בנק ישראל מקיים לאורך השנים האחרונות מדיניות ריבית גבוהה ביחס לאינפלציה. השבוע הוריד הנגיד את הריבית מ-4% ל-3.75%, כאשר האינפלציה השנתית הצפויה עומדת על פחות מ-2%.

ישראל היא חלק מהעולם המפותח, ובעקבות משבר הקורונה, ממשלות רבות בעולם המערבי נקטו במדיניות פיסקלית מרחיבה, שגרמה להתפרצות האינפלציה ובהתאמה עליית הריבית. בשנתיים האחרונות, האינפלציה בעולם ובישראל במגמת ירידה ברורה. בהתאם, נגידים ברחבי העולם הורידו ריבית והביאו את הריבית הריאלית לשיעורים נמוכים: 0.1% בגוש היורו  עם תחזית אינפלציה של 1.9%, ו-1.25% בארה"ב עם תחזית אינפלציה של 2.4%. בישראל, גם לאחר הורדת הריבית האחרונה, הריבית הריאלית עומדת על כ-1.75%, יותר מפי 15 מהריבית הריאלית בגוש היורו.

גם שוקי ההון מאשרים זאת: תשואת האג"ח הממשלתי הישראלי ל-10 שנים עומדת על פחות מ-4%, בעוד התשואה האמריקאית חצתה את 4.65%. כלומר, גם ציפיות השוק לטווח הארוך של האינפלציה בישראל נמוכות מאלו שבארה"ב, ופרמיית הסיכון של ישראל נמוכה אף היא.

לריבית ריאלית גבוהה יחד עם ציפיות נמוכות לאינפלציה יש מחירים כלכליים כבדים. הבולט שבהם: לחץ לייסוף השקל, תופעה הפוגעת קשה ביצואנים, ובפרט בחברות הייטק.

ישראל היא כלכלה מוטת יצוא: 30%–35% מהתוצר מגיע מייצוא, וכ-50% מהייצוא הוא מגזר ההייטק. שינויים בשקל אינם עניין טכני, הם שאלת הישרדות עסקית. תארו לכם יזם שגייס כ-10 מיליון דולר ב-2025 כשהדולר היה מעל 3.5 שקלים, ובנה תקציב ותוכנית עסקית בהתאם שרובה מבוססת על הוצאות שכר בשקלים. כיום הדולר עומד על כ-2.9 שקלים שזו ירידה של כ-17% - זו מכה אנושה, בעיקר לסטרטאפים צעירים שאין להם כיסים עמוקים. אם הירידה הייתה הדרגתית, ניתן היה להיערך; ירידה חדה כזו מכריחה לקצץ, לפטר ולפגוע בתוכנית העסקית ובסיכוי ההצלחה של הסטארטאפ.

יתר על כן, בשנה האחרונה, נפרץ המחסום הפסיכולוגי של שקל מתחת ל-3 ש"ח לדולר ולאחר מכן של 2.9 ש״ח לדולר, ענפי ייצוא עם רווחיות דקה נחנקים. בנק ישראל, שנהג בעבר לרכוש דולרים כשהשקל הגיע ל-3.10–3.20, נטש מדיניות זו. הבנק טוען ש"המודלים אומרים שאין צורך", אך המחיר של ירידה חדה ומהירה בשער הדולר על יזמים ויצואנים הוא קשה ולעיתים אף הרסני.

מעבר לנזק לייצואנים, הריבית הגבוהה מהווה נטל אשראי כבד על משקי בית ועסקים. החוב הכולל של המגזר הפרטי הלא פיננסי עומד על כ-2.5 טריליון שקל. אם נתרכז רק בנוטלי משכנתאות צמודות לריבית הפריים, כ-30% מהמשכנתאות, הורדה של 0.5% משמעה חיסכון של כ-900 מיליון שקל בשנה בלבד לקבוצה זו. בחישוב רחב יותר, הורדת ריבית של 0.5% תחזיר לציבור יותר מעשרה מיליארד שקלים. מכיוון שלבעלי משכנתאות ולווים יש מכפיל קיינסיאני גבוה, כל שקל שחוזר אליהם מייצר צמיחה נוספת, זה בדיוק ההפך מריבית גבוהה שמנפחת את רווחי הבנקים מבלי לשפר שירות או יעילות.

בנק ישראל נוקט בזהירות יתרה ומייחס זאת למלחמה. זה היה שיקול מוצדק ואחראי בתחילת המלחמה, כשכולם חששו שהדולר יעבור את הארבעה שקלים ושאינפלציה תתפרץ. אך כבר ב-2024 הראה המשק חוזק ויציבות, שער הדולר והאינפלציה ירדו, וההיגיון הזה הופרך. גם עלייה האחרונה, במחירי הנפט העולמיים עקב חסימת מצרי הרמוז השפעתה נמוכה על ישראל, נוכח העצמאות האנרגטית של ישראל בגלל מאגרי הגז טבעי בים התיכון.

הנתונים מראים שבשנים הקרובות המגמה של גידול בעודף היצוא הישראלי תתרחב, בהתאם השקל יתחזק, והאינפלציה תישאר נמוכה. אחריותו של בנק ישראל היא להבטיח שהתחזקות זו תהיה הדרגתית, שהריבית הריאלית תהיה סבירה, ושעסקים ומשקי בית לא יישלמו מס עקיף על חששות שהמציאות כבר הפריכה.

עוזי חדד הוא ד״ר למתמטיקה ומדעי המחשב ויזם היטק