מלחמת העצמאות האמריקנית פרצה לאחר הטלת מכס בגובה שלושה פני לפאונד על ייבוא תה למושבות הבריטיות, והובילה להקמת ארצות הברית של אמריקה. זה לא היה סתם ויכוח על גובה מס אזוטרי, כמובן, אלא מאבק עקרוני יותר על סמכויות שלטוניות וייצוג פוליטי. לעומת זאת, "המרד בליכוד" שהוביל לנפילת פטור המע"מ שראינו השבוע בכנסת פרץ מכל הסיבות הלא־נכונות והכיל אפס נימוקים עקרוניים. בצלאל סמוטריץ' הוא לא בנג'מין פרנקלין, וחנוך מילביצקי איננו ג'ון אדמס, לגודל ההפתעה.
לאחר שהכנסת ביטלה את הצו שלו, האשים שר האוצר את "השמאל הכלכלי בליכוד" שלדבריו "מנסה לנצח את אזרחי ישראל בשירות המונופולים ובשביל כמה קולות בפריימריז". הוא לא טועה, אבל האמת היא שזהו מקרה נדיר שבו מניעים עלובים הובילו לתוצאה טובה. כפי שנכתב כאן בהרחבה לפני כמה שבועות, הצו שהרחיב את הפטור ממע"מ על קניות בחו"ל ל־150 דולר חותר תחת עקרון אחידות המס, ומנוגד לממצאים חד־משמעיים מהמחקר הכלכלי. למעשה, רעיון פופוליסטי שנועד לקושש קולות עבור סמוטריץ' לקראת הבחירות, טורפד על ידי ח"כים פופוליסטיים שמשרתים קבוצות לחץ לקראת הפריימריז.
סמוטריץ' | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
יו"ר הציונות הדתית, כמו רבים אחרים שתומכים עקרונית בשוק החופשי, טעה השבוע לחשוב שהרחבתו של עיוות מס טובה לימין הכלכלי, שכן זוהי "הורדת מיסים". זה קשקוש. אם ממשלת הימין רוצה להוריד מיסים או להקל על התחרות שתתכבד ותעשה זאת, ולא תיצור אפליית מס בין עסקי ביגוד ישראליים שימשיכו לשלם את המע"מ ובין אתרי מכירות סיניים שיקבלו ממנו פטור. אינספור מחקרים כלכליים מראים שעיוותי מס כמו זה גוררים עיוותי שוק, ובסוף אנחנו אלה שמשלמים עליהם.
הכי מעניין
אדרבה, ממשלה ימנית יכולה הייתה לקצץ כמה מיליארדים בהוצאותיה ולהוריד בחזרה את אחוז המע"מ שעלה במלחמה. זה לא קרה. או לעשות צעדים רציניים לקראת הורדת יחס החוב־תוצר בתקציב הממשמש ובא, כדי לתמוך במלחמות העתידיות. גם זה לא מתרחש. אם אנשי שוק חופשי היו אוחזים במושכות הכלכליות של ישראל בשלוש השנים האחרונות, הם היו דואגים לנצל את המשבר הנורא של הטבח והמלחמה כדי להוביל רפורמות מבניות נחוצות מול מערכת החינוך, למשל, או ביחס לציבור החרדי, ללובי החקלאי או להסתדרות, לכל הפחות. שום דבר מזה לא יצא לפועל. אם ימין כלכלי פירושו מדיניות של פתיחת השוק לתחרות והורדת מיסים, היכן היא?
יומיים אחרי הפארסה בכנסת, הכלכלן הראשי באוצר פרסם דו"ח שהראה כי נטל המס על הציבור הגיע ב־2025 לרמתו הגבוהה ביותר מאז 2022, והוא נאמד ב־32.8% מהתוצר הלאומי, מעל הממוצע במדינות המפותחות. "עיקר העלייה" נכתב בדו"ח, "נובע משינויי חקיקה לטובת מימון הוצאות המלחמה הגבוהות וגבייה גבוהה יחסית של מס חברות כחלק מהתאוששות כללית של המשק עם סיום המלחמה". לפני שלושה חודשים פרסמה גם רשות המיסים סקירה על הכנסות המדינה ממיסים. מתברר שנטל המס הישיר האפקטיבי עלה מ־19.1% מההכנסות בשנת 2014, ל־20.6% מההכנסות בשנת 2022. וזה כשכוללים רק את מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות. אם מחשבים גם מיסים עקיפים, מסתובבים בינינו אנשים שיותר ממחצית משכורתם נלקחת על ידי המדינה. נתונים שצריכים לקפוץ בכל פעם שבנימין נתניהו מתהדר באידאולוגיה ימנית כלכלית.
מילביצקי | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
הרחבת הפטור ממע"מ צפויה לעלות למדינה באובדן הכנסות של בין מיליארד וחצי לשני מיליארד שקלים בשנה. הפחתת אחוז מע"מ תעלה כשישה מיליארד שקלים, וביטול הפטור ממע"מ על פירות וירקות יכניס סכום דומה. תעשיית הבגדים הישראלית היא גם אחת היחידות שבהן המחירים דווקא ירדו בעשורים האחרונים, ביחס לזינוק המופרע במחירי המזון למשל, ולא מתאפיינת בריכוזיות־יתר כמו אגפים אחרים במשק. הרחבת הפטור הפופולרי על קניות מחו"ל, קל להבין, היא פשוט דרך קלה ופשוטה לפנק מצביעים פוטנציאליים, במקום להיכנס למריבות פוליטיות קשות על סגירת משרד המורשת או צמצום תקציבים לבתי ספר שלא מלמדים ליבה. הורדת אחוז מע"מ לכולם אולי הוגנת יותר, אבל האפקט הפסיכולוגי גורם לכך שרובנו כלל לא נרגיש אותה, בטח לעומת הוזלה ניכרת בהזמנה מאמזון.
מבחינה פוליטית, רק 25 ח"כים הצביעו בעד הצו של סמוטריץ' לאחר שנתניהו אולץ לאפשר חופש הצבעה. היכולת של שר האוצר להעביר מהלכים שהקואליציה לא אוהבת, גם טובים ונחוצים כמו רפורמת החלב, חטפה השבוע מהלומה ברורה. והיא כמובן מעלה שאלות לקראת חוק התקציב, חוק ההסדרים הצמוד אליו, וכמובן חוק הגיוס. בינתיים שר האוצר חתם על צו חדש שמרחיב את הפטור ממע"מ, הפעם עד 130 דולר, תוך שהוא מכריז כי "אל מול כל השמאל, יכול להיות כאן זול". גם הצו הזה יתגלגל בהמשך לוועדת הכספים של הכנסת, שהיו"ר שלה מילביצקי הוביל את המהלך לביטול הצו הנוכחי. מסיבת התה של בוסטון, אפשר להעריך בזהירות, לא תשחזר את עצמה בקרוב בנמל אשדוד.