התקשורת הכלכלית מזהירה מפני מהלכים טובים של השרים

אני מבקש להזהיר את הציבור מפני תופעה חדשה ומסוכנת – הורדת מחירים. כותרת בעיתון דה־מרקר שרבים החמיצו השבוע בישרה: "מייבש בסופר ב־500 שקל? הרשתות משתמשות בנו כדי להילחם אחת בשנייה". יֵדע הציבור ויישמר. מתברר שבעלי רשתות השיווק המרושעים מוכרים לנו מוצרים בזול רק כדי שנקנה אותם אצלם, ולא אצל מתחרים שמוכרים ביוקר.

נכנסתי לכתבה כדי ללמוד טוב יותר על שיטות הרוע, וחשכו עיניי: "רמקול נייד של JBL ב־329 שקל במקום 400, מעבד מזון נינג'ה ב־599 שקל ומיקסר קנווד ב־999 שקל" דיווחה כתבתנו, וציינה שמאז 2022 עלה מדד המחירים לצרכן בכ־10%, אך באותה תקופה "ירדו המחירים של ציוד חשמלי לבית ולמטבח בכ־5%, ומחירי ציוד חימום וקירור לבית בכ־9%". הו האימה. מתברר אגב, שהציטוט שבכותרת על כך שהרשתות משתמשות בנו שייך בכלל לבעל חנות מוצרי חשמל שלא מרוצה מהתחרות. מי היה מאמין?

ממש במקביל יצא אתר כלכליסט בכותרת מבהילה עם הציטוט "שיקולים זרים בשנת בחירות – עתירה נגד סמוטריץ' על ביטול היטל היצף לאלומיניום סיני". אחוז חרדה נכנסתי לכתבה כדי ללמוד איך שוב דופקים אותנו בשביל שיקולים זרים ופופוליסטיים. היטל היצף הוא אחד המכסים שדונלד טראמפ מחבב, זהו למעשה מס מיוחד שמטילים כאשר חושדים כי מדינה אחרת מוכרת לנו מוצר במחיר נמוך מעלות ייצורו לתקופה מוגבלת, כדי להקריס את התעשייה המקומית ולהשתלט על השוק. כדי להטיל אותו צריך חתימה של שר הכלכלה ושר האוצר.

לפני כחודש ביקש שר הכלכלה ניר ברקת להטיל מס יבוא מיוחד של 37־105 אחוזים על יבואנים של פרופילי אלומיניום מסין, לאחר שמשרדו טען כי מחירם נמוך מדי ופוגע בחברות האלומיניום הישראליות. שבועיים אחר כך הטיל שר האוצר סמוטריץ' וטו על ההחלטה בטענה שהיא תייקר את בניית הדירות. וכעת שתי חברות ישראליות לעיבוד אלומיניום עותרות נגדו לבית המשפט. הטענה שלהן ושל התאחדות התעשיינים, בין השאר, היא שלשר האוצר יש "שיקולים זרים בשנת בחירות" שכן הוא מנסה להתחנף לבוחרים בהורדת מחירים.

תזכורת חשובה: אין בישראל מכרה אלומיניום (ליתר דיוק, בוקסיט הוא המינרל שממנו מפיקים את המתכת הקלה). המאבק כאן הוא בין חברות ישראליות לעיבוד אלומיניום שמייצרות פרופילים לשימוש הקבלנים, ובין חברות ישראליות ליבוא פרופילים מוכנים. בשני המקרים – חומר הגלם מגיע מחו"ל. במשרד האוצר העריכו שהיטל היצף על אלומיניום יעלה למשק כ־600 מיליון שקל בשנה, ויעלה את מחירי הדירות. גורמים בענף הסבירו שהמפעלים הסיניים יוכלו למכור לישראל דרך מדינה שלישית, כך שההיטל לא ישיג את מטרתו.

את אותה תופעה בדיוק אנחנו רואים בשוק היין או שמן הזית. היצרנים ה"ישראלים" הגדולים ששולטים בנתח עצום מהשוק מנהלים מלחמת חורמה נגד כל יוזמה ליבוא זול של המוצרים מחו"ל, בטענה שהיא תגרום לקריסה של החקלאות כחול־לבן, שעליה גאוותנו. אלא שמי שיעיין במדבקות על המוצרים שלהן יגלה שאותן חברות מוכרות שמן "בלנד" שחלקו הקטן ישראלי והוא מעורבב עם יבוא מירדן או מספרד. למעשה, מדובר בחברות שמייבאות שמן ויין בקונטיינרים מחו"ל, שנאבקות נגד חברות אחרות שרוצות לייבא אותם בבקבוקים.

