רבים נחשפו בשבוע האחרון לסרטון התורן שחרך את הרשת, שבו שר הבריאות היווני מהלל את החוסן הכלכלי והאנושי של ישראל. השר אדוניס גאורגיאדיס, שבכלל הגיע לתוכנית בידור כדי לדבר על האירוויזיון, בחר להרביץ ציונות בצופים. הוא ציין כי אף ששטחה של ישראל הוא פחות ממחצית שטחו של חצי האי היווני פֶּלוֹפּוֹנֶסוֹס, ואף שהיא נמצאת במלחמה מתמשכת, התמ"ג שלה עובר את ה־500 מיליארד דולר. הסרטון הזה הוא משב רוח מרענן, אבל למען הדיוק, לפני ההערכות העדכניות של קרן המטבע העולמית, התמ"ג הישראלי כבר מגיע ל־720 מיליארד דולר.

אחד המדדים המובילים המבטאים את החוסן הכלכלי של מדינה הוא התמ"ג שלה לנפש (תוצר מקומי גולמי), שהוא סך כל הסחורות והשירותים שהמדינה מייצרת, מחולק במספר התושבים. על פי נתוני קרן המטבע העולמית, גם בעיצומה של מלחמה מתמשכת, ישראל נמצאת במקום ה־14 בעולם עם 70 אלף דולר לנפש, כשהיא משקיפה מלמעלה על מדינות עשירות כמו גרמניה, אוסטריה, צרפת וקטאר.

אלא שהנתון הזה קצת בעייתי, משום שהוא לא לוקח בחשבון פערים בעלויות המחיה. 5 דולר בקושי יספיקו להמבורגר קטן בניו־יורק, אבל יספקו בהחלט סעודה מכובדת במומביי. אם התוצר של מדינה אחת כפול מזה של השנייה אבל המחירים במדינה הראשונה יקרים פי שלושה, לא בטוח שרמת החיים של האזרחים טובה יותר.

אז אומנם תמ"ג לנפש מבטא את חוסנה של המדינה ואת כוחה בסחר העולמי, אבל ישנו מדד שמספק תמונה מדויקת יותר של רמת החיים של התושבים ומשקף את ההבדלים בעלויות המחיה המקומיות ובמחירי השירותים (מזון, דיור, תחבורה וכו'). זהו מדד התוצר לנפש במונחי כוח קנייה או PPP, קיצור של Purchasing Power Parity.

ובכן, למרות החוסן שמפגינה ישראל, כשבוחנים תוצר לנפש במונחי כוח קנייה, ישראל מידרדרת מהמקום ה־14 למקום ה־38. רבות נכתב על יוקר המחיה בישראל, ואלמלא התחזקות השקל בשנה וחצי האחרונות, היינו מרגישים את כשלי השוק חזק יותר בכיס. אבל יש גם פתרון: מתברר שהיכן שמדינת ישראל מצליחה לגבור על בעלי האינטרסים ולקדם חקיקה צרכנית, להסיר חסמים ולהקל בבירוקרטיה – זה עובד.

לפני שנה וחצי נכנסה לתוקף רפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", שהוביל משרד הכלכלה בראשות השר ניר ברקת. הרפורמה הזו מאפשרת להכניס לישראל מוצרים שונים המשווקים באירופה ללא צורך בבדיקות תקינה מקומיות נוספות, כאשר המטרה המרכזית היא לפתוח את השוק לתחרות ולהפחית בירוקרטיה.

הרפורמה הזו הצליחה בחלק מהתחומים, למשל במוצרי החשמל, שהוזלו בתקופה הזו באופן ניכר. כך למשל, כולנו נחשפנו להיצע הרחב של מכשירי החשמל והאלקטרוניקה שצץ בתקופה האחרונה ברשתות השיווק הגדולות. אבל הריכוזיות שעדיין קיימת במשק,  בירוקרטיה, היעדר אכיפה מספקת ושיתוף פעולה לקוי מצד משרדי ממשלה אחרים (כגון משרד הבריאות שנדרש למשל לאשר מזון רגיש), פגעו באפקטיביות של הרפורמה בהרבה תחומים אחרים.

בכלל, כמעט כל שינוי שנועד להוזיל עלויות לצרכן נתקל בהתנגדות עיקשת של בעלי הון או קבוצות אינטרס, שכל תזוזה מהמצב הקיים עלולה לגרום להם להרוויח פחות. לרוב הם יעטפו את זה בשלל הסברים שנשמעים די משכנעים. הנה דוגמה טרייה מהשבוע: בלחץ בעלי אינטרסים, יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת הציע למסמס למעשה את רפורמת הטסטים שאמורה להוזיל לנו הרבה כסף.

לפי התקנות שפרסם משרד המשפטים, רכבים פרטיים משנת 2023 ומעלה שגילם 3 עד 9 שנים, יבצעו טסט מדי שנתיים ולא כל שנה כפי שנהוג היום. מדובר בחיסכון לציבור של מאות מיליוני שקלים בשנה, בעיקר במניעת הפסד ימי עבודה ותשלום למכון הבדיקה. אלא שמנהלי מכוני הבדיקה הבינו שפרנסתם עלולה להיפגע, ומיהרו להזהיר מזינוק בתאונות הדרכים כתוצאה מליקויים במכוניות שלא יאובחנו בזמן (יצוין שבין הגורמים לתאונות, ליקויים ברכב הם פחות מ־5%). גם יבואני הצמיגים מיהרו להזהיר מהסכנה, וגם האינטרס שלהם מובהק.

זוהי רק דוגמה להתנגדויות המעכבות שינויים בתחומים רבים נוספים. רק עמידה איתנה מול אותן קבוצות שחוששות שיזיזו להן את הגבינה, תוכל לחולל שינוי אמיתי ביוקר המחיה. נכון, לעיתים יש גם נפגעים אמיתיים בעקבות רפורמות, כאלה שמקור פרנסתם אכן נפגע ולא חווים רק שחיקה מסוימת ברווחים. במקרים המסוימים האלה צריך להתחשב ולבחון איך אפשר להעניק פיצוי תוך שקלול האינטרס הציבורי. אבל אלה הם המקרים החריגים, לרוב זה לא המצב.

שלושה חודשים לפני פיזור הכנסת, כנראה כבר לא נחזה בקרוב בשינויים דרמטיים בתחום הגברת התחרות. אבל הציבור בהחלט מייחל להם לאחר מכן וביתר שאת, לא משנה איזו ממשלה תיבחר.