נקודת התורפה של ההשקעות האלטרנטיביות

השבוע הודיעה חברת הלוואות העמיתים "טריא" כי אחרי שלל קשיים ועיכובים היא סיימה להשיב את כספם של כל מי שביקשו למשוך את הכסף שהשקיעו בפלטפורמת ההלוואות. הסאגה הזו נמשכה כמעט שלוש שנים, והחודש הגיעה לסיומה. ההודעה הזו מגיעה שבועיים אחרי שחברת "בלנדר", שהפעילה גם היא פלטפורמה דומה, הודיעה על סיום פעילותה בתחום. אחרי רצף ההודעות הללו אפשר לומר שבכך למעשה נחתם בפועל התחום הזה בישראל.

 הלוואות העמיתים או (P2P (Peer-to-peer lending כפי שהם מכונים בחו"ל הגיעו לכאן לפני כעשור, אם כי בשנים הראשונות איש כמעט לא שמע עליהן. הריבית האפסית ששררה אז במשק, ובעקבותיה הריבית הזעומה שהוצעה בפיקדונות השונים בבנקים, הציבה אתגר גדול למשקיעים. בהיעדר אלטרנטיבות, משקי בית רבים שאולי היו מעדיפים להשקיע כמה אלפי או רבבות שקלים לטווח קצר־בינוני, השאירו את הכסף בעו"ש בלי שיניב להם דבר.

אל החלל הזה נכנסו אותן חברות, שהציעו פלטפורמה דיגיטלית שנועדה לתווך בין מלווים ולווים – עסקים קטנים, משקי בית ואפילו הלוואות למשכנתא ולקבוצות רכישה. בדרך זו כל אחד יכול להיות משקיע ולהפוך בעצם למלווה שמפזר את השקעתו בין כמה לווים. הריבית שהלווים משלמים על ההלוואה מועברת למלווה, בניכוי עמלה שגובה החברה שמנהלת את הפלטפורמה הזו. למעשה החברה המתווכת גובה עמלה משני הצדדים – הלווה והמלווה. כל הפעולות נעשות באמצעות הפלטפורמה האינטרנטית: ההצטרפות, העברת הכסף, המעקב אחרי ההשקעה וקבלת הקרן בחזרה בתוספת התשואה.

החברות הללו הקפידו להדגיש כי למעשה הן מציבות אלטרנטיבה לבנקאות המסורתית, וכי יש עוד אפשרויות מלבד הצורך לעבור דרך התיווך של הבנקים או חברות האשראי. במהלך השנים קמו גם קרנות המתמחות בהשקעה בפלטפורמות כאלה בחו"ל, בעיקר בארה"ב. החברות והקרנות הללו לא הסתפקו בפרסום ויחסי ציבור; הן נעזרו ביועצי השקעות ובסוכני ביטוח שהמליצו ללקוחותיהם להשקיע בהן, לא רק כאפשרות מתחרה לפיקדון בנקאי, אלא בתור מה שמכונה "השקעות אלטרנטיביות" – השקעות שאינן כוללות מניות או איגרות חוב ואינן מושפעות ממצב שוקי ההון.

על רקע הריבית האפסית ששררה כאן מלפני עשור ועד לאחר הקורונה, התעשייה הזו צמחה ושגשגה. אלא שאז האינפלציה החלה להרים ראש, והריבית החלה לעלות בעקבותיה.

אם בשיא פריחתן הפלטפורמות הללו בארץ הציעו ריבית של כ־5%, שהייתה גבוהה לאין ערוך מהריבית האפסית שניתנה בפיקדון בנקאי, הרי שבעקבות הריבית שהחלה לעלות בשנת 2022, פתאום השקעות סולידיות ביותר כגון קרן כספית ואפילו פיקדון בנקאי, הניבו תשואה דומה בעוד הן הרבה יותר בטוחות מהלוואות העמיתים – מכיוון שאינן תלויות ביכולת ההחזר של הלווים בפלטפורמה הזו, והן גם נזילות ביתר קלות. ככל שההבנה הזו חלחלה במהירות, עוד ועוד משקיעים שהלוו את כספם ביקשו למשוך אותו, עד שמספר הבקשות למשיכה גבר בשיעור ניכר על ההפקדות החדשות או הפירעונות. כך קרה שרוב הפלטפורמות הללו נקלעו למשבר נזילות, ולא הצליחו לעמוד בדרישות הרבות למשיכת הכספים.