בחזרה למאבק של ברקת וסמוטריץ': לפני כמה חודשים התגוששו השניים באותו אופן סביב שוק הקנביס. משרד הכלכלה פרסם מחקר שטען כי חברות קנביס מקנדה מייצאות לישראל קנביס במחירי היצף, והשר ברקת הודיע על היטל בשיעור של עד 165% על יבוא תפרחות קנביס רפואי מקנדה. רשות התחרות פרסמה דו"ח חריף משלה ששחט את הבדיקה שערכו במשרד הכלכלה, משרד האוצר התנגד, ואפילו משרד הבריאות הזהיר מעליית מחירים שתדפוק בעיקר את 135,000 הישראלים שנזקקים לקנביס הרפואי. שר האוצר סמוטריץ' אימץ את עמדת המתנגדים והטיל וטו על החלטת השר ברקת.

ברקת זעם והודיע שימשיך עם ההיטל למרות ההחלטה של סמוטריץ'. חברות קנביס מקומיות, לצד התאחדות התעשיינים, עתרו לבית המשפט המחוזי בטענה ששוק הקנביס הפך ל"שוק פרוץ עם יבוא נחות במחירי היצף. היעדר התערבות מצד המדינה למניעת הייבוא הטורפני מביא לצמצום משמעותי של מספר החברות בתחום זה, עד לחיסול הענף המקומי כולו". בית המשפט קבע שהודעת ניר ברקת לא לוותה בצעדים כלשהם, שהחלטת סמוטריץ' נעשתה ברשות, ושיש לשר האוצר סמכות, שומו שמיים, לא להטיל מס.

ומה קרה עם נבואות הזעם על קריסת תעשיית הקנביס הישראלית? דו"ח היחידה לקנביס רפואי במשרד הבריאות מלמד שבשנת 2025 נשבר שיא כל הזמנים ביצוא הישראלי בענף, ורק עד חודש ספטמבר האחרון נמכרו לחו"ל כ־7.5 טונות של מוצרי קנביס שיוצרו בישראל. זינוק אדיר ביחס לשנת 2024 כולה, שיוצאו בה 4.8 טונות. היבוא גם הוא שובר שיאים, ובכל זאת ענף הקנביס הישראלי ממשיך לצמוח.

נדיר כל כך לראות צעדים של הממשלה הנוכחית שהולכים בכיוון כלכלי חיובי של הורדת מחירים לציבור הרחב, ולא כניעה לקבוצות לחץ. אבל חלקים נרחבים מהתקשורת הכלכלית מתגייסים בעקביות למען קבוצות הלחץ ומציירים במילים חריפות והזויות יוזמות לפתיחת השוק לתחרות. הגדילו לעשות עורכי דה־מרקר שטענו בקיץ האחרון כי "מירי רגב מנסה להוזיל את הטיסות כדי לשפר את תדמיתה". שרה בישראל רוצה להוריד את מחירי הטיסות רק בשביל שנאהב אותה? לא ניתן לה לעשות לנו את זה!

השבוע הואשמה מירי רגב פעם נוספת ב"כלכלת בחירות" כאשר נהגי המוניות זעמו על שתמכה סוף סוף בחוק להכנסת אוּבּר לישראל, והוא עבר בוועדת שרים לחקיקה ובקריאה טרומית בכנסת. כדי לפייס אותם, יש בחוק סעיף מיוחד שמקים קרן פיצויים לנהגי מוניות בסך 4 מיליארד שקלים. כן, המדינה תשלם פרוטקשן של 4 מיליארד שקל עבור הזכות להכניס חברות בינלאומיות שיתחרו בקרטל הקיים. בהתחשב בכך שענף המוניות מגלגל 6.5 מיליארד שקל בשנה, זה סכום עצום. לשם השוואה, עבור הטמעת הרפורמה בחברת החשמל שילמנו כולנו 7 מיליארד שקל כפיצויים ותגמולים לעובדי החברה, וזה ענף גדול פי שישה מהמוניות.

ועדיין, העובדה שהשרה רגב פועלת נגד נהגי המוניות (הם כבר הודיעו שיבואו איתה חשבון בפריימריז בליכוד) ועובדי התעופה כל כך מפתיעה לטובה, והיא ראויה עליה לשבחים ולא להאשמות אוויליות בגין ניסיון להחניף לישראלים באמצעות שיפור מצבם. כן, אם לא ניזהר, התופעה הפופוליסטית והמסוכנת של מלחמה ביוקר המחיה עלולה לצבור תאוצה בשנת הבחירות. ומי יודע? הפוליטיקאים האינטרסנטיים עוד עלולים להפסיק לשרת קבוצות לחץ ולהקל על כולנו את הנטל הכלכלי מסיבות של ניגוד עניינים טהור. טוב שהעיתונות הכלכלית עומדת על המשמר.