למה הנשים בארץ משכילות יותר מהגברים אבל מרוויחות פחות

בשבוע שעבר פורסמו נתונים מעניינים בסוגיית ההשכלה הגבוהה בישראל. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, על כל גבר אחד שקיבל תואר אקדמי בשנת הלימודים תשפ"ד היו כמעט שתי נשים שעשו זאת. כ־61 אחוזים ממקבלי תואר ראשון היו נשים, ו־67 אחוזים ממקבלי תואר שני. בתואר השלישי הנתונים מתאזנים, עם יתרון קל לנשים ששיעורן מכלל מקבלי תואר שלישי עומד על 52.6 אחוזים.

לכאורה המסקנה היא שנשים הן משכילות יותר, רוכשות השכלה בהיקפים גדולים יותר, ובעלות תארים מתקדמים יותר. ואולם כאשר בוחנים היבטים כמו שכר או ייצוג בדרגים גבוהים, שיעורן של הנשים חסר באופן מובהק. בארגוני הנשים מדברים על "פערי שכר מגדריים", והטענות הנפוצות הן על אפליה. המציאות מורכבת יותר.

בעשור האחרון פורסמה שורה ארוכה של מחקרים שעסקו בפערי השכר בין גברים לנשים. עיקרם, כך מתברר, מוסבר באמצעות פערים בהיקף המשרה: נשים עובדות בהיקפי משרה נמוכים יותר, ועל כן מטבע הדברים משתכרות פחות מגברים. מחקר של הדס פוקס שפורסם במרכז טאוב הצביע גם על בחירת המסלול המקצועי ותחומי הלימוד של הנשים, שמכתיבה במידה רבה את עתידן המקצועי ואת פוטנציאל ההשתכרות שלהן. נתוני הלמ"ס מצביעים היטב על הפער הזה: נשים מהוות כ־76% מהסטודנטים למדעי הרוח וכ־66% מהסטודנטים למדעי החברה, אך רק 44% ממדעי הטבע, מתמטיקה וחקלאות, וכ־34% מהסטודנטים להנדסה ואדריכלות.

ד"ר רות קבסה־אברמזון, יו"ר תנועת אימהות למען ישראל, מספקת הסבר נוסף: אימהוּת. "במדינות ה־OECD אפשר לראות ירידה בשיעור התעסוקה עם הילד הראשון, ואז עוד ירידה עם הילד השני, וירידה חדה עם הילד השלישי. רק 60% מהאימהות עם שלושה ילדים ומעלה ממשיכות לעבוד שם. בישראל, לעומת זאת, אין הבדל גדול בשיעור התעסוקה ככל שנולדים הילדים. נשים בישראל ממשיכות לעבוד בשיעורים גבוהים גם אחרי שהילדים נולדים, אבל בהיקפים נמוכים יותר: כ־34% מהנשים המועסקות בישראל עובדות במשרה חלקית, וכ־50% מהן מציינות שטיפול בילדים הוא הסיבה המרכזית לכך. המחיר שנשים משלמות על כך שהן גם אימהות וגם עובדות, הוא עבודה במשרות חלקיות ובשכר נמוך יותר".

מחקר של הכלכלנית הראשית במשרד האוצר הצביע אף הוא על התופעה הזו. עד לשלב לידת הילדים, נשים וגברים צעירים מרוויחים פחות או יותר אותו הדבר. ואולם עם לידתו של הילד הראשון, ההכנסה השנתית של נשים יהודיות לא חרדיות יורדת באופן חד. הפער הזה נותר על כנו גם עשר שנים לאחר הלידה הראשונה. שכרן של אימהות נמוך בכ־28% ביחס לגברים, בעקבות הכניסה להורות. התופעה הזו מכונה במחקר "קנס האימהות", והיא מסבירה כמחצית מהפער המגדרי בהכנסה מעבודה.

בהשוואה לנשים בעולם, הישראליות הן תופעה חריגה: שיעור הנשים היהודיות המועסקות הוא בין הגבוהים בקרב המדינות המפותחות – כ־83%. הוא זהה לשיעור התעסוקה של נשים באיסלנד, המדינה המובילה ב־OECD בשיעור תעסוקת נשים. זה נכון גם כשמסתכלים על נשים חרדיות. במקביל, נשים בישראל הן גם שיאניות הילודה בעולם המפותח, ולא רק במגזר החרדי. שיעור הילודה אצל נשים יהודיות לא־חרדיות מתקרב לשלושה ילדים לאישה; בעולם המערבי המספר הזה עומד על כ־1.58 ילדים לאישה. כלומר, נשים בישראל יולדות יותר ילדים וגם עובדות בשיעור דומה ואף גבוה ממקבילותיהן במערב (מלבד נשים ערביות, ששיעור התעסוקה שלהן בישראל נמוך במיוחד). במציאות כזו היה אפשר לצפות שפערי השכר יהיו גדולים אף יותר, ולא היא.

מחיר נוסף שמשלמות הנשים הוא ייצוג מועט סביב שולחן קבלת ההחלטות. ד"ר קבסה־אברמזון הייתה רוצה לראות יותר נשים במקומות הללו, ובמיוחד אימהות ימניות, מסורתיות ושמרניות מהפריפריה. מבחינתה הן הקול הכי פחות מיוצג במדינת ישראל.

"נשים יהודיות יולדות הכי הרבה במערב, עובדות בשיעורים גדולים יותר, וגם נושאות בנטל שב־OECD לא מכירים בכלל – אין להן בעל במילואים והן לא נדרשות לנהל את העורף", היא אומרת. "אבל הן סובלות הכי הרבה מעיוותי המערכת, והכי פחות נשמעות ומחליטות בישראל. בשירות המדינה יש יותר מ־60 אחוזים נשים, אבל בתפקידים הבכירים שיעורן עומד על כ־20 אחוזים בלבד. במערכת הביטחון, שיעור הנשים הבכירות מדרגת אלוף־משנה ומעלה זניח. אין כמעט מנכ"ליות של משרדי ממשלה, יש מיעוט של חברות כנסת ושל שרות בממשלה. כמעט בכל מערכת שמשפיעה על החיים את רואה שככל שמתקדמים בדרג יש מיעוט של נשים, וספציפית מיעוט של אימהות, ומקרב האימהות מיעוט של נשים מהפריפריה המזוהות עם הימין".