כולם רוצים להוריד את הריבית - חוץ מבנק ישראל

בשבוע שעבר החליט שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לאתגר את מדיניות בנק ישראל, והודיע כי אם הנגיד לא יוריד את הריבית – הוא ייאלץ להוריד מיסים. "להיות שמרן זו לא חוכמה", צוטט סמוטריץ' בהתייחסות להתנהלות הבנק המרכזי. "עצמאותו של הנגיד היא קריטית לכלכלה המודרנית שלנו", ציין, אבל הוסיף באותה נשימה כי "כפי שהמדיניות המוניטרית בסמכותו הבלעדית של הנגיד, המדיניות הפיסקאלית בסמכותי הבלעדית".

אפשר לקחת את ההכרזות של סמוטריץ' בעירבון מוגבל, אך הדברים שלו אינם נאמרים בחלל ריק. אי אפשר להתעלם מכך שהציבור נאנק תחת נטל הריבית, וזה חודשים נשמעת דרישה חוצת מגזרים להקלה.

נזכיר: הריבית במשק, שאותה קובע בנק ישראל, היא נגזרת לקביעת ריבית הפריים (ריבית בנק ישראל בתוספת 1.5%), וזו משמשת בסיס לחישוב ריביות על הלוואות ומשכנתאות שאנו משלמים. מאז ינואר 2024 עומדת ריבית בנק ישראל על 4.5%, ובהתאם, ריבית הפריים מתייצבת על 6%. הריבית הגבוהה הנחיתה מכה קשה על מסלול הפריים במשכנתא, והוסיפה מאות שקלים להחזר החודשי. רבים מחפשים חלופות במסלולים אחרים, שהתייקרו גם הם. בהלוואות שאינן לדיור, שרובן המוחלט נותר במסלול הפריים, הריבית הממוצעת מתקרבת כבר ל־10%.

שמונה פעמים בשנה מתכנסת הוועדה המוניטרית, שבראשה עומד נגיד בנק ישראל, ומחליטה על עדכון הריבית . מאז ינואר אשתקד התקיימו 13 ישיבות כאלו, אולם בכולן הוחלט ששיעור הריבית לא ישתנה והוא נשאר ברמתו הגבוהה. אגב, באותו זמן רוב הבנקים המרכזיים בעולם כבר הורידו ריבית בשיעור משמעותי. בארה"ב נרשמו שתי הורדות ריבית, ובאירופה הספיקו להוריד ריבית כבר חמש פעמים.

כאמור, הדרישה להורדת ריבית מקיפה חוגים רבים, למעט אולי הבנקים והחברות הפיננסיות שמרוויחות מכך, אבל גם הם בסופו של דבר עלולים להינזק מהמציאות המתסכלת הזו. ככל שהריבית עולה, לצד הרווח גדל גם הסיכון להחזר ההלוואה. על רקע המלחמה והשלכותיה, הקשיים שחווים עסקים רבים ותקופות המילואים הממושכות, ניכרים אתגרים רבים בהחזרי הלוואות – הן בקרב משקי בית והן בקרב עסקים קטנים שנחנקים תחת עול ההחזרים. ריבית גבוהה עושה טוב לבנקים, אבל כנראה עד גבול מסוים. כאשר לקוחות מתקשים לשלם את החוב ואינם פורעים הלוואות, גם הבנקים נפגעים. הם בהחלט לא מעוניינים בכך.

מניין העקשנות של בנק ישראל? לטענתם קצב האינפלציה גבוה, וכדי לצנן אותה יש לשמור על סביבת ריבית גבוהה. הנגיד מותיר את הריבית ברמתה הגבוהה והופך את ה"גישה לכסף" ליקרה יותר, כדי לרסן את הביקוש למוצרים ושירותים. המטרה היא להוריד את קצב עליית המחירים, קצב האינפלציה. הורדת ריבית מוזילה הלוואות ומגדילה את כמות הכסף הזמינה במשק, אך עלולה להגביר את האינפלציה.

העניין הוא שמתקבל רושם כי בנק ישראל נוקט בשמרנות יתר, ולא באמת בוחן בראייה רחבה ומתוך רגישות מספקת את ההשלכות והנזקים הכבדים של הריבית הגבוהה. בהיעדר כיוון חד־משמעי לאן הולך קצב האינפלציה בעת הזו, במקום להתמקד בפרמטרים האופטימיים שאולי מצביעים על מגמת התמתנות, מעדיפים לשים שם את הפוקוס על ניואנסים פסימיים.

מועד החלטת הריבית הבאה יתקיים בעוד כשבועיים, אחרי שיתפרסם מדד המחירים של חודש אוגוסט. אומנם זעם ציבורי הוא לא בסיס לתוכנית עבודה, אבל אם לא יהיו אינדיקציות שליליות ברורות להתבססות האינפלציה, וּודאי אם נראה התמתנות – הנגיד חייב לשחרר. רבים מהאנליסטים אופטימיים, ויש לקוות שאכן לא יצוץ איזה משבר שייתן לוועדה המוניטרית תירוץ להמשיך במדיניות הקשוחה.