הבנקים מתאמצים למסמס את הוראת רשות התחרות

בשבוע שעבר הכריזה רשות התחרות על חמשת הבנקים הגדולים כ"קבוצת ריכוז" בתחום השירותים למשקי הבית ולעסקים קטנים. לפי החוק, הממונה על התחרות רשאית לקבוע כי קבוצה מצומצמת של מנהלי עסקים מהווה קבוצת ריכוז, אם בענף שהם פועלים בו מתקיימת תחרות מועטה. במסגרת זו היא מוסמכת להטיל על חברי הקבוצה מגבלות מסוימות כדי למנוע פגיעה בציבור או בתחרות בענף.

בישראל, חמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות שולטות בכ־98% מנכסי המערכת הבנקאית, כאשר שתי הגדולות, לאומי והפועלים, מחזיקות יחד בכ־48% מהנכסים. אף שמדובר בצעד דרסטי, שכמוהו הוכרז פעם אחרונה במדינת ישראל לפני 13 שנה (בנוגע לנמלי ישראל), ההחלטה הזו לא מפתיעה והיא מגיעה על רקע פערי הריבית המקוממים.

נזכיר: לאחר שנים רבות שבהן הריבית במשק הייתה אפסית, בשנת 2022 החל בנק ישראל להעלות את הריבית. בתגובה, הבנקים החלו להעלות את הריבית על הפיקדונות, אך באופן איטי ביחס לריבית בנק ישראל, והדבר הוביל לעלייה במרווחי הריבית של הבנקים מפעילות קבלת פיקדונות. התוצאה הייתה לא הוגנת: עלייה חדה בריבית הנגבית על הלוואות, לעומת עלייה איטית ומתונה בריבית הניתנת על הפיקדונות.

באופן לא מפתיע, בתקופה זו נרשמה גם עלייה ניכרת ברווחי הבנקים. לשם המחשה, טוענים ברשות התחרות, אם מרווח הפיקדונות של משקי הבית היה משתנה באופן זהה לאופן שינוי מרווח הפיקדונות של העסקים הגדולים, הרווח של הבנקים היה מצטמצם בשנים 2022־2024 בכ־20 מיליארד שקל, סכום שהיה יכול לעבור למשקי הבית במקום לבנקים.

בשנת 2023 פתחה הממונה בבדיקת מאפייני התחרות בענף הבנקאות, בדגש על תחום הפיקדונות. בבדיקה נמצא שבשוק סל השירותים הבנקאיים ללקוחות, קיימת מעט מאוד תחרות. השוק מאופיין בחסמי מעבר מבנק לבנק. בנוסף, עבור לקוחות קמעונאיים, כלומר משקי בית ועסקים קטנים, השוואת המחירים בין סלי השירותים שמציעים הבנקים השונים היא מורכבת. קשיים אלה מביאים למעורבות נמוכה של הלקוחות, שרובם אינם משווים תנאים בין הבנקים ואינם עוברים בנק גם כאשר הדבר משתלם להם. כך ניתן לראות ש־86% מלקוחות הבנק מחזיקים פיקדון בבנק שבו הם מנהלים חשבון עו"ש עיקרי. הבנקים עצמם תורמים להעצמת קשיים אלה ומפחיתים את מעורבות הלקוחות. הם כמעט לא מציעים שירותים שאינם קשורים לחשבון העו"ש, ונמנעים מלהציג את תנאי השירותים באופן שקוף וברור.

אז מה זה אומר בתכלס? הממונה הודיעה כי היא מתכוונת להטיל כמה הוראות מגבילות במסגרת ההגדרה החדשה. הוראה אחת תתמקד באיסור אפליית מחיר בין פיקדונות. כלומר, בנקים לא יוכלו להעניק תנאים טובים יותר ללקוח שמתמקח או שמחזיק במוצר מסוים ולבנק משתלם לשמר אותו, אלא יצטרכו להציע לכולם את הריבית שהם מפרסמים, גם לאלו המעוניינים להפקיד כסף ואין להם חשבון עו"ש באותו בנק. עם זאת, הבנקים כן יוכלו לתמחר את הפיקדון לפי היקף הסכום. כלומר, ככל שהוא יהיה גדול יותר כך תוצע ריבית גבוהה יותר, כפי שנהוג כיום בבנקים הגדולים. על הבנקים תחול חובה לאפשר ללקוח לנייד את הפיקדון שלו מבנק לבנק בקלות ובפשטות וללא עלות כספית.

הוראה נוספת מחייבת את הבנקים לפנות ללקוח באופן יזום בסמוך לצומתי החלטה בדבר חידוש או פירעון של פיקדון, להציג לו מידע לגבי הצעות מחיר לפיקדונות וקרנות כספיות, ולאפשר לו לרכוש במועד הפירעון או החידוש את הפיקדונות והקרנות הכספיות בהליך פשוט ונוח.

חשוב לציין שההוראות הללו ייכנסו לתוקף רק בעוד שנה. בינתיים הבנקים יוכלו לערער עליהן לבית הדין לתחרות, או לנסות למסמס אותן בשלל דרכים שהם מצטיינים בהן, כפי שהוכיחו במרוצת השנים.

מי שמיהר להיחלץ לעזרתם הוא בנק ישראל, שהזדרז להודיע על התנגדותו להחלטת רשות התחרות. "ההכרזה על הבנקים כקבוצת ריכוז היא צעד קיצוני ולא מידתי שעלול מחד להרתיע משקיעים מלפעול בישראל ומאידך אינו צפוי להוביל באופן כלשהו להגברת הרווחה של לקוחות הבנקים. זאת, בפרט בשל העובדה כי מרבית ההוראות הנלוות להכרזה כבר יושמו בפועל על ידי הפיקוח על הבנקים במסגרת רפורמות שהוא הוביל". לטענת בנק ישראל, הדרך לשיפור התחרות היא בקידום כניסתם של שחקנים חדשים למערכת, ולא בהטלת הוראות והגבלות על השחקנים הקיימים.

אז אומנם יש צדק מסוים בטענת בנק ישראל שחלק מההוראות שמתכננת רשות התחרות מיושמות במידת מה, אבל הן עדיין רחוקות מהמצב הנדרש שאליו שואפת הרשות, ולמעשה הן כנראה לא היו מקודמות אלמלא לחץ ציבורי מסיבי בעניין. כפי שראינו בעבר, איומים בקידום חקיקה צרכנית מצד חברי כנסת דרבנו את הפיקוח על הבנקים לקדם בעצמו מהלכים דומים. אם ננסה להיות קצת אופטימיים, עצם העובדה שהאיום הזה קיים מצד רשות התחרות, עשויה להניע מהלכים לטובת הציבור.