שגרת החיים שלנו משתנה במלחמה אבל מחירי הביטוח נשארים

לשגרת מלחמה יש מאפיינים ייחודיים. באופן טבעי אנחנו מבצעים פחות פעולות שהיינו רגילים אליהן בשגרה נורמלית. אנחנו מצמצמים יציאות מהבית, נוסעים פחות ודוחים משימות לתאריכים רחוקים יותר. כל זה נכון עוד יותר כאשר אחד מבני הבית גויס למילואים. המצב הזה מביא לצמצום פעילות במשק. עסקים רבים עובדים במתכונת חלקית, בעיקר עסקים קטנים, דבר שפוגע בהכנסות ועלול להביא לקשיים. ואולם לא בכל הענפים זו המציאות. יש גופים עסקיים שהמצב הנוכחי דווקא מיטיב איתם במובנים רבים.

כשאתם נוסעים פחות ברכב, גם מספר התאונות מצטמצם ואיתו יורד גם היקף התביעות מחברות הביטוח. אבל בזמן שהאבק מצטבר על שמשת הרכב שלכם – פרמיות ביטוחי הרכב, המוערכות בסכום מצטבר של יותר מ־20 מיליארד שקל בשנה (מקיף וחובה), ממשיכות לזרום לכיסי החברות. אם לא די בכך, כ־2 מיליארד שקל בשנה משולמים עבור ביטוח תאונות אישיות. אם כולנו שוהים הרבה יותר בבית, הסיכוי שניפול וניפצע נמוך יותר (נזכיר שכאשר מדובר בפגיעה או נזק שנגרמו בעקבות אירועי המלחמה, ברוב המקרים הם מוחרגים מהפוליסה ולא ניתן בגינם פיצוי מחברת הביטוח).

נוסף על כך, מאות אלפי ישראלים משלמים מדי חודש עבור ביטוח בריאות פרטי, מלבד זה של קופות החולים. בין אם מדובר בביטוח בריאות קולקטיבי, כגון זה המוצע במקומות עבודה ובאיגודים מקצועיים, ובין אם מדובר בביטוח פרטי, התשלום עבורו נע סביב 300־400 שקלים בחודש למשפחה. ואולם במציאות שבה הציבור מוותר על המפגש עם הרופא וחושש ללכת למרפאה, מעטים משתמשים בביטוח הבריאות שלהם.

אז בואו נעשה חשבון רגע. נכון לשנת 2024 שילמנו 13.9 מיליארד שקל עבור ביטוח מקיף לרכב, ועוד 6.6 מיליארד עבור ביטוח חובה. עליהם נוסיף 6.5 מיליארד שקל לפרמיות ביטוח על הוצאות רפואיות ועוד 2 מיליארד שקל לביטוח תאונות אישיות. מדובר ב־2.4 מיליארד שקל שנכנסים לקופת חברות הביטוח מדי חודש מצד אחד, ועם הרבה פחות תביעות מצד שני. קחו גם בחשבון שאלו מחירי 2024, ומאז הפרמיות עלו.

באפריל 2020, עם תחילתה של מגפת הקורונה, פרסמה רשות שוק ההון, המפקחת על ענף הביטוח, הוראות המאפשרות להקפיא זמנית את פוליסת ביטוח הרכב. גם בתקופה ההיא בלט הפער בין המשך תשלומי הפרמיה כאילו דבר לא קרה, ובין קיפאון כמעט מוחלט במימוש זכויות הביטוח. מדובר היה בסוג של פתרון נקודתי שהפיקוח סיפק, אך לא במתן מענה רוחבי והתייחסות מעמיקה ומובנית לסיטואציה שמאז חוזרת על עצמה בצורות שונות, כפי שאנו חווים כיום.

על רקע זה אף הוגשה באותה שנה בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד 12 חברות הביטוח. התובעים טענו אז ל"התעשרות בלתי צודקת" של החברות בתחום ביטוח הרכב על חשבון מבוטחיהן, "על ידי גביית כספים בחוסר תום לב לאורך משבר הקורונה". לדבריהם, פרמיית הביטוח המשולמת בגין פוליסות הביטוח היא נגזרת של הסיכון שמשתקף מן המבוטח, והביטוח שדרוש לו. הם הדגישו כי החברות עצמן מודות בקשר ההדוק והמובן מאליו בין היקף הנסיעה של המבוטח ברכב ובין מידת הסיכון הכלכלי שהן נוטלות על עצמן.

