הציבור לומד להשקיע אבל הרגולציה עדיין תקועה מאחור

הדרך שבה אנחנו משקיעים בשוק ההון השתנתה מאוד בשנים האחרונות. זה בולט במיוחד בקרב צעירים, אבל נכון כמעט בכל קבוצות הגיל. אם בעבר הפעילות נעשתה בעיקר באמצעות מתווכים פיננסיים – יועצי השקעות ומנהלי תיקים – כיום חלק גדול מהציבור מתנהל באופן ישיר, פותח חשבון השקעות ורוכש ניירות ערך ללא תיווך.

השינוי הזה מתבטא גם בכך שבעבר התיק התנהל בבנק למרות עמלות יקרות, בעיקר בגלל חוסר תחרותיות, וכיום עוד ועוד אנשים מנהלים חשבון דרך חברי בורסה שאינם בנקים. כך נפתחו בשנים האחרונות מאות אלפי חשבונות בבתי ההשקעות. למעשה, רוב החשבונות החדשים נפתחים כיום מחוץ לבנקים (אם כי נתח השוק של הבנקים עדיין מגיע לכ־80%). ההבדל מתבטא לא רק בפלטפורמת המסחר וביצוע הפעולות, אלא גם בדרכי צריכת המידע והידע. כיום רבים נעזרים באינטרנט בכלל וברשתות החברתיות בפרט כדי לקבל החלטות היכן וכיצד להשקיע את כספם.

אלא שלמרות השינויים הדרמטיים הללו, הרגולציה כמעט לא השתנתה ולא התאימה את עצמה למציאות החדשה. לפני כמה חודשים פרסמתי כאן טור על ההונאות וניסיונות ההשפעה בתחום ההשקעות, המתרחשים ברשתות החברתיות. בין השאר הזכרתי את הנתון המדהים שנחשף בנובמבר האחרון, ולפיו כ־10% מהכנסותיו של תאגיד הענק מטא – הכולל בין השאר את פייסבוק, וואטסאפ ואינסטגרם – מגיעות מפרסומים של הונאות ומוצרים אסורים. מדובר בסכום עצום של כ־16 מיליארד דולר. גם יו"ר הרשות לניירות ערך, עו"ד ספי זינגר, נדרש לסוגיה בדיון שהתקיים אז בנושא. "בשנה האחרונה אנחנו מטפלים בהונאות משקיעים בהיקפים של מיליארדים", סיפר, וציין כי הוא ואנשיו ניסו "להגיע להסכמות ולהבנות מול הרשתות החברתיות, אבל קשה להגיע אליהם ולייצר איתם שיתוף פעולה".

יצוין שמאז חלה התקדמות מסוימת בנושא, אבל כפי שמסתמן, ייקח זמן עד שנראה סכרים משמעותיים מול שיטפון ההונאות המשתולל. הרושם הוא שרשות ניירות ערך מבינה את הצורך בשינוי תפיסה, והיא גם מקדמת חקיקה חדשה בנושא, אך היישום טרם נראה באופק.

עונת המעבר

סוגיית ההונאות וניסיונות ההשפעה ברשתות החברתיות היא נדבך מרכזי בשינוי המתחייב, אך בהחלט לא היחיד. מתברר שחוסר ההתאמה הרגולטורי, שגם הבורסה המקומית ממלאת בו תפקיד, יצר מציאות של פגיעה קשה בכוחו של הצרכן ובתחרות הנחוצה כל כך.

במה מדובר? השבוע סיפר לי ר', חבר שמנהל תיק השקעות עצמאי באחד מבתי ההשקעות, שהוא מעוניין לעבור לבית השקעות מתחרה. זה כשבוע הוא מטורטר בין שני בתי ההשקעות. בית ההשקעות שהוא מעוניין לעזוב מערים קשיים, דורש פרוצדורה מסובכת וגם עמלה יקרה במיוחד על המעבר: כדי להעביר את התיק יהיה עליו לשלם עמלה של מאות שקלים. ר' העביר כבר לפני שנתיים את תיק ההשקעות שלו מהבנק לבית ההשקעות, לאור עמלות המסחר הזולות באופן משמעותי שהוצעו שם. המעבר היה פשוט למדי וגם עלותו הייתה שולית. אלא שעכשיו הוא מגלה שבמעבר בין בית השקעות אחד לאחר, המציאות מורכבת הרבה יותר.

