אנחנו אחרי שנתיים של מלחמה ואי-ודאות, עם מחבלי חמאס שעדיין נמצאים על הגדר, עם תקווה גדולה שמדינת ישראל תדע להתמודד איתם ועדיין - יש תחושה של הזדמנות.
קוראים לזה "הסכמי אברהם 2.0", יוזמה שאפתנית שעל פי מקורות זרים, מקודמת במלוא המרץ מאחורי הקלעים על ידי הממשל האמריקני, במטרה לרתום את ההצלחה המוכחת של ההסכמים הראשונים. הסכמים אלו, שנחתמו בשנת 2020, ניפצו תפיסות עולם ישנות והוכיחו שניתן לבנות גשרים של שלום ושיתוף פעולה כלכלי בין ישראל למדינות ערביות מתונות כמו איחוד האמירויות ובחריין.
אבל הפעם, על השולחן מונח פרס גדול בהרבה. לא עוד נסיכות מפרצית עשירה אך קטנה, אלא שתי מעצמות אזוריות אדירות: ערב הסעודית, המנהיגה הבלתי מעורערת של העולם הערבי הסוני, ואינדונזיה, הפיל הכלכלי והדמוגרפי העצום שכולם נוטים לשכוח. בעוד שהמשמעויות של הסכם עם סעודיה נותחו מכל זווית אפשרית, הפוטנציאל הגלום בקשר עם אינדונזיה הוא סיפור שטרם סופר, והוא עשוי להיות דרמטי לא פחות.
הכי מעניין
מי את, אינדונזיה? מעצמה כלכלית בהתהוות
כשאומרים "אינדונזיה", רובנו מדמיינים חופים אקזוטיים בבאלי. אבל מאחורי גלוית התיירות מסתתרת ענקית כלכלית ודמוגרפית. בואו נדבר במספרים: אינדונזיה היא המדינה הרביעית בגודלה בעולם מבחינת אוכלוסייה, עם כ-328 מיליון תושבים, מה שהופך אותה למדינה המוסלמית המאוכלסת ביותר על פני כדור הארץ. כלכלתה, עם תמ"ג שחצה מזמן את רף 1.3 טריליון הדולר, היא הגדולה ביותר בדרום-מזרח אסיה וחברה בפורום ה-G20 היוקרתי של הכלכלות הגדולות בעולם.
אל תטעו, זו לא כלכלת עולם שלישי. אינדונזיה היא יצואנית אדירה של סחורות חיוניות כמו שמן דקלים (היצרנית הגדולה בעולם), פחם, גז טבעי וגומי. אך בשנים האחרונות היא עוברת מהפכה של ממש, עם צמיחה מטאורית של מעמד ביניים צרכני ופריחה של סצנת הייטק תוססת. חברות טכנולוגיה אינדונזיות כמו GoTo )מיזוג של ענקית הנסיעות Gojek ופלטפורמת המסחר (Tokopedia הן "חדי-קרן" בשווי של מיליארדי דולרים, המשרתות מאות מיליוני לקוחות. במקביל, תאגידי ענק בינלאומיים כמו טויוטה, סמסונג ויוניליוור הקימו בה מרכזי ייצור אדירים, בזכות כוח עבודה זול ונגישות לשוק האסייתי הצומח. בקצרה, אינדונזיה היא שוק עצום, צומח ורעב לטכנולוגיה וחדשנות.
אינדונזיה: מדינה עצומה עם פוטנציאל צמיחה עצום עוד יותר | צילום: מתוך eurasiareview.com
החיבור הישראלי: מה אנחנו מביאים לשולחן (ומה אנחנו לוקחים ממנו)?
כאן נכנסת ישראל לתמונה. תחשבו על זה רגע: מה הבעיות הגדולות ביותר של מדינת ענק די מרוחקת, המורכבת מ-17,000 איים? חקלאות, מים, לוגיסטיקה, בריאות וביטחון. ומהן תעשיות הייצוא המובילות של "מדינת הסטארט-אפ"? בדיוק אלה.
מה ישראל יכולה לתת?
טכנולוגיות חקלאות ומים: (Agri-tech & Water-tech) חברות ישראליות יכולות להזניק את תפוקת האורז, הקפה ושמן הדקלים של אינדונזיה באמצעות השקיה חכמה, חקלאות מדייקת וניהול מים מתקדם. זהו שוק של מיליארדים.
