מי שעוקב אחרי מחירי הרכבים בישראל, נחשף בתקופה הנוכחית לתופעה שאיננה מתרחשת לעיתים קרובות, בטח במדינה כמו שלנו: שוק הרכב בישראל נמצא בירידת מחירים חדה. זה בולט במחירי הרכבים החדשים, אבל מגיע לאחרונה גם לרכבי היד השנייה.
לתופעה הזו יש כמה הסברים. אחד מהם הוא הכניסה המסיבית של הרכבים הסיניים לישראל, עם מגוון גדול מאוד שיוצר תחרות אגרסיבית כבר במדינת המקור, והיא משתקפת גם כאן. בישראל נמכרים היום רכבים של יותר מעשרה יצרנים סינים שונים, ולרובם יש כמה מותגים. עליהם יש להוסיף את המתחרים הקוריאנים, היפנים והאירופים.
היצע הרכבים החשמליים גדול מאוד, והיבואנים נתקעו עם עודפי מלאי גדולים. יחד עם רכבי הבנזין שנותרו במלאי, יש המעריכים שמדובר בכמה עשרות אלפי רכבים. החוק הישראלי קובע שאם חלפה שנה ממועד ייצור הרכב והוא טרם נמכר, היבואן מחויב לרשום אותו כ"יד ראשונה". כלומר, הלקוח שיקנה אותו רוכש למעשה רכב "יד שנייה", גם אם איש לא נסע במכונית והמושבים עדיין מצופים בניילונים. המציאות הזו יצרה במהלך השנים שוק שמכונה "רכבי 0 קילומטר". כדי לא להיתקע עם אותם רכבים, היבואנים מוכרים אותם לחברות הליסינג (חלקן בבעלות היבואן עצמו), שם הם מוצגים כ"אפס קילומטר" – רכבים שכבר הספיקו לעבור בעלות אבל טרם עלו על הכביש.
הכי מעניין
מכוניות מיובאות בנמל אילת, 2023 | צילום: נעם רבקין פנטון, פלאש 90
כאשר בפני הלקוח עומדת אפשרות לרכוש רכב חדש – שאומנם העלה אבק בחניון נמל אילת ונרשמה עליו כבר יד אחת – בהנחה שמגיעה לעיתים ל־30%, ליבואן אין ברירה אלא להוריד מחיר גם על רכב חדש־דנדש שירד עכשיו מהאונייה.
גורם משמעותי לא פחות לירידת המחירים הוא מצבו של הדולר, שנחלש מול השקל בכ־17% מאז אפריל הקודם. הירידה הדרמטית בשער הדולר הורידה עלויות ליבואנים, ובלחץ התחרות שנוצרה הם מגלגלים את הירידה הלאה אל הרוכשים. אפילו החשש מהשפעה על המחיר בעקבות מס הקנייה, שעלה בתחילת השנה בשלושה אחוזים (מ־45% ל־48%), נעלם כלא היה. קרוסאובר חשמלי סיני, שנמכר לפני שנה וחצי במחיר של כ־160 אלף שקל, עולה היום כ־140 אלף שקל, וניתן למצוא דגם דומה "אפס קילומטר", בסכום שמתקרב כבר לכיוון 120 אלף שקל. ועדיין, היבואנים מרוויחים היטב.
מדהים להיזכר איפה היינו לפני שנתיים מהבחינה הזו. רכב בנזין משפחתי ממוצע "מהניילונים", עלה כאן כ־150 אלף ויותר, לעיתים אפילו עם דירוג בטיחות נמוך עד אפסי. הבולמוס לרכבים החשמליים הסיניים היה בעיצומו. אף שבכל תחום אחר מוצר אלקטרוני ממותג סיני לא נחשב לסחורה חמה במיוחד, בתחום הזה, התברר, ההנחה הזו לא תקפה. כן, זה בסך הכול רכב סיני, ובכל זאת היבואנים הצליחו להדביק לרכב משפחתי כזה תג מחיר מטורף של כ־170 אלף שקל. למרות המחירים ההזויים, לא מעט ישראלים עמדו בתור כדי לשלם ממיטב כספם. אבסורד לא פחות גדול הוא שרבים מהרוכשים הללו גם לקחו הלוואות כשהריבית עוד הייתה במגמת עלייה. היבואנים צחקו כל הדרך אל הבנק.
בשעה טובה חזרנו לשפיות, וההשפעה הזו איננה מסתכמת כאמור רק ברכבים חדשים, אלא מחלחלת גם לשוק היד השנייה. רכב חשמלי מאבד מערכו בקצב מהיר בהרבה ממה שהורגלנו עד לא מזמן. בין הסיבות לכך, השיפורים הטכנולוגיים כגון קיבולת סוללה גדולה יותר וטווח נסיעה ארוך יותר, שמזרזים את ירידת הערך של הרכבים ה"ישנים" – אלה ששווקו כאן רק לפני שנתיים. וזה נכון לא רק ברכבים חשמליים ולא רק ברכבים סיניים; ההשפעה היא על כל השוק, גם אם לא בשיעורים זהים.
אין ספק, השליטה חזרה אל הצרכנים. לכמה זמן? לא ברור, אבל בינתיים נראה שהתחרות רק הולכת ומתגברת, והסיבות לקיומה לא הולכות להיעלם בקרוב. אז אין שום סיבה להיות פראיירים, הכוח בידיים שלנו וכדאי לנצל את המצב ולהתמקח. בטח אם מדובר בדגמי אפס קילומטר משנה שעברה. יש דגמים מסוימים שהיבואנים מתים להיפטר מהם, ומי שזה רלוונטי לגביו – זה המקום ללחוץ עוד.