מנהל מחוז דרום של משרד החינוך: "אני מוטרד מהחינוך לזהות"

בוועידת בן-גוריון בנגב – "בין חזון למציאות" של מקור ראשון ומכון מורשת בן-גוריון, התקיים דיון מיוחד לציון 70 שנה לחוק החינוך הממלכתי, במושב לזכרו של ד"ר צביקה צמרת ז"ל. במושב השתתפו אתי בינדר מפקחת כוללת על בתי הספר היסודיים החרדיים במשרד החינוך, מיכל דה-האן סגנית ראש החמ"ד, רם זהבי מנהל מחוז דרום במשרד החינוך, ד"ר מוחמד אלנאברי לשעבר ראש המועצה המקומית חורה וד"ר מיכל טביביאן מזרחי ראש מרכז מנור מבית יוזמת המאה. המשתתפים הציגו את הממשק בין זרם החינוך אותו הם מייצגים וביחסים שלו אל מול חוק החינוך הממלכתי. 

בינדר התייחסה למחוז החרדי שכולל היום למעלה מחצי מיליון תלמידים, בקרוב ל-7,000 מוסדות. "החל משנת 2014 יש זרם ממלכתי חרדי שהוא אחד הזרמים בחינוך החרדי, והוא הדומה ביותר לממלכתי הכללי ולוקח על עצמו את כל התנאים של הממלכתי כולל לימודי ליבה, הליך בחירת מנהלים ועוד. מצד החוק עם הקמת המדינה הוכר הציבור החרדי כמגזר בעל מעמד עצמאי במסגרת חוק חינוך חובה, והחוק הגדיר את החינוך החרדי כמוכר שאינו רשמי. אפשר שלא לאהוב את זה אבל זהו החוק. הטענה כי אין לימודי ליבה בקרב הציבור החרדי היא לא נכונה, 99% מהבנות לומדות ליבה ו-45% מהבנים לומדים גם הם", הוסיפה המפקחת על החינוך החרדי במשרד החינוך וציינה כי "הזרם הממלכתי החרדי עדיין אינו מעוגן בחוק, ומשמעות הדבר היא שהרשויות לא מחויבות להקים בית ספר ממלכתי חרדי גם אם יש צורך".

מיכל דה-האן התייחסה לשאלה האם החינוך הממלכתי דתי היה רוצה להפוך לזרם עצמאי. "אנחנו מחויבים ושותפים לכל התכנים של משרד החינוך כחלק מהממלכתיות, על הדברים האלה אנו מדייקים את התכנים בהתאם לערכי הציונות הדתית, לפעמים זה פשוט ולעיתים זה מורכב אבל אנחנו לא מתבדלים. יש תוכניות שהן קשות לנו, אבל אנחנו רואים את עצמנו כחלק מהחינוך הממלכתי ולא מעוניינים לצאת ממנו. האידאולוגיה של הצינות הדתית היא כוללת את עם ישראל ולקיחת חלק, אז גם אם קשה אנחנו חלק מהחינוך הממלכתי".

"סדר יום הלימוד בדרום הוא אחד לאחד לפי מה שקובע משרד החינוך", הבהיר זהבי, "חוק החינוך מחייב אותנו לדאוג למוסדות לימוד בכל יישוב, לא משנה מה כמות האוכלוסייה, אנו מחויבים לספק חינוך איכותי עם תחרות. ברמה הלימודית אנו מחויבים גם כן שהסטנדרטים יהיו שווי ערך לכל מקום אחר במדינת ישראל, כל תלמיד יקבל את מקסימום ההזדמנויות כמו כל מקום אחר. מורשת בן גוריון עוסקת בארבעת העקרונות שהוא התווה, אגב תחום לימודי הליבה לא קיים בהם. העקרונות הם: להיות אדם, להיות יהודי, להיות חלוץ, להיות לוחם. לפי בן גוריון כל אלה בונים חברה. אינני מוטרד מהשליטה של תלמידי מחוז דרום בלימודי ליבה, אני מוטרד מהחינוך לזהות, מחינוך לערכים הומניסטיים ומהחינוך לייעוד משותף. חוק החינוך הממלכתי הוא מעצב חברה, עם אתוס משותף ועתיד משותף על פי מורשת בן גוריון".

מוחמד אלנאברי, שבין היתר הקים את ארגון "ינאביע" התייחס למצב בחינוך הבדואי והקשר שלו לממלכתיות: "בחינוך הבדואי אנחנו רחוקים מלהיות חינוך ממלכתי, וזה קשור בחבילת הערכים שאנחנו רוצים להנחיל לילדים שלנו. ברמה הלאומית יש לנו חינוך שבטי, כל שבט מחנך לערכים שלו וקשה להכיל את הדבר במערכת החינוך הכללית. אנחנו עובדים במערכת חינוך על-שבטית כדי להדגים שהאינטרס החברתי הוא מעל כולם וראש המערכת הוא בעל האינטרס הגבוה ולא מי שמשרת רק את השבט שלו. אנחנו מתקשים מאוד לצאת מהבועה, המשאבים זמינים ואפילו יש מהם אקסטרה, אבל הבעיה היא בתשתית בהנהגה אז התקצוב מגיע לדלי דולף. כמות ההורים המשתתפים בישיבות הוא לא יותר מחמישה אחוזים, הם לא רוצים ליצור מתחים בין השבטים. צריך צעקה במרחב הבדואי שנדע לעלות לממלכתיות, ושהשבטיות שלנו לא מפצלת, וכל עוד אני נכשל בבית אני לא יכול לעלות לדרגת הממלכתיות". 

ד"ר מיכל טביבאן מזרחי, שכיהנה כסמנכ"לית אסטרטגיה ותכנון במשרד החינוך ציינה כי "חוק החינוך הממלכתי מנסה לנתק את החינוך מהפוליטיקה, עם החברה הישראלית השסועה כיום צריך לשאול האם החוק אכן הצליח. חוק החינוך הציבורי גם אמר שהמדינה היא האחראית על החינוך והיא תתקצב אותו, והיא כוללת חובת ללכת ללמוד. המדינה גם התחייבה כי היא זאת שתהיה אחראית על התכנים, ולא המפלגות. בפועל היסודות הללו התערערו. היסוד הציבורי התערער מאחר שיותר ויותר כסף הולך לחינוך הפרטי, וגם היסוד הממלכתי התערער היות שיותר ויותר זרמים מנהלים את עצמם. כולם תחת משרד החינוך, אבל בסוף כל אחד מנהל את עצמו. כל זרם מקבל תקציב שונה, האחריות בתוך המשרד היא שונה, התכנים גם הם שונים". 

טביביאן-מזרחי שעומדת בראש מרכז מנור מבית יוזמת הבאה הציגה גם פתרון למצב הנוכחי: "קודם כל להכיר שלא כור ההיתוך וגם לא הרב תרבותיות עובדות, מה שצריך לעשות זה ליצור ערבוב של שני הדברים. השאיפה צריכה להיות ש-50% מהלימודים יהיו משותפים, ולא בלימודי הליבה כי אם במקצועות הרוח כמו היסטוריה, ספרות, אזרחות ותנ"ך. 30% מהלימודים צריכים להיות ברמת הזרם עצמו, ו-20% הנותרים במסגרת קהילת בית הספר עצמו בו תהיה אוטונומיה לכל מוסד ומוסד. המספרים בחלוקה אינם קדושים אבל הם צריכים להצביע על סדרי החשיבות של ערכים לאומיים, ערכים זהותיים וערכים מקומיים".