את נ', בכיר באחד הגופים הפיננסיים בישראל, אני מכיר כבר כמה שנים. לאחרונה נפגשנו, והופתעתי כאשר הוא שיתף אותי במצבו הכלכלי המורכב. הוא חתום על התחייבויות בסכומים גבוהים, ובראשן משכנתא מטורפת. אף שהמשכורת החודשית שלו מתקרבת לשש ספרות, הוא לא מצליח לגמור את החודש בראש שקט.

סקרים שנערכו במדינות שונות סביב השאלה מהי חירות כלכלית העלו כי התשובה הפופולרית ביותר היא: להיות חופשי מחובות. נכון לסוף שנת 2025, יתרת החוב של משקי הבית בישראל עמדה על 903 מיליארד שקל. מתוכם 653 מיליארד שקל חובות הקשורים לדיור, ו־250 מיליארד שקל הלוואות אחרות. מדובר בעליה של 6.7% (57 מיליארד שקל) ביתרת החוב, לעומת השנה הקודמת.

לפני כשנתיים פרסם בנק ישראל דו"ח שבחן את האיתנות הכלכלית של לווים שונים, בהתבסס על מאגר נתוני האשראי. הדו"ח הזה מספק תמונה מעניינת בנוגע לחובות של הציבור. כ־40% ממשקי הבית בישראל נמצאים באוברדרפט, ובחלק לא קטן מהמקרים הוא מצטרף לחוב אחר כגון משכנתא, הלוואה צרכנית או שניהם. לכ־17% נוספים אין יתרה שלילית בחשבון, אך יש חוב אחר.

הדו"ח מיפה את הלווים בהתאם לשיוך הסוציו־אקונומי שלהם, וגילה פערים לא מפתיעים. כך למשל, לווים "חלשים" נוטים יותר להיות במשיכת־יתר. לפי הנתונים, בעשירונים 1־3 יותר ממחצית מהאנשים נמצאים באוברדרפט, לעומת כשליש בלבד בשלושת העשירונים הגבוהים.

אבל החלק המפתיע הוא הנתון שלפיו 52% מהאנשים בעשירון העליון משועבדים לחובות כלשהם. ליותר ממחציתם יש כמה סוגים של חובות, כגון משכנתא לצד אוברדרפט או חוב צרכני אחר. מתברר שהכנסה גבוהה היא לא תעודת ביטוח מפני התבוססות בחובות. באותה מידה מעניין לגלות שבעשירון התחתון (ובעצם בארבעת העשירונים התחתונים) לכ־30% מהאנשים אין חובות כלל, אפילו לא מינוס בעו"ש.

מסתבר שחירות כלכלית היא לא בהכרח נגזרת של רמת הכנסה. ברור שככל שההכנסה גבוהה יותר, הפוטנציאל לרווחה כלכלית גדול יותר, אבל בסופו של דבר העניין לא תלוי רק בכסף אלא בתפיסת עולם, בחשיבה ובתכנון, ובעיקר בהתנהלות של האנשים. גם אדם שיש לו, יכול למנף את עצמו מעל ומעבר.

עד כמה תוכנית סדורה יכולה לסייע? סקר העושר של התאגיד הפיננסי האמריקני "צ'ארלס שוואב" לשנת 2025 בחן את התנהלותן של שכבות גיל שונות בארה"ב, וגם את תפיסתן בנוגע לעושר ולרווחה כלכלית. 33% מהאמריקנים שנשאלו, בעיקר הדור הצעיר יותר, תיעדו את מטרותיהם הפיננסיות ואת הדרך להגיע לשם בתוכנית כתובה. לפחות על פי הסקר, מהלך כזה מעלה את הסבירות לרווחה כלכלית באופן ניכר. מסתבר ש־22% מאלו המחזיקים בתוכנית כתובה העידו על עצמם שהצליחו להתעשר, לעומת 11% בלבד בכלל האוכלוסייה. כשמסתפקים בהגדרה של אלו שהגיעו ל"נוחות כלכלית", שיעורם עולה ל־40% מהנשאלים שכתבו את תוכניותיהם, לעומת כ־20% בקרב כלל האוכלוסייה.

לגיטימי לקחת הלוואה אם צריך, אבל מהלך כזה צריך להיות משולב בתכנון קפדני, יצירת מקורות הכנסה לכיסוי החוב ובניית חוסן כלכלי להמשך. הבעיה מתחילה כשאין תוכנית סדורה וברורה. למרבה הצער, אצל רבים מדי זה המצב.