הטור הזה נכתב מתוך מחשבה על אחד מחבריי הטובים, המשרת כאיש קבע בתפקיד מטה בקריה. לא קצין בכיר, דרג ביניים, ארבעה ילדים, נמצא בדיוק באמצע הקריירה הצבאית שלו. הוא אחראי על היבטים טכניים, לא מוגדר כלוחם, ופשוט קורע את עצמו למעננו. קם לפנות בוקר, נוסע יותר משעה לקריה בתל־אביב, ויושב שם לעיתים עד שעות הלילה המאוחרות. כך בתקופות שגרה; במלחמה היו שבועות וחודשים שהוא כמעט לא ראה את הבית ואת הילדים. ואל תטעו, מדובר באחד שיכול בקלות למצוא עבודה נוחה ומכניסה מחוץ לצבא.
בזמן שכולנו העתרנו ברכות והטבות על ראשם של המילואימניקים, ובצדק, אנשי קבע טחנו שעות נוספות, שילמו מחיר גבוה הם ומשפחותיהם, וכמעט לא זכו לתגמול. אנחנו, כמדינה, חייבים לגמול לקצינים כאלה ביד רחבה אם אנחנו רוצים שגורלנו יופקד בידי אנשים חכמים ומוכשרים, וכל האמור כאן תקף ביתר שאת כשמדובר על תפקידים קרביים. דווקא בגלל זה חשוב לעמוד ולזעוק שהחוק להלבנת "הגדלות הרמטכ"ל" הוא חרפה, ויפגע באנשי הקבע הצעירים.
נתחיל בשלב השאלות הפתוחות. האם לדעתכם קצינים ונגדים בצה"ל ראויים לקצבת פנסיה גבוהה יותר מזו שמקבלים שאר עובדי המדינה? נניח שהתשובה היא כן. בכמה לדעתכם היא צריכה להיות גבוהה יותר? הרי כולנו חייבים לאנשי הקבע את החיים שלנו, כפשוטו. אז אם זה היה תלוי בכם, כמה הייתם נותנים להם לעומת פרקליט במשרד המשפטים או כלכלן במשרד האוצר? אני מנחש שרובכם חשבתם על משהו כמו "עשרים אחוז יותר", "פי אחד וחצי", אולי אפילו "פי שניים". ובכן, אתם יודעים מה המצב הקיים? הפנסיה הממוצעת בצה"ל היא פי 5.5 מהפנסיה הממוצעת בשירות המדינה. ואם מתחשבים באורך השירות (שהרי עובדי מדינה פורשים בממוצע בגיל 64, ואילו קצינים בצה"ל בגיל 45) זה יוצא יותר מפי תשעה.
הכי מעניין
הקריה. | צילום: יוסי זליגר
משלחות חיפוש מנסות לאתר את הלוחם שיסכים לחתום קבע משום שמבטיחים לו פנסיה. נכון לרגע כתיבת שורות אלה עדיין לא נמצא האחד, אבל במערכת הביטחון בטוחים שידם הארוכה בסוף תגיע אליו. הרי הם טוענים בכל מקום שמי שמתנגד ל"הגדלות הרמטכ"ל" פוגע בצה"ל וביכולתו להתחרות על קצינים טובים. אם לא ימצאו קצין או נגד כזה, הם עלולים להסכים עם סגן הרמטכ"ל לשעבר, אלוף במיל' יאיר גולן, שקבע בפשטות: "צריך לומר את האמת, אף אחד לא נשאר בצה"ל בגלל הזכויות הפנסיוניות. זה קשקוש. לא מכיר אף אחד שאומר לעצמו 'אני אחתום קבע בגלל הפנסיה'. אלה אגדות שאין להן אחיזה במציאות".
כן, יש בצה"ל משבר כוח־אדם אמיתי. הצבא מתקשה לשמר קצינים איכותיים בדרגת רב־סרן, ומתמודד כבר כמה שנים עם בריחת מוחות מהיחידות הטכנולוגיות לשוק ההייטק האטרקטיבי. המלחמה רק האיצה את התהליכים האלה, ובאכ"א מתמודדים כעת עם רשימה ארוכה של קצינים שביקשו לפרוש אחרי שנתיים של שחיקה אדירה, בתחושת "נתַנו את שלנו" שקשה להתווכח איתה.