התובעים הוסיפו והציגו דוגמאות מארה"ב, שבה חברות הביטוח החזירו מיליארדי דולרים למבוטחים בשל הירידה בנסועה על רקע הקורונה. היקף התביעה בישראל הסתכם ב־1.2 מיליארד שקל, ואולם באוגוסט האחרון דחה בית המשפט המחוזי את הבקשות לאישור תובענות ייצוגיות. שלושה חודשים לאחר מכן הגישו התובעים ערעור לבית המשפט העליון, והסוגיה טרם הוכרעה.

בשבועות הקרובים צפויות חברות הביטוח לפרסם את הדו"חות הכספיים שלהן לשנת 2025, אבל כבר כעת אפשר להעריך כי הן צפויות לרשום רווחי שיא של כ־12 מיליארד שקל, עם הכנסות של כ־55 מיליארד שקל מפרמיות ביטוח ששילמנו במהלך השנה שחלפה.

לא שומרים בבטן

מדוע אנחנו ממשיכים לשלם כרגיל? מדוע רשות שוק ההון לא דורשת מחברות הביטוח לגלם את המציאות בהוזלת מחירי הפרמיות? חשוב לציין כי לפני כמה חודשים פנתה הרשות לחברות הביטוח בדרישה להוריד את מחירי ביטוחי הרכב, שזינקו בחדות בשנים 2024-2021 והניבו לחברות רווחים עצומים. המהלך איננו קשור באופן ישיר לבעיה שהצגנו, אך אין ספק שהוא נגזרת שלה. בדיקה שערכה רשות שוק ההון הצביעה על פער בין הפרמיות הגבוהות לעלות הסיכון בפועל. בתחילת דצמבר פנה עמית גל, הממונה על שוק ההון, פעם נוספת לחברות הביטוח, הפעם בצורה תקיפה יותר, ודרש להוריד בתוך שלושה חודשים את מחירי הביטוח המקיף וצד ג' לרכב. אם לא יעשו כן, הזהיר, הרשות לא תאפשר להן להמשיך למכור פוליסות.

נתוני רשות שוק ההון מראים כי בשנת 2021 שילמנו 8.8 מיליארד שקל עבור ביטוח מקיף וצד ג' לרכב, ואילו בשנת 2022 נגבו בענף ביטוחי המקיף וצד ג' כ־9.9 מיליארד שקל. שנה לאחר מכן קפץ הסכום ל־12.15 מיליארד שקל, ובשנת 2024 הוא עמד כבר על כמעט 14 מיליארד שקלים. זאת בשעה שמספר כלי הרכב המבוטחים במהלך אותן שנים עלה בשיעור מינורי, וגם במספר התביעות כמעט לא חל שינוי; למעשה הוא אפילו ירד במעט.

גל עליות המחירים לווה בשלל הסברים שחברות הביטוח סיפקו לנו, ושבסך הכול נשמעו לכאורה די הגיוניים: עלויות תיקוני הרכב במוסכים גדלו, מחירי החלפים עלו בחדות, חל גידול במספר התאונות – בעיקר התאונות הקטנות יחסית המכונות נזקי פח, עניין שהפך את מרכיב החלפים לקריטי. הסברים נוספים כללו את משבר הקורונה והעיכובים שהוא חולל בייצור ובשילוח הבינלאומי, שהעמיקו את הבעיה והוסיפו למחיר, וכך גם התחזקות הדולר באותה תקופה שליבתה את המגמה. גם בגניבות הרכב חלה עלייה, הסבירו לנו, מציאות שבמובן מסוים היא נגזרת של מחירי החלפים הגבוהים. שום דבר לא נשמר בבטן, הכול גולגל אל הכיס שלנו, המבוטחים.

אבל כפי שהבנו, הטענות הללו לא מחזיקות מים. מספר התביעות לסוגיהן ירד, כך גם היקף גניבות הרכב, ואפילו הדולר נחלש. ההוצאות בפועל קטנות, אבל הרווח גדל. בשנת 2023 הרווח הנקי המצרפי של חברות הביטוח עמד על 2.65 מיליארד שקל. בשנת 2024 הוא זינק ל־5.96 מיליארד שקל, ובשנת 2025 צפוי כאמור רווח שיא של כ־12 מיליארד שקל.

הרלוונטיות אמנם דומיננטית מאוד בענף הרכב, אך היא קיימת לא רק שם, אלא גם בתחום הבריאות וסיכונים אחרים. האם דרישות הפיקוח בתחום הרכב יתורגמו להקלה משמעותית וניכרת בכיס שלנו, והאם נראה דרישה ברורה ותקיפה גם בענפי ביטוח אחרים?