הפק"מ הראשון (והאחרון) שלי
בגיל 15 פתחתי את חשבון הבנק הראשון שלי. זה היה רגע מכונן. הרגשתי בוגר, עצמאי. כבר היו לי כמה אלפי שקלים שצברתי בעבודות כפיים מזדמנות. הכסף שכב בעו"ש, ואני, נער צעיר וחסר מושג, הרגשתי שאני צריך "לעשות איתו משהו".
פניתי למקור הסמכות האולטימטיבי בחיי: אבא שלי. אבא, איש של עבודה קשה ויושרה, הוא זה שלימד אותי את ערכו של הכסף, איך לחסוך ואיך להתנהל נכון. "אבא," שאלתי, "מה הדרך הכי טובה להשקיע את הכסף הזה?". הוא חייך, ובלי היסוס המליץ על האופציה הבטוחה והסולידית ביותר שהכיר: פק"מ בבנק. פיקדון קצר מועד. המילה "פיקדון" נשמעה לי כמו משהו בטוח, מוגן. "קצר מועד" נשמע גמיש. לא הבנתי בזה כלום, אבל סמכתי עליו בעיניים עצומות. הכסף עבר מהעו"ש לפק"מ, ואני המשכתי בחיי, מרוצה מהיותי "משקיע".
הזמן חלף. הנערות הפכה לבגרות, התיכון לצבא, והצבא לחיים האמיתיים. רק בגיל 25, כשהתחלתי לחשוב ברצינות על העתיד, על דירה, על משפחה, התעוררתי על החיים שלי. נזכרתי באותו פיקדון. נכנסתי לאתר הבנק, גללתי בהיסטוריה, וחיפשתי את התשואה המדהימה שהשגתי בעשר השנים שחלפו.
התוצאה הייתה מדהימה, אבל לא במובן שקיוויתי לו. אחרי עשור של "השקעה", הרווח הנקי שלי עמד על כמה עשרות שקלים בודדים. תאמינו או לא. זו לא טעות הקלדה. עשרות שקלים. באותו רגע הבנתי שלא הבנתי כלום עד עכשיו.
הכי מעניין
בחור צעיר ותמים פותח חשבון בנק ומפקיד את כספו המועט בפק"מ | צילום: תמונת AI שיוצרה באמצעות GEMINI
התפכחות כואבת: איפה הכסף?
ואז הגיעה ההשוואה שזעזעה אותי. בדקתי מה היה קורה אילו באותו יום, במקום להפקיד את הכסף בפק"מ, הייתי משקיע אותו במדד ה- S&P 500 מדד שעוקב אחר 500 החברות הגדולות והחזקות בארצות הברית. התשובה הייתה כמעט בלתי נתפסת: באותה תקופה בדיוק, שכללה את משבר 2008 ואחת המפלות הגדולות בהיסטוריה של שוק ההון, אותו סכום כסף היה מייצר תשואה של למעלה מ-118%. הכסף שלי היה יותר ממכפיל את עצמו.
היום, שנים אחרי, כשאני מלווה ותומך במשפחות בדרך לעצמאות כלכלית, אני מבין שהסיפור שלי הוא סיפור של דור שלם. דור, במיוחד המבוגר יותר, שחונך על ברכי הזהירות הבנקאית, שמאמין שהבנק הוא המקום הבטוח ביותר לכסף. בעבר, המידע באמת לא היה נגיש. היום, הבעיה הפוכה: יש הצפה של מידע, אך רובו באיכות ירודה, מטעה או שיווקי. התוצאה היא שאנשים רבים עדיין נועלים את כספם בתוכניות חיסכון ובפיקדונות שאפילו לא מנצחים את האינפלציה - אותה שחיקה שקטה ומתמדת בכוח הקנייה שלנו.