מה כן יכול לתמרץ את הטובים להישאר? מילה אחת, שלוש אותיות: שכר. רוצים להתחרות בחברות ההייטק ששואבות את הקצונה האיכותית בדרג הביניים? במקום להתעקש על הפנסיות המושחתות, תציעו להם יותר כסף כבר עכשיו, במשכורת, לא בפנסיה. בדיוק כמו שעושה השוק הפרטי. רק מיעוט מאלה שחותמים קבע נשארים בכלל בצבא די שנים כדי לצבור ותק שמזכה בפנסיה, אז את מי משרתת ההתעקשות הדווקנית על מודל הפנסיות המנופחות?
נשארו עוד שבועיים בדיוק להחלטה סופית בעניין הפנסיות התקציביות בצה"ל, לאחר שבג"ץ קבע בספטמבר כי התוספות שרמטכ"לים העניקו במשך שנים היו לא־חוקיות. ומה שמתרקם בכנסת נכון לעכשיו, הוא התרגיל הקבוע שבמסגרתו הולכים לדפוק את אנשי הקבע הצעירים כדי שהקצינים הבכירים וגמלאי צה"ל ירוויחו המון. למרבה הבושה, כמה מהח"כים הבולטים בדיונים הם קצינים בכירים לשעבר שהחוק עשוי להניב מאות אלפי שקלים לכיסם הפרטי, בראשם אלוף במילואים אלעזר שטרן, רב־אלוף במיל' בני גנץ, ותא"ל במיל' שרון ניר.
אל תתבלבלו, זה לא סיפור של קואליציה ואופוזיציה. גם ראש הממשלה נתניהו פעל במרץ להעביר את החוק הזה, ובין מתנגדיו יש ח"כים משני המחנות. שיא החוצפה נשבר לפני חודש כאשר לפי דיווח של העיתונאי עמיאל ירחי, מזכירו הצבאי של נתניהו, רומן גופמן, כינס כמה ח"כים מהקואליציה שמתנגדים לחוק והציע להם הצעת פשרה: שחררו את הגדלת הפנסיות, וייקבע שאנשי הפרקליטות הצבאית לא יקבלו אותה. בעיות מושחתות מולידות פתרונות מושחתים. הם סירבו. בימים האחרונים דווח כי נתניהו שינה את עמדתו, והשתכנע שהחוק לא מוצדק לאחר פגישה עם ח"כ עמית הלוי ממפלגתו, שהגיש 5,000 הסתייגויות לחוק בוועדת החוץ והביטחון ומסרב למשוך אותן. מזכיר הממשלה יוסי פוקס הציע להעביר בינתיים את עיקר הגדלות הרמטכ"ל בהוראת שעה לשנתיים, אבל הפעם קציני אכ"א השיבו בשלילה. הדד־ליין, קבע בג"ץ, הוא 31 בדצמבר.
מתחת לרדאר
פנסיות זה שיא השעמום, ועוד בצבא. אבל הסיפור של הגדלות הרמטכ"ל חשוב מכדי שנפטור אותו בהינף יד של "יאללה, 40 מיליארד שקל, שיהיה". ועדות חקירה ממלכתיות קמו כאן על בזבוזים יקרים פחות. בשנת 2016, כמעט במקרה, גילה מבקר המדינה שהרמטכ"לים לדורותיהם, משנות השישים ועד היום, מעניקים ל־98% מהפורשים מקבע הגדלה מלאכותית של הפנסיות. ישנו סעיף בחוק שמאפשר להעניק את ההגדלה במקרים חריגים, אבל צה"ל הפך את זה להגדלה גורפת, בלי שום אבחנה. לא משנה מה מצבו הכלכלי של המשרת, באיזה גיל הוא פרש ואם הוא לוחם בלבנון, כלכלן בצריפין או נגד בתל־השומר. האירוע הזה עלה למשלם המיסים עשרות מיליארדי שקלים, והכשרתו כעת תעלה לפי משרד האוצר עוד 1.7 מיליארד שקלים מדי שנה.