קחו למשל את ש', שהשקיע בשנת 2020 סכום של 100 אלף שקל באחת החברות הללו, בעקבות המלצה שקיבל מיועץ ההשקעות. "הסבירו לי שאני יכול למשוך את הכסף בכל עת ולקבל אותו בתוך כמה ימים", סיפר לנו לפני כשנתיים. השווי הכספי של השקעתו היה אז 114 אלף שקלים. הוא הגיש בקשה למשיכת הכספים, אך לא קיבל כל מענה.

אחרי שהפעיל לחצים רבים, נאותה החברה לשחרר לאט לאט נתחים קטנים מהסכום – פעם 3,000 שקל, אחרי שבוע עוד 2,000 שקל וכן הלאה. שמונה חודשים מאז פנייתו הראשונה הוא בקושי הצליח למשוך 10% מהסכום. כמובן, הוא לא היה לבד; אלפי בקשות למשיכת כספים התקבלו בחברה, אך מעטות נענו.

החברות הסבירו כי נוכח גל הבקשות לפדיון כספים הן נאלצות לעצור פדיונות ולפרוס אותם על פני תקופה ארוכה של חודשים ואף שנים. הפלטפורמה הגדולה בארץ בתחום הייתה טריא. ומתחילת האירוע, בקשות המשיכה ממנה הגיעו לכ־2.4 מיליארד שקל. רק כעת, אחרי שלוש שנים כאמור, סיימו שם להשיב את ה־400 מיליון שקלים האחרונים שנותרו כחוב למשקיעים הקטנים.

אין תשואה בלי סיכון

אם נחזור לרעיון שבבסיס הלוואות העמיתים, המטרה הייתה להוות אלטרנטיבה לבנקים בתיווך שבין לווים למלווים, בעיקר בקרב משקי בית. אז אומנם הרעיון היה יפה, אבל מתברר שהפורמט הזה לא צלח. שינויים בשוק, כמו ריבית ואינפלציה, הצליחו לטלטל ולהקריס אותו, ולמעט אולי מי שהתמקד באשראי עסקי, החברות שפעלו בתחום בארץ פנו ברובן לכיוונים אחרים בעולמות האשראי והמימון. חלקן ימשיכו לנהל את התיק הקיים עד שכל ההלוואות ייפרעו, אבל לא יצרפו לקוחות חדשים.

אגב, השינוי הזה מתרחש לא רק בישראל אלא גם ובעיקר בארה"ב, שהייתה בעבר השוק המוביל בתחום. בניגוד לפורמט הראשוני, החברות הללו בחו"ל הפכו לסוג של בנקים דיגיטליים שכבר אינם מבוססים על הלוואות של משקי בית. חלק הולך וגדל ממקורות האשראי שלהם מגיע מגופים פיננסיים גדולים כגון חברות ביטוח ופנסיה, שמספקים מימון בהיקף רחב וגם מייתרים מבחינתם את הצורך בעלויות תפעול גדולות וברגולציה מכבידה שמאפיינים ניהול אלפי משקיעים קטנים, כפי שנעשה בעבר. 

ויש גם לקח שאנחנו כמשקיעים קטנים יכולים ללמוד. שוב כדאי לזכור שאין תשואה בלי סיכון. גם כשמשתמשים במונח קורץ כמו "השקעות אלטרנטיביות", וגם כשמדובר בהשקעות שבהגדרה אינן מושפעות מהתנודתיות של שוק ההון. במקרה כזה הן יכולות להיות מושפעות מגורמים אחרים: אינפלציה, ריבית במשק, תמורות בשוק הנדל"ן או אירועים גיאו־פוליטיים ואחרים. חלקם נדירים, אך הם בהחלט יכולים להופיע ולהפתיע. ולעיתים, מתברר, ההשפעות הללו עלולות להיות הרבה יותר קשות מִטלטלות בשווקים.

בריאיון לעיתון מעריב לפני שנתיים וחצי סיפר אחד ממייסדי טריא: "לקחנו הרבה תרחישי קצה של בנק ישראל, אבל גם בהערכות הכי קיצוניות היה צפי לשש עליות ריבית בשנתיים, לא עשר עליות ריבית בשנה". במקרה הזה בסופו של דבר, בין השאר גם בעקבות התערבות הרגולטורים, המשקיעים קיבלו את כספם בחזרה, אבל זה בהחלט היה יכול להסתיים אחרת.