לצאת מהבית הקבוע: שיעור בחשיבה פיננסית
וזה מחזיר אותי לחג הסוכות. סוכות הוא חג של יציאה. אנחנו עוזבים את בית הקבע הנוח והמוגן שלנו, עם המזגן, הקירות היציבים והגג האטום, ועוברים לגור במבנה ארעי, חשוף לרוח, לקור ולחום. הסוכה היא אנטי-תזה לאזור הנוחות. היא מאלצת אותנו לצאת מהמקובעות, מהשגרה, ולחוות את העולם באופן חשוף ופגיע יותר.
השיעור הזה רלוונטי להפליא גם לעולם הפיננסי שלנו. ה"בית הקבוע" הוא הפק"מ, תוכנית החיסכון, הכסף ששוכב בעו"ש. לפי בנק ישראל, ישראלים מחזיקים 400 מיליארד שקל בעו"ש. הוא מרגיש בטוח, יציב, מוכר. אבל בדיוק כמו בית אטום, הוא מונע מאיתנו את האפשרות לצמוח. היציאה אל ה"סוכה" הפיננסית - עולם ההשקעות - מרגישה מאיימת בהתחלה. היא נראית פחות יציבה, חשופה לתנודות השוק. אבל שם, נמצא הפוטנציאל האמיתי לצמיחה ולבניית חוסן כלכלי ארוך טווח.
להגדיר מחדש את המושג "סיכון"
בפגישות רבות שקיימתי עם זוגות ומשפחות, המילה שחזרה על עצמה שוב ושוב הייתה "סיכון". היה להם קשה מאוד להשתחרר מהמחשבה שהשקעה במניות היא "מסוכנת". זו, אגב, הגדרה שקיימת בעיקר בשיח של בתי ההשקעות בישראל, ולעיתים משרתת את האינטרסים שלהם.
אבל מהו סיכון אמיתי? האם הסיכון הוא לראות את ערך תיק ההשקעות שלך יורד ב-10% בשנה מסוימת, מתוך ידיעה שהיסטורית, בטווח הארוך, השוק תמיד תיקן את עצמו וצמח לגבהים חדשים? או שאולי הסיכון האמיתי הוא להשאיר את הכסף שלך במקום שבו הוא בטוח יפסיד מערכו שנה אחר שנה בגלל האינפלציה?
כשאתם משקיעים במדד מניות רחב, אתם לא מהמרים על מניה בודדת. אתם למעשה משקיעים בעתיד הכלכלה העולמית כולה. אתם שותפים בהצלחה של החברות הגדולות והחדשניות ביותר בעולם. אם אתם לא שם, אתם פשוט צופים מהצד בזמן שהכסף שלכם מפסיד בקרב הבלתי נגמר שלו מול יוקר המחייה.
המשקיע החכם מול המשקיע המקובע | צילום: תמונת AI שיוצרה ב- GEMINI
צעדים קטנים בסוכה החדשה
אני לא בא לדחוף אתכם להשקיע דווקא במדד כזה או אחר, או לשנות את כל הרגליכם הכלכליים בן-לילה. המסר שלי פשוט יותר: תהיו ביקורתיים כלפי תפיסות והרגלים שאימצתם. עצרו לרגע, ממש כמו בחג הסוכות, וצאו מנקודת הנוחות שלכם.
יש אינספור רעיונות השקעה טובים יותר או פחות - נדל"ן, מטבעות דיגיטליים, נכסים ביוון, חנות באמזון. אבל לפני כל אלה, חשוב להסתכל פנימה, לקחת אחריות, ובצורה אובייקטיבית לנסות לסגל תפיסות חדשות שיאתגרו אתכם ויביאו אתכם למקום טוב יותר. התחילו בצעדים קטנים, מדודים, אבל עם התמדה. קראו ספר אחד בנושא, פתחו קופת גמל להשקעה בסכום נמוך, התייעצו עם איש מקצוע אובייקטיבי.
משפחות רבות שליוויתי הבינו כמה שנים יקרות הן הפסידו, אבל כולן מודות על הזכות להתחיל מתישהו, מאשר לא להתחיל בכלל. חג הסוכות הוא תזכורת שנתית לכך שהיציבות האמיתית לא תמיד נמצאת בין ארבעה קירות. לפעמים, צריך לצאת החוצה, ולהעז לבנות משהו חדש.