבר לכך. אנחנו מחויבים מקצועית ואתית לתת מענה לסטודנטים גם במצבי משבר, ולפעמים מסביב לשעון. כל מה שאנחנו מבקשים הוא להצטרף להסכם השכר של הפסיכולוגים בשירות הציבורי. במקום זאת, ההנהלה מושכת זמן".
ד"ר יובל הירש, מראשי פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, מסר: "המצב חמור, והמערך נמצא בסכנת קריסה".סיון קורן, יושבת ראש התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית, אמרה כי "אי אפשר לדבר על חוסן לאומי, ובמקביל להפקיר את המענה הנפשי בקמפוסים".
מוועד ראשי האוניברסיטאות נמסר בתגובה: "ההסכם הארצי של הפסיכולוגים, שנחתם באפריל 2025, לא כלל את האוניברסיטאות. ור"ה פועל מאז חודש מאי מול האוצר וההסתדרות לגיבוש הסכם נפרד שמטרתו שיפור תנאים והחלת הטבות השכר על הפסיכולוגים המועסקים במרכזי החוסן בהקדם האפשרי. ההסתדרות והממונה על השכר באוצר הסכימו לאחרונה לתקצב הסכם נפרד, והוכנה טיוטת הסכם אשר נמצאת בימים אלה בשלבי ניסוח מתקדמים. השאיפה היא שייחתם בקרוב מאוד, בתיאום עם הות"ת. יצוין כי הנושא רלוונטי לאוניברסיטאות תל־אביב, העברית, חיפה, בר־אילן ובן־גוריון".