אפשר כמובן לצעוד בדרך הפשוטה לכאורה: למכור את כל ניירות הערך, להמתין שהכסף יגיע לחשבון העו"ש ואז להעביר אותו לבית השקעות אחר. אלא שיש כאן בעיה: מכירת ניירות ערך היא אירוע מס שכרוך בתשלום מס רווח הון. משקיעים רוצים להימנע מכך ומבקשים לנייד את התיק כמו שהוא, מבלי למכור את הנייר ולהתחייב במס. למעשה, כל מהות התחרות, שהיא האפשרות לעבור מגוף פיננסי אחד לאחר ללא אירוע מס, תלויה במורכבות המעבר.

עם כל הביקורת המוצדקת על הבנקים וגם על הפיקוח בתחומים רבים, אי אפשר להתעלם מדרישות הרגולציה המאוד ברורות ופרו־צרכניות בנוגע להתניידות, לאחר שבשנים האחרונות נכנסו תקנות רבות שנועדו לעודד תחרות, בין השאר גם בתחום ניירות הערך. כך, קיים נוהל ברור ופשוט יחסית שקובע מה נדרש כדי לנייד תיק השקעות מבנק אחד לאחר או מבנק לבית השקעות, מהי העמלה המקסימלית שניתן לגבות על כך (למשל, לא יותר מ־5 שקלים לנייר ערך ישראלי), ובתוך כמה זמן מחויב הבנק לנייד את התיק. זה עדיין לא מושלם, אבל ודאי הרבה יותר טוב מחוסר התחרותיות ומורכבות התהליך במעבר בין בתי השקעות.

כאשר מדובר בניוד תיק ניירות ערך מבית השקעות, אין ממש פיקוח ברור מצד הבורסה על המחיר שנגבה עבור העברת התיק, או על משך הזמן שבו יש לבצע את ההעברה. גם פרוצדורת המעבר עצמו משתנה מבית השקעות אחד לאחר – חלקם דורשים זיהוי פיזי, אחרים מסתפקים בזיהוי דיגיטלי. השוני תלוי בעיקר בשאלה אם החשבון נפתח במערכת סגורה (כלומר שיש בה אפשרות להפקדה ומשיכת כספים רק ממקור אחד, כגון חשבון הבנק של הלקוח), או בפורמט אחר שמאפשר יותר גמישות, אם כי לא תמיד הכללים הללו אחידים.

לפני ארבע שנים נכנסה לתוקף רפורמה במערכת הבנקאות בשם "מעבר בקליק". הרעיון היה להגביר את התחרות באמצעות הקלת המעבר בין בנקים. בלחיצת כפתור יכול לקוח יכול לעבור מבנק אחד לאחר, תוך כדי חלוקת תפקידים ברורה בין הבנק הקודם לבנק החדש, וכך גם בנוגע לעלות של המהלך ובתוך כמה זמן עליו להתבצע. אומנם בפועל לא תמיד הדברים חלקים כל כך ולעיתים נוצרות מורכבויות מסוימות, אבל בסך הכול זה עובד.

אין סיבה שמנגנון כזה לא יפעל בעידן ההשקעות החדש שאנחנו נמצאים בו. כל לקוח יוכל לעבור לאן שהוא רוצה, תחת פרוצדורה ברורה ועם רגולציה אחידה. למעשה, חלק מהתשתית הנדרשת לרגולציה עדכנית ברוח הזו כבר קיים וממתין לחקיקה על שולחן הכנסת. נדרש גם שהרשות לניירות ערך תקבל לאחריותה את תכלוּל המהלך הזה ואת האחריות הרגולטורית. בין אם מדובר במערכת הבנקאית המפוקחת על ידי בנק ישראל ובין אם מדובר בבתי ההשקעות שיפוקחו על ידי רשות ניירות ערך – חובה שיהיו אחידות, התאמה ושיתוף פעולה, כתנאי להצלחה ביצירת שוק תחרותי ומפותח שיודע לתת מענה למציאות המתקדמת.

בינתיים, עד שיגיע השינוי המיוחל, מומלץ לברר מול הגוף הפיננסי הרלוונטי את פרוצדורת המעבר המדויקת ואת העלויות הנלוות כדי לקבל החלטה מושכלת.