הצבא טען שהכול חוקי ונעשה בהתאם להחלטות הממשלה, אבל שתי עמותות בשם "צדק פיננסי" ו"רווח נקי" עתרו לבג"ץ נגד המנהג. הרמטכ"ל דאז גדי איזנקוט ערך מחדש את נוהל הפנסיות, ובמשך שש שנים של דיונים הבטיחה הממשלה שהיא מסדירה את העניין בחקיקה, וקיבלה מהשופטים לא פחות מ־26 הארכות זמן. בכירי הצבא הפעילו לחץ גדול להכשיר את המצב הנוכחי, ושיאו היה בהופעה בהולה של הרמטכ"ל דאז אביב כוכבי בישיבת הממשלה כדי לשכנע את השרים שבלי הפנסיות אבדנו. בפועל, הממשלות שהתחלפו לא קידמו את החקיקה. לפני חודשיים הטיל בג"ץ פצצה כשפסק כי "האופן שבו הוענקו הגדלות הרמטכ"ל חורג מגדרי הסמכות שניתנה לרמטכ"ל בחוק", ביטל את נוהל איזנקוט וקבע כי תוקפו יפקע בסוף שנת 2025. לא יקזזו מאלה שכבר פרשו מצה"ל, אבל אסור להמשיך עם ההגדלות עבור מי שעדיין בשירות.
אז מה עושים? מכשירים את השרץ ומחוקקים את הנוהל הבלתי־חוקי. זה החוק שמנסים להעביר כעת בכנסת, ושנמצא בהכנות לקריאה שנייה ושלישית. עצם העובדה שנוהל לא־חוקי בעלות תקציבית של עשרות מיליארדים, רץ עשרות שנים ולא אותר עד בדיקה מקרית של מבקר המדינה, משקפת את העיוותים וחוסר הפיקוח בהתנהלותו הכלכלית של הצבא. בעקבות הסיפור הזה, בין השאר, הגיעו בשנים האחרונות משרד האוצר ומשרד הביטחון להבנות שאפשרו להכניס לראשונה חשב מטעם משרד האוצר ליחידת "מופת", זו שעוסקת בתשלומי השכר והפנסיות בצה"ל. ההסכמים האלה מחייבים את אנשי האוצר לשמור על שקט יחסי ביחס לסוגיה. למעשה, חוץ מכמה פעילים, ח"כים עקשניים וכמה עיתונאים שמסרבים להחניף אוטומטית לצה"ל בכל נושא, אין כמעט מי שמשמיע את קולו בעניין.
חברי הכנסת והקצינים לשעבר אלעזר שטרן ושרון ניר בישיבת ועדת החוץ והביטחון בתחילת החודש | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
כאילו כדי להתריס, בדברי ההסבר לחוק החדש נטען ש"המתווה המוצע מביא להתייעלות וחיסכון", שכן הסיכום של משרדי הביטחון והאוצר דיבר על שחיקת הסכומים ב־3% ועצירת פנסיות הגישור (תכף נסביר) בגיל 60. אבל חישוב שערך הכלכלן הראשי באוצר לשעבר, ד"ר מיכאל שראל, הראה שהמשפט הזה הוא לעג לרש אחרי שגנבו לו את הכבשה. עד עכשיו, פורשי צה"ל זכו לפנסיה גבוהה פי 9.23 ממקביליהם בשירות המדינה. אם החוק יעבור, הפער הזה יקטן לפי 8.95 בלבד. אכן, התייעלות וחיסכון ראויים לציון.
ירידת הדורות
בתחילת שנות האלפיים הפסיקו בכל שירות המדינה את "הפנסיות התקציביות" שמשולמות מקופת המדינה, ועברו ל"פנסיה צוברת" רגילה, כזו שבה העובד מפריש בכל חודש סכום שיהפוך ברבות הימים לקצבה חודשית, כמו שיש לרובנו. המעבר חל רק על עובדי מדינה חדשים, ואילו החוב לוותיקים עודנו שריר וקיים, ומצטבר למאות מיליארדי שקלים שכולנו נשלם בשנים הבאות. בינתיים, בכל יחידה ממשלתית נוצרו "עובדי דור א'" שעדיין זכאים להטבות הישנות, מול "עובדי דור ב'" הצעירים. מבחינת הקופה הציבורית, הפנסיה של עובד דור ב' עולה בערך מחצית מהפנסיה של עובד דור א'.