טכנולוגיות פיננסיות ובריאות דיגיטלית: (Fintech & Health-tech) לאוכלוסייה אדירה שחלקים גדולים ממנה עדיין אינם מחוברים למערכת הבנקאית והרפואית המסורתית, פתרונות פינטק ורפואה מרחוק ישראליים יכולים להיות מהפכניים.
ביטחון וסייבר: כמעצמה אזורית, אינדונזיה מתמודדת עם אתגרי טרור, פיראטיות ימית ולוחמת סייבר. התעשיות הביטחוניות של ישראל יכולות לספק פתרונות מהשורה הראשונה.
ומה ישראל יכולה לקבל?
שוק צרכנים אדיר: גישה ישירה לשוק של 280 מיליון איש עבור מוצרי צריכה, תוכנה ושירותים ישראליים. זהו קהל יעד שגדול כמעט כמו ארה"ב. בטח מבחינת הפוטנציאל הגלום בו ותחרות מופחתת.
שער לאסיה: אינדונזיה היא חברה מרכזית באיגוד מדינות דרום-מזרח אסיה (ASEAN). קשר איתה פותח דלתות כלכליות למדינות כמו מלזיה, וייטנאם ותאילנד.
ייצור והוזלת יוקר המחיה: חברות ישראליות יוכלו להעביר קווי ייצור לאינדונזיה, להוזיל עלויות ולייבא לישראל סחורות חיוניות (ממזון ועד חומרי גלם) ללא מתווכים, מה שעשוי לתרום להורדת יוקר המחיה. וכמובן, בואו לא נשכח את ענף התיירות - טיסות ישירות לבאלי הן רק ההתחלה.
ישראל כמעצמה טכנולוגית בתחומי הבטחון, סייבר, תכנה וחקלאות | צילום: מתוך secret-israel.com
מעבר לכסף: חותמת הכשרות של העולם המוסלמי
האימפקט הכלכלי הוא רק חלק מהסיפור. הסכם עם אינדונזיה הוא לא פחות מרעידת אדמה מדינית. כאשר המדינה המוסלמית הגדולה והדמוקרטית בעולם מנרמלת את יחסיה עם ישראל, היא מעניקה לה "חותמת כשרות" שמהדהדת מקואלה לומפור ועד דקאר.
מהלך כזה מנטרל במידה רבה את הטיעונים של תנועות החרם כמו ה-BDS ומאותת לשאר העולם המוסלמי שהגיע הזמן להתקדם. זהו נכס אסטרטגי שקשה לכמת בכסף, והוא מבודד עוד יותר את איראן ושלוחותיה בציר הרשע.
דוקטרינת טראמפ והבורסה בתל אביב
נשיא המעצמה הגדולה בעולם, דונלד טראמפ, איש עסקים בנשמתו, תמיד האמין שהיגיון כלכלי גובר על משקעים היסטוריים. זו הייתה התזה מאחורי הסכמי אברהם, והיא הוכיחה את עצמה בענק. הסחר בין ישראל לאיחוד האמירויות לבדה חצה את רף2.5 מיליארד הדולר בשנה, והוא רק ממשיך לצמוח. ההסכמים הזרימו דם חדש לעורקי הכלכלה הישראלית, ממוצרים ועד השקעות הייטק.
טקס החתימה על הסכמי אברהם בבית הלבן | צילום: EPA
כעת, תארו לעצמכם את האפקט הזה, רק בסדר גודל גדול פי כמה. שוק המניות הישראלי, שגם כך מפגין עוצמה ושבר שיאים בשנה האחרונה עם עליות דו-ספרתיות במדדים המובילים, עשוי לקבל זריקת מרץ אדירה.
הסכם שלום עם מעצמות כמו סעודיה ואינדונזיה ישלח מסר ברור למשקיעים גלובליים: ישראל היא לא רק אי של יציבות, אלא מרכז כלכלי אזורי שפותח דלתות לשווקים הגדולים והצומחים בעולם. זו עשויה להיות הקפיצה הכלכלית המשמעותית ביותר עבור המדינה היהודית הקטנה מאז גילוי הגז הטבעי. הפיל האינדונזי נמצא בחדר, ויהיה חכם מאוד מצדנו לפתוח לו את הדלת.
עוד כתבות בנושא
