ישראל היא מדינה שחיה "בין מלחמות". מלחמת שמחת תורה, מבצע עם כלביא ובימים אלה מבצע שאגת הארי מאתגרים את הכלכלה הישראלית. בהיערכות ביטחונית הראנו התאוששות מרשימה מאז שמחת תורה עם יכולות מרשימות של צה"ל וגופי המודיעין. אבל כשמדובר בחזית הכלכלית? שם המחוקק עדיין מלאתר, מתמהמה, ובעיקר - לא נותן מענה. למרות הניסיון העשיר שנצבר במגפת הקורונה, במבצע שומר החומות ובמלחמת עזה, מדינת ישראל מתעקשת להגיע לכל משבר כלכלי ללא פתרונות סיוע מוכנים, כאילו היא מופתעת.
עוד כתבות בנושא
הבעיה אינה היעדר תקציבים, אלא היעדר מנגנון וניהול תהליכים סדור. בכל פעם שפורץ משבר שכזה, המשק הישראלי נכנס למחול שדים מוכר: דיונים ליליים במשרד האוצר, ויכוחים בוועדות הכנסת וניסוח מתווי פיצוי מחדש כאילו לא ניתן היה להכין תכנית מגרה. האם נפצה לפי ירידה במחזור? אולי לפי הוצאות קבועות? ומה עם שכר העובדים?
במקום "תכנית מגירת חירום" כלכלית הכוללת מודלים מוכנים להפעלה אוטומטית לפי רמת הפגיעה, בעלי העסקים נותרים בחוסר ודאות משתק וזאת עשרה ימים לתוך המלחמה הנוכחית. בזמן שבעלי עסקים קטנים ואחרים, לרבות באזורים מטווחים, צריכים להחליט אם להוציא עובדים לחל"ת או לסגור את השאלטר, נציגי המדינה עדיין מתווכחים מה יהיה אופי הפיצוי וממהרים "לפתוח" את המשק כדי לחסוך בו.
הכי מעניין
זהו מצב בלתי אפשרי. לכלכלה הישראלית מגיע יותר - טלאי על גבי טלאי אינו פתרון מספק. מנכ"לי חברות עושים ככל יכולתם למזער נזקים - וכך צריכים לפעול גם נציגי האוצר, מס הכנסה ויתר הגורמים המעורבים בדיונים. תנו פתרון מערכתי ומיד!
החוליה החלשה: חינוך ואמון
הפער בין המוכנות הצבאית לאזרחית זועק במיוחד בשני מוקדים: מערכת החינוך ואמון המגזר העסקי. כשהלימודים מושבתים ללא פתרון היברידי ראוי ומספק, המשק מאבד מאות אלפי שעות עבודה של הורים, נטל שנופל בעיקרו על נשים ופוגע בפיריון בטווח הארוך. ניתן היה להכין ערכות לימוד מתאימות לעתות אלה מראש, לווסת בין תרומת ההורים לתרומת המערכת ללימוד בעת מלחמה ובכלל להיערך טוב יותר.
האלתור החוזר גם בזירה זו פוגע בחוזה הבסיסי בין המדינה לאזרחיה. המגזר העסקי נדרש לגלות חוסן עילאי, להמשיך לשלם שכירות ולהחזיק עובדים, בזמן שרשת הביטחון שלו נתפרת תוך כדי תנועה. חוסן הוא היכולת להישען על מערכת צפויה ויציבה.
על הממשלה לאמץ מודל קבוע: "תוכנית מדף כלכלית" שתגדיר מראש את כללי המשחק בעת חירום. עסקים צריכים לצפות לכימות מהיר של הנזק בשל מצב ביטחוני וקבלתו בזמן אמת.
ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להיות "מדינה בהפתעה". הכלכלה האזרחית היא הדלק של המכונה הביטחונית, ואם לא נתחיל להתייחס למוכנות הכלכלית באותה רצינות שבה אנחנו מתייחסים למוכנות חיל האוויר והמודיעין, אנחנו עלולים לגלות שהחזית הביתית פשוט קרסה תחת נטל האלתור.