גם בצה"ל עברו לפנסיות צוברות לפני כשני עשורים, מעט אחרי כולם. אבל עבור פורשי צה"ל וזרועות הביטחון האחרות המציאו מוצר חדש: "פנסיית גישור", שכן גיל הפרישה הממוצע בצה"ל הוא 47 בלבד. במילים פשוטות, הם מקבלים כל חודש כסף מקופת המדינה, עד שיגיעו לגיל פרישה ויהיו זכאים לפנסיה אזרחית. המשמעות היא שגם עובדי דור ב' בצה"ל מקבלים כעשרים שנה של פנסיה תקציבית, מה שהביא בשנים האחרונות לטיסה כלפי מעלה של רכיב הגמלאות, עד 11% מתקציב הביטחון.
בדיקה שערכו במשרד האוצר לפני כמה שנים העלתה שרוב מוחלט של גמלאי צה"ל, 76.5%, משתלבים בשוק העבודה ומרוויחים משכורת ממוצעת של 21,400 שקלים בחודש, יותר מפי שניים מהשכר הממוצע במשק. בד בבד, הם מקבלים כל חודש קצבה ממוצעת של 18,500 שקלים אצל קצינים, ושל 15,600 שקלים במקרה של נגדים. כדרכו של ממוצע, יש גם כאלה שנמצאים הרבה מעליו כמו אלופים במיל' עם פנסיה חודשית ממוצעת של 45 אלף שקלים. על פי האוצר, "להוציא קצינים שפרשו בדרגת רס"ן, קצבת הפנסיה של קציני צה"ל נמצאת בעשירון העליון של קצבאות הפנסיה".
הנתונים האלה מוכיחים שרוב הפורשים בכלל לא זקוקים לפנסיית גישור. לכן, בשב"כ ובמוסד עברו לפני כמה שנים למודל הרבה יותר הגיוני. כל מגויס יכול לבחור בין מסלול שבסופו מחכה לו פנסיית גישור, ובין מסלול שמזכה אותו כבר היום במשכורת גבוהה יותר אך בסופו אין קצבה חודשית. השינוי הזה מחזק את יכולתם של הגופים החשאיים להתחרות בשוק הפרטי על עובדים איכותיים, וכמו שראינו, אחרי גיל הפרישה (52.5 בממוצע בגופי הביון) מחכה להם ברוב המקרים עבודה טובה ומכניסה שתביא אותם בבטחה עד לפנסיה.
צה"ל מתעקש בקול רעש גדול להציע את המסלול הזה ל־0% מעובדיו. צה"ל גם מסרב לכל הצעה להבחין בין לוחמים, ותומכי לחימה בתפקידים מסוימים, שראויים להוקרה מיוחדת על סיכון החיים ויוצאים מהמערכת לרוב בלי "מקצוע ביד", ובין אנשי קבע כמו משפטנים, רופאים או כלכלנים, שאין הסבר מדוע יהיו זכאים להטבות גבוהות פי כמה וכמה מבעלי תפקידים מקבילים במשרדי המשפטים, הבריאות או האוצר. בחוק הנוכחי, רק לאחר לחצים של חברי הכנסת בוועדה הסכימו באכ"א להוסיף 1% ללוחמים, על חשבון העתודאים.
אז אם אתה או את אנשי קבע צעירים, דעו לכם שחוק הגדלות הרמטכ"ל לא פועל למענכם אלא לרעתכם. הנהנים הגדולים ממנו יהיו כרגיל דור א', ואלה שנמצאים על סף פרישה. ואתם, קצינים ונגדים איכותיים שצה"ל טוען שאינו מצליח לשמור אצלו, בכלל לא בטוח שתישארו במערכת עד לשלב שבו זוכים לפנסיה השמנה. קשה להאמין שהיא באמת מהווה שיקול עבורכם.
מה כן יכול לעזור לכם לחתום עוד כמה שנים? תארו לעצמכם שצה"ל היה לוקח אפילו חצי מהמיליארדים שהוא שופך כיום על הפנסיות, והיה מציע לכם הגדלה של 30% במשכורת. וזה לא שתצאו מקופחים. אם תישארו במערכת, עדיין תקבלו בגיל המתאים פנסיה גבוהה פי חמישה מאשר בשירות המדינה. וכבונוס, הכסף שייחסך מתקציב הביטחון יוכל לשמש לרכש ציוד צבאי שאתם בוודאי משוועים לו. הגיע הזמן שיפסיקו להתייחס אליכם כאל סוג ב', ולתייג כל ניסיון לשנות את המצב המעוות הזה כ"פגיעה בצה